סעיף 30 – פחד

ההגות של מרטין היידגר היא – באופן מאד בולט א-מגדרית, וה"יש" האנושי שאותו הוא מכנה Dasein נעדר כל סממנים של מין או מגדר. אבל מסתבר שכמה הוגות פמיניסטיות מבקרות אותו דווקא על זה. שה Dasein הוא אחד, ולא שניים – אשה וגבר.

מצד שני, הקדימות שהיידגר מקנה למצבי רוח, (במקור Befindlichkeitשתורגם לאנגלית
כ state-of-mind), היא משהו שהחשיבה "המסורתית" מייחסת לנשים, בניגוד ל"חשיבה לוגית" שאמורה לאפיין גברים.  נראה שהיידגר היה אולי יותר "מחובר לצד הנשי" שלו מאשר המבקרות הפמיניסטיות שלו מוכנות להודות.

רק להבהרה: "מצב רוח" הוא מבחינתו בעצם "להיות במצב שבו דברים ואפשרויות כבר משנים לגביך".

למה היידגר רוצה לעסוק במצבי רוח? כי החשיפה של העולם השייכת למצבי רוח היא "קדמונית" והרבה יותר מעמיקה מזו השייכת לקוגניציה.

"The possibilities of disclosure which belong to cognition reach far too short a way compared with the primordial disclosure belonging to moods,"

כי מצב הרוח ממקם אותך ב"עולם", "מביא את ההיות שלך אל ה'שם'" שלו בהיידגריאנית.

Having a mood brings Being to its "there"

והנה סעיף 30 של "היות וזמן" בו היידגר מדבר על פחד כדוגמה של מצב רוח,
כ  mode of state-of-mind. לכבוד רפרט שהייתי צריך (טוב, לא הייתי צריך, התנדבתי) לעשות, טרחתי ותיקנתי את אינספור הטעויות שה OCR שהפעלתי על קובץ ה PDF עשה, והרי הסעיף כאן לשימושכם עם מעט פרשנות:


There are three points of view from which the phenomenon of fear may be considered. We shall analyze:

 (I) that in the face of which we fear,

(2) Fearing

 (3) That about which we fear.

ממה אנחנו מפחדים, הפחד, לגבי מה אנו מפחדים

 These possible ways of looking at fear are not accidental: they belong together.

With them the general structure of states-of-mind comes to the fore. We shall complete our analysis by alluding to the possible ways in which fear may be modified; each of these pertains to different items in the structure of fear:

That in the face of which we fear, the 'fearsome', is in every case something which we encounter within-the-world and which may have either readiness-to-hand, presence-at-hand, or Dasein-with as its kind of Being.

We are not going to make an ontical report on those entities which can often and for the most part be 'fearsome': we are to define the fearsome phenomenally in its fearsomeness.

לא נתעסק בדברים העשויים להיות מפחידים אלא במפחיד כהופעתו ב"מפחידיותו"

What do we encounter in fearing that belongs to the fearsome as such? That in the face of which we fear can be characterized as threatening.

ניתוח פנומנולוגי של פחד

Here several points must be considered.

1 – What we encounter has detrimentality as its kind of involvement. It shows itself within a context of involvements.

המפחיד הוא משהו מאיים, שיכול לגרום נזק, אך יש לו יכולת לגרום נזק בתוך קונטקסט של "מעורבות".

2 – The target of this detrimentality is a definite range of what can be affected by it; thus the detrimentality is itself made definite, and comes from a definite region.

המפחיד בא מתחום מסוים (לאו דווקא מרחבי) ומאיים על טווח מסוים

3 · The region itself is well known as such, and so is that which is coming from it; but that which is coming from it has something 'queer' about it.

4· That which is detrimental, as something that threatens us, is not yet within striking distance [[180]], but it is coming close. In such a drawing-close, the detrimentality radiates out, and therein lies its threatening character.

5- This drawing-close is within what is close by. Indeed, something may be detrimental in the highest degree and may even be coming constantly closer; but if it is still far off, its fearsomeness remains veiled. If, however, that which is detrimental draws close and is close by, then it is threatening: it can reach us, and yet it may not. As it draws close, this 'it can, and yet in the end it may not' becomes aggravated. We say, "It is fearsome".

אם זה לא קרוב דיו, זה לא מפחיד, גם אם זה מתקרב

 6 – This implies that what is detrimental as coming-close close by carries with it the patent possibility that it may stay away and pass us by; but instead of lessening or extinguishing our fearing, this enhances it.

In fearing as such, what we have thus characterized as threatening is freed and allowed to matter to us. We do not first ascertain a future evil and then fear it. But neither does fearing first take note of what is drawing close; it discovers it beforehand in its fearsomeness.

מה שאפיינו כמפחיד "משתחרר" ויכול להיות משנה לנו. אנחנו לא קודם מזהים במוחנו רוע עתידי ואז מפחדים ממנו אך גם הפחד לא מופיע רק כשמשהו מתקרב. המאיים מזוהה מראש.

And in fearing, fear can then look at the fearsome explicitly, and 'make it clear' to itself. Circumspection sees the fearsome because it has fear as its state-of-mind. Fearing, as a slumbering possibility of Being-in-the-world in a state-of-mind. We call this possibility 'fearfulness', has already disclosed the world, in that out of it something like the fear-some may come close. The potentiality for coming close is itself freed by the essential existential spatiality of Being-in-the-world.

That which fear fears about is that very entity which is afraid – Dasein. Only an entity for which in its Being this very Being is an issue, can be afraid. (Bullshit)   Fearing discloses this entity as endangered and abandoned to itself. Fear always reveals Dasein in the Being of its "there", even if it does so in varying degrees of explicitness. If we fear about our house and home, this cannot be cited as an instance contrary to the above definition of what we fear about; for as Being-in-the-world, Dasein is in every case concernful Being-alongside. Proximally and for the most part, Dasein is [[181]] in terms of what it is concerned with.

When this is endangered, Being-alongside is threatened. Fear discloses Dasein predominantly in a privative way. It bewilders us and makes us 'lose our heads', Fear closes off our endangered Being-in, and yet at the same time lets us see it, so that when the fear has subsided, Dasein must first find its way about again.

Whether privatively or positively, fearing about something, as being-afraid in the face of something always discloses equi-primordially entities within-the-world and Being-in — the former as threatening and the latter as threatened. Fear is a mode of state-of-mind.

פחד לגבי אחרים

One can also fear about Others, and we then speak of "fearing for" them. This fearing for the Other does not take away his fear. Such a possibility has been ruled out already, because the Other, for whom we fear, need not fear at all on his part. It is precisely when the Other is not afraid and charges recklessly at what is threatening him that we fear most for him. Fearing-for is a way of having a co-state-of-mind with Others, but not necessarily a being-afraid-with or even a fearing-with-one-another. One can "fear about" without "being-afraid". Yet when viewed more strictly, fearing-about is "being-afraid-for-oneself".

פה מה שמאוים הוא הקיום עם האחר, נוכחותו. וזה לא פחות מפחיד מפחד על עצמך.

Here what one "is apprehensive about" is one's Being-with with the Other, who might be tom away from one. That which is fearsome is not aimed directly at him who fears with someone else. Fearing-about knows that in a certain way it is unaffected, and yet it is co-affected in so far as the Dasein-with for which it fears is affected. Fearing-about is therefore not a weaker form of being-afraid. Here the issue is one of existential modes, not of degrees of 'feeling-tones'. Fearing-about does not lose its specific genuiness even if it is not 'really' afraid.

עוד וריאנטים של פחד, כאשר יש אלמנט של הפתעה, כאשר טיבו של המאיים לא מוכר והשילוב עם גורם ההפתעה הופך את זה ל Teror

There can be variations in the constitutive items of the full phenomenon of fear. Accordingly, different possibilities of Being emerge in fearing.  Bringing-close close by, belongs to the structure of the threatening as encounterable. If something threatening breaks in suddenly upon concernful Being-in-the-world (something threatening in its 'not right away, but any moment'), fear becomes alarm. So, in what is threatening we must distinguish between the closest way in which it brings itself close, and the manner in which this bringing-close, gets encountered – its suddenness. That in the face of which we are alarmed is proximally something well known and familiar. But if, on the other hand, [[182]] that which threatens has the character of something altogether unfamiliar, then fear becomes dread. And where that which threatens is laden with dread and is at the same time encountered with the suddenness of the alarming-, then fear becomes terror.

There are further variations of fear, which know as timidity, shyness, misgiving, becoming startled. All modifications of fear, as possibilities of having a state-of-mind, point to the fact that Dasein as Being-in-the-world is 'fearful'.

This fearfulness is not to he understood in an ontical sense as some factical 'individualized' disposition, but as an existential possibility of the essential state-of-mind of Dasein in general, though of course it is not the only one.

מסובך? זה אחד הסעיפים היותר פשוטים ב"היות וזמן"

מודעות פרסומת

6 מחשבות על “סעיף 30 – פחד

  1. הי גדי,
    שמי ג'ני, אני פסיכולוגית קלינית. אני מתרשמת מאוד מההתעניינות והכתיבה שלך בהיידגר. אני לומדת אותו מזה כ30 שנה ומטפלת על פי הגישה המבוססת על הפילוסופיה שלו : DASEIN ANALYSES. אני מרגישה די בודדה בתחום הטיפולי הזה שאינו מוכר ומקובל בישראל. התחלתי את ההיכרות שלי עם הפילוסופיה של היידגר בברזיל ( אני ברזילאית במקור ) ומאז אני ממשיכה ללמוד את הפילוסופיה הפנומנולוגית שלו וכעת מנסה להעביר השתלמות לאנשי מיקצוע בתחום הטיפולי. בשנים האחרונות למדתי גם גישה הנקראת FOCUSING שלדעתי מבוססת על המושג BEFINDLICHKEIT. להערכתי, יהיה לך גם עניין בגישה הזאת ובפילוסופיה של מייסד הגישה EUGENE GENDLIN שבעצמו למד היידגר והושפע מאד ממנו. אשמח להיות אתך בקשר.
    נ.ב. אני מאד מתרשמת מהגישה של היידגר לנושא של החרדה anxiety, כ- state of mind המזכיר לנו היותנו סופיים, כהשלמה לעניין הפחד שאליו התייחסת בבלוג.
    המייל שלי: janyjafe@gmail.com

    • תודה!
      הייתה תקופה שבה קראתי עם עוד כמה אנשים בסמינרי Zollikon, בהם היידגר נפגש עם מטפלים בשיטה בה את מטפלת, בראשם מישהו בשם Medard Boss. מכירה?

      • תודה על תגובתך! הייתי שמחה לדעת מי הם האנשים שאתם קראת בסמינר ZOLLIKON. האם קיימת עדיין קבוצה כזאת?

  2. גד,
    התחברתי למשפט: "החשיפה של העולם השייכת למצב רוח היא 'קדמונית' (המרכאות שלו או שלך?) כי פחד הוא קודם כל תחושה וקיים גם אצל בעלי חיים ירודים אפילו אם לא מודעים למהות שלו. אז ברור שקדם ללוגיקה.
    לגבי המשפט השני: "Havhng a mood … יש לי הרגשה שהמילה THERE אינה מכוונת למקום במרחב הפיסי אלא למה שאני מכנה: הוויה אלוהית. (רק לאחרונה קראתי שיש מדענים הטוענים לקיומו של 'שדה היגס' שהוא גורם העל של השדות הפיסיים של אלקטרומגנטיות וכבידה.) אני מעדיפה לאמור אלוהים, כי איננו יודעים מהי ההוויה הזאת. (לדעתי. כיצורים בעלי התחלה וסוף איננו יכולים לדעת מה פרוש ללא סוף וללא התחלה).

    • אצל היידגר, there או da בגרמנית הוא גם כאן וגם שם, המקום בעולם בו נמצא ה dasein. אבל זהו מקום לא פיזי בעולם לא פיזי. ואלוהים לא קיים אצל היידגר.

  3. תודה. תארתי לעצמי שאלוהים לא קיים אצלו. אבל נראה לי שבעיקרו של דבר בעניין הזה
    מחשבותנו זהות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s