טיול להר אלכסנדר


מפעם לפעם אני מקבל אי-מייל קצת Spooky מחברת גוגל, בו הם מודיעים לי ש"הסיפור שלי מוכן".

מה מה זה צריך להביע, ש"הסיפור שלי מוכן"? שזהו, אני כבר יכול ללכת ולהתפגר? שהם כבר כתבו את הסיפור שלי מתוך כל מה שהם מצאו עלי במרשתת ולי אין יותר מה להוסיף?

מה עם כל הסיפורים שאני רוצה לכתוב ועוד לא התחלתי? הם עוד לא מוכנים, אולי בגלל שאני לא מצליח להשתחרר מ"מלכודת האני" ולספר רק על דברים שקרו לי, ובשפה שלי. על אף כל 1.1 סדנאות הכתיבה אליהן הלכתי.

ואיפה לעזאזל זה הר אלכסנדר?
"טיול להר אלכסנדר" הוא שם "הסיפור שלי" שגוגל חיברו בעבורי, לגמרי באופן עצמאי, מאוסף של כמה תמונות שצילמתי בטלפון וש google backup העלה באופן אוטומטי ל +google, כאשר הטלפון שלי נקלע לטווח הקליטה של רשת Wi-Fi כלשהי.
שירות שאני תמיד שמח עליו, על הגיבוי, כי אני גרוע בגיבויים – אולי כי אני טוב באופטימיזם. מהניסיון האומלל של גוגל להקים רשת חברתית (+) אני פחות מתלהב, בעצם אני די שמח שלא הולך להם. מפחיד לחשוב עם גם זה היה מנוהל באותה חברה, שמבחינות לא מעטות, היא חברת התכנה הגרועה בעולם, אף שכוונותיה לא רעות, רק הנדסת התכנה אצלם.

אז מה הם עושים ולמה הם עושים את זה?
הם לוקחים את התמונות שלי מהגיבוי ברשת, שלכולן יש זמן ולרובן יש גם מיקום (כי ה GPS דלוק אצלי בטלפון, וגם בלי GPS הם יכולים לדעת בערך על פי מיקום תחנות הבסיס הסלולרי או ה IP של ה Wi-Fi), ומחברים אותן יחד למעין מצגת שכותרתה יכולה להיות משהו כמו "אחר הצהריים של יום רביעי בתל אביב" או "טיול להר אלכסנדר".

למה הם עושים את זה? ראשית כי הם יכולים. יש בחברה שם חיבור ישיר בין צוותי המחקר לצוותי המוצרים, למעשה, חלק לא קטן מה"מוצרים" שלהם הלא לא יותר מבלוני ניסוי של צוותי המחקר, ואנחנו, המשתמשים הם שפני הניסוי. שנית, כי הם שוקדים ל"משמע" את המידע הגולמי, ועל ידי הכנת סיפור שכזה, וניסיונם לפתות אותי להוסיף לו תוכן ומשמעות (מי, עם מי, למה, מה, איך) הם יכולים להפוך את התמונות שלי לחומר גלם יותר מעובד עבור מנועי החיפוש שלהם. אין לי תלונות על זה, אבל אני מעדיף למשמע את התמונות שלי ואת החוויות שלי כאן, תחת המטריה של וורדפרס.

אז מה הסיפור של הר אלכסנדר? אני חושד שזהו הר איפהשהו ליד הישוב ערערה אשר בואדי עארה, לשם נסעתי כדי "לדבר עם ערבים", אחרי שקיבלתי במייל את העלון מטה. כנראה בעקבות האירוע הקודם בכרמיאל בו נכחתי.Fullscreen capture 15122014 112906

הגעתי לגני "מייס אל-רים" כבר שבוע קודם, אחרי סיבוב ארוך בערערה, ומצאתי אותם נטושים. מסתבר שלא הכנסתי את האירוע בשבוע הנכון לגרסה החדשה של google calendar  לאנדרואיד (באג שלהם לדעתי). אז, סמכתי ברוב טיפשותי על waze במקום על ה GPS (כלומר על ה Gad Positioning System) והתכנה (לא) הובילה אותי דרך אוסף סמטאות ללא מוצא בכפר ערערה אל המקום בתמונה מטה, הנמצא בפועל ממש על כביש 65 החוצה את ואדי עארה.20141214_164921-1

הפעם הגעתי בלי טובות של "נווט קהילתי", ולכן נתקעתי בפקקים בכוון מזרח על כביש 65 בעוד הכביש ממול היה ריק. אבל לפחות ידעתי איפה לפנות. מגרש החנייה היה כבר מלא, כי הגעתי באיחור, אבל אני תמיד למד שלא משנה כמה אני מאחר, האירועים אליהם אני מאחר יתחילו באיחור גדול יותר, ויהושוע סובול, אורח הכבוד באירועים האלה, יאחר אף יותר. הפעם הוא לא הגיע בכלל. אבל אורחי הכבוד החרדיים, רבנים מהישוב אלעד הדוגלים בדו-שיח יהודי ערבי (יש כאלה מסתבר..) שהיו רק צריכים לעלות על כביש 6 ולרדת ממנו במחלף עירון, הובלו על ידי waze עד לפאתי חיפה לפני שהתקשרו לברר. נראה לי שנווט קהילתי לא עובד כל כך בישובים ערביים, אולי בגלל שהקהילה של המשתמשים היא יהודית ברובה, והמפות מיוצרות על ידיה, אולי בגלל שאין שמות לרוב הרחובות בישובים ערביים ואין מספרים לבתים.

אז עברתי תחת הפרסה מטה, ונכנסתי לאולם.20141214_165012

ועכשיו, שהגעתי לסיפור הכנס עצמו, לא זה שגוגל חיברו בעבורי, מה יש לי להגיד עליו?20141214_172140

שהיו שם הרבה יותר יהודים מערבים, ושהיה מחסור לא רק בערבים אלא אף יותר בערבים דוברי עברית. משהו שלא נתקלתי בו בחיפה, בה יש חיכוך יומיומי בין יהודים וערבים.

אחרי קטע הנאומים (הארוך מדי) ממנו אני זוכר בעיקר את הסופר סלמאן נאטור מצטט את נכדתו מכיתה ו' המדקלמת לוינסית רהוטה (על "האחר הוא אני"), ואחרי האוכל, עברתי משולחן יהודי כולו, בעיקר נשים שוחרות טוב מהישוב קציר (זה שסירב לקבל לשורותיו את בני הזוג קאעדן) אל שולחן שסביבו ישבו שבע נשים ערביות במטפחות ראש, כולן מכפר קרע, כך גיליתי כשהגיע השלב שבו כל אחד מהמשתתפים הציג את עצמו.Fullscreen capture 15122014 112644

מסובך לנהל דיאלוג יהודי ערבי כאשר אין שפה משותפת. גם לא אנגלית. אמנם הצגתי את עצמי בערבית לפני הצד הערבי של השולחן (ובזה מיציתי פחות או יותר את כישורי הערבית שלי), אבל גם כך המנחה של הקבוצה הייתה צריכה לתרגם אותי למשתתפים היהודיים שבאו והצטרפו.  עם הזמן הצטרפו עוד שני דוברי שתי השפות אל השולחן, אחד מהם ביו-כימאי בפנסיה מוקדמת, והתקשורת הייתה טיפה יותר קלה. ועדיין מצער ששלושת האנשים ששלטו בשתי השפות היו ערבים. יש מצב לשפר את לימודי הערבית אם אנחנו רציניים בנושא הדיאלוג. את הערבית שלי, גיליתי, אני יכול לנצל בעיקר כדי להקשיב ולהבין פה ושם.20141214_173202

בשלב הראשון, כל אחד היה אמור להציג את עצמו במשפט אחד. שלב זה לקח המון זמן – גיליתי שאנשים פשוט לא מסוגלים להפסיק לדבר על עצמם, בעיקר היהודים. היה מרתק אבל להבחין בהבדל בין היהודים לערבים במה שהם סיפרו על עצמם. היהודים סיפרו מאיפה הם ושהם באו להכיר יותר טוב את שכניהם הערבים. הערביות סיפרו כמה ילדים יש להן ובאיזה עמותה הן פעילות – עמותות עזרה הדדית של נשים בכפר קרא. הן לא סיפרו למה הן באו, אבל נראה לי שפשוט ביקשו מהן לבוא, והן באו – לא בהרבה חשק. בשלב מסויים הן הלכו אחת אחת לשרותים ופשוט לא חזרו.20141214_195109בשלב השני, כל אחד היה צריך להגיב ב"משפט אחד" על משהו שהוא שמע אצל מי מהמרצים בחלק הראשון של הערב. פה העסק החל קצת לרדת מהפסים. כשאחת הנשים מכפר קרא דיברה על היהודים ש"התנחלו" אצלם בואדי עארה, על האדמות שלהם, זו שישבה מולה, מקציר, לקחה את זה קשה שרואים אותה כמתנחלת. אבל לפחות היה דיבור פתוח. אחרי כן, אחד היהודים הגיב לדברי סגן ראש עיריית אום-אל-פאחם שקבל על האפליה התקציבית של ישובו והשווה את מצבו למצב של עפולה (פחות תושבים, פי שלוש תקציב). לאותו יהודי, עולה וותיק משבדיה, איש תכנה ביוקנעם, ומתנדב במשטרה, היה בעיקר חשוב לברר איך זה שיש לכל כך הרבה תושבים באום-אל-פאחם 20 אלף שקל לקנות אקדח או 70 אלף שקל לקנות M-16 אם המצב הכלכלי כל כך קשה. כאילו שאין קשר בין עוני לפשע. טוב, גם זה לא קידם את הדיון. בשלב זה כבר נשרו כל הנשים מכפר קרא.

אל החלק השלישי והעיקרי, בו היינו אמורים סוף סוף לדון  ב"יהודים וערבים, מה עלינו לעשות כדי לצאת מהמצב", הגענו חמש דקות לפני סוף הערב, בדיוק כמו המפגש הקודם בו הייתי, בכרמיאל. קיבלנו דפי עבודה המבוססים על סקרים שנעשו קודם ובהם שלוש האופציות המפורטות בתכנית הכנס מעלה, כל אחת עם 8-10 תת אופציות, והספקנו פחות או יותר להגיד, חלקנו לפחות, מה נראה לנו יותר ומה פחות.

המסקנות שלי משני הכנסים עד כה:

  • לקצר דרסטית בנאומים
  • להתחיל מוקדם ולתת זמן לקטע הדיאלוגי, ולהתייחס לזה כמו שמתייחסים לסיעור מוחין בהיי-טק.
  • להמשיך בקבוצות עבודה דיאלוגיות בין מפגש למפגש.

יכול להיות שזה כבר קורה, בארגונים כמו "כנס יפו", "שכנים לשלום", ובין ההורים של הבית ספר הדו-לאומי / דו-לשוני "גשר על הוואדי" אשר בכפר קרא. לבית הספר הזה, שעליו לא שמעתי עד כה, עוד לא הגיעו למרבה המזל היודו-נאצים של ארגון להב"ה. אבל התרשמתי לטובה מהאמהות היהודיות של הילדים בבית הספר שדיברו בכנס. חבל שלא דיברו גם אמהות ערביות, אבל הכנס התנהל כולו בעברית (עם תרגום סימולטני באזניות) ויתכן שזו הסיבה.20141214_174934

התרשמתי מראש מועצת ערערה (מימין בתמונה מעלה) שדיבר קצר ולעניין, והודה שהוא חשש לבוא, בעיקר לפני בחירות, אבל התושבים שלו היו רוצים שיבוא, אז הוא בא. כמו עמיתו מאום-אל-פאחם, וכמו בעצם רוב הצד הערבי של הדיאלוג הזה, הוא רוצה שוויון. שוויון בהזדמנויות, בהקצאת משאבים, בעדיפויות. דיבורים עם יהודים שוחרי טוב זה נחמד, זה אפילו לא מזיק, אבל חלאס – הגיע הזמן לעבור למעשים, ופה – כסף מדבר. תן להם הקצבות לחינוך, תן להם אזורי תעשייה שישלמו ארנונה, מה שנותנים ליהודים – הם אפילו לא מעזים לדמיין אפליה מתקנת.

Advertisements

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s