על מצוקת מדעי הרוח


התחיל הסמסטר , ובאחד הקורסים, הניתן בחוג לספרות אנגלית, גיליתי ששיטת ההוראה מתבססת על אתר בשם Lacuna Stories – אתר שנבנה על ידי אוניברסיטת סטנפורד בכדי "לרענן" את לימודי מדעי הרוח, וספציפית, את לימודי הספרות.

לכולם ברור שמדעי הרוח במצוקה, ומסתבר שהתופעה לא יחודית לישראל. היא יותר חמורה אולי בישראל, כי בשנים שצעירים בישראל (באחוזים פוחתים והולכים) משקיעים בשרות הצבאי, צעיר אמריקאי יכול לעשות תואר BA כללי להנאתו, להעשיר את עולמו במדעי הרוח, לפני שהוא פונה ללימודים המשמשים לרכישת מקצוע, המקבילה האוניברסיטאית של בית ספר מקצועי.

צעיר אמריקאי יכול, בתאוריה, לעשות את זה, אבל כנראה שלא רבים בוחרים בזה. שכר הלימוד הוא אמנם אפסי למי שלומד במכללה ציבורית השייכת למדינה (state), אבל הורים אמריקאים ברובם (למעט הורים יהודיים אמידים יחסית) לא חושבים שצאצאיהם שעברו את גיל  18 הם באחריותם יותר. אז סטודנט אמריקאי לוקח "הלוואות סטודנט" בכדי לממן לימודים יקרים להחריד שיקנו לו מקצוע, ואחרי כן חייב תכף ומיד להתייצב בשוק העבודה, כדי להתחיל להחזיר את ההלוואות (אפילו בלי איזה שנה-שנתיים עם תרמיל על הגב). השיטה האמריקאית לא יותר ידידותית למדעי הרוח ועתידם, מהשיטה הישראלית. ארצות הברית פשוט יותר גדולה ועשירה, ולכן נשארים פה ושם חוגים בעלי נפח למדעי הרוח, היכולים לשרוד רק מעודפי ההכנסות שמכניסים החוגים למנהל עסקים ועריכת דין.

אז הם מנסים כל מיני דברים. המערכת שפתחו בסטנפורד מיועדת לשיפור מיומנויות הקריאה, כישורים חשובים לא רק ללומדי הספרות אלא לכל מי שלומד חומר שקריאה מרובה כרוכה בו. מדעי הרוח הם כאלה, אבל גם מדעי הטבע. איך משפרים מיומנות קריאה? על ידי עידוד אנשים לעשות anotations בטקסט, בפורמט נוח. להדגיש קטעים נבחרים, להכניס הערות לטקסט ולהיות מסוגל לשתף את הסימונים וההערות, כך שתיווצר קהילה לומדת סביב כל טקסט וטקסט.

לפני כמה חדשים "חלמתי" לעצמי על מקום מעין זה, וכתבתי על להציל את האות המתה. האתר הזה הוא כמעט/בערך מה שתיארתי שם, יותר טוב אפילו מבחינות מסוימות. זהו אתר שכל מרצה שרוצה ללמד קורס בעזרת השיטה שפותחה שם, מוסר למפעילי האתר מהם החומרים שברצונו שהם יעלו לאתר, ואחרי כן מנחה את הלומדים לקרוא ולהעיר על הטקסטים (או סוגי מדיה אחרים), ביחד. אין אפילו צורך לקיים פגישות קבועות בכיתה, כי התלמידים והמורים מתקשרים דרך האתר.

אין לי עדיין דעה האם סוג לימוד שכזה הוא יותר מעניין ו/או אפקטיבי מהשיטה הקיימת, למשל של סמינר. אבל די ברור לי שאף אחד לא ילך ללמוד מדעי הרוח בזכות השיטה הזו. כי הוא לא מתקן את הסיבה העיקרית שבגללה מספר הסטודנטים במדעי הרוח צונח צניחה חופשית כבר שנים.

אנשים צעירים  צריכים ללמוד משהו שמישהו ישלם להם משכורת תמורתו, היום יותר מתמיד. אלו הכישורים שהם רכשו במהלך לימודיהם שאמורים לגרום למעסיק לרצות לשלם להם משכורת בעבורם, ומשכורת גבוהה עדיפה בעיני רוב האנשים על פני משכורת נמוכה.

חשבתי לעצמי בזמנו עד כמה פתטיות הן אותן מודעות בבניין גילמן באוניברסיטת תל אביב, שבהן הצהירו חברות כאלה ואחרות שהן "מוכנות" לקלוט את בוגרי מדעי הרוח (בלי לפרט באילו תפקידים ותמורת איזה שכר). לא ראיתי מודעות כאלה בפקולטה להנדסת חשמל משום מה. זה קצת כמו שהנשיא בן צבי בזמנו אמר ש: "לי אין תעודת יושר". הוא לא היה זקוק לתעודה כזו שתעיד על יושרו, כמו שבוגרי הנדסת חשמל לא זקוקים לאישוש העובדה שחברות ישמחו לשכור אותם, במשכורת התחלתית משולשת מזו של בוגר מדעי הרוח. אז זאת הבעיה האמתית.

ומה לגבי קהל מבוגר יותר? האם הם העתיד של מדעי הרוח?

ברבים מהשיעורים באוניברסיטת חיפה יש רוב לבני 50-70, ולא כולם הם שומעים חפשיים, כמוני. יש לא מעטים שבאו לעשות תואר שני או שלישי, סתם כי בא להם, או כי זה היה משהו שרצו לעשות כצעירים אך לחיים היו תכניות אחרות עבורם. האם הם קהל היעד שיציל את החוגים למדעי הרוח?

התשובה לזה מורכבת מכמה חלקים. מהן הסיבות שבגללן חשוב שיהיו סטודנטים בחוג כלשהו?

1 – צריך שיהיה מי שישלם שכר לימוד, כדי לממן את החוג, בהנחה שכל חוג צריך להיות יחידת רווח/הפסד בפני עצמו, מה שלא בהכרח נכון או צודק, אבל בהחלט רצוי. כיום, שומעים חופשים אמורים לשלם פר-קורס, סכום לא גבוה, שמקנה להם גם גישה למשאבי הספריה. אלא שהסכום הופך להיות גבוה, גבוה משכר לימוד רגיל אפילו, כאשר יש לך מערכת מלאה. לא כל הלומדים המבוגרים הם פורשי הי-טק ולרבים מהם, זו הוצאה שהם לא יכולים לעמוד בה. שכר הלימוד של שומעים חופשיים הולך כולו למימון מילגות לתלמידים מעוטי יכולת, מטרה ראויה, אבל יש גם תלמידים מעוטי יכולת מבוגרים, ואף אחד לא חושב לתת להם מילגות או הנחה כלשהי, גם לא תמורת התנדבות בפרויקטים חינוכיים כמו למשל פר"ח. למה לא? לא ברור. אני בכל אופן, משלם מעט מאד, כך שמשכמותי לא ייוושעו מדעי הרוח.

2 – צריך שיהיה מי שילמד את הדור הבא של סטודנטים, וגם מכאן לא תבוא הישועה לאוניברסיטה מלומדים מבוגרים. גם אלו המכוונים עצמם להשגת תארים מתקדמים לא מכוונים עצמם לקריירה אקדמית, וגם אם היו מעוניינים, האוניברסיטאות הן מקום בו הגילנות (אפליה על רקע גיל) יותר מוחצנת אפילו מאשר בחברות עתירות טכנולוגיה.

3 – ומי יעשה מחקר? נכון שלומדים מבוגרים עושים במחקר כחלק מהלימודים שלהם לתואר. עבודת דוקטורט אמורה להיות תרומה מקורית. ויתכן שחלק מעבודות התזה לתואר שני ושלישי של תלמידים מבוגרים הן אכן תרומה מקורית ואפילו משמעותית, אבל עבור רובם המחקר הזה הוא גם הראשון וגם האחרון. יש יוצאים מן הכלל, אך הם בגדר סטייה סטטיסטית, לא משהו שאפשר לבנות עליו את עתיד החוגים למדעי הרוח.

אז לא, אני לא חושב שהקהל המבוגר הוא העתיד. אבל הוא כן קהל משמעותי, לפעמים (מעטות) יותר רציני ויותר מחוייב מקהל הסטודנטים שבא רק לקבל תואר וללכת. זה קהל שראוי להתייחסות ושווה לאוניברסיטה אולי אפילו לתפור תכניות במיוחד לצרכיו. אבל לא ממנו ייוושעו מדעי הרוח.

פעם, חשבתי שהפתרון הוא אותו פתרון שהצעתי לבתי הספר התיכוניים – שכולם יהיו שילוב של עיוני ומקצועי. כבר היום, חלק לא קטן מלומדי הפילוסופיה, או הספרות, עושים זאת כחוג משני לחוג ראשי כמו למשל משפטים או תקשורת. אבל אין כיום אפשרות מעשית לשלב לימודי הנדסת חשמל ופילוסופיה. או מדעי המחשב וספרות.

אולי זה פשוט קשה מדי לרוב הסטודנטים, לשלב עוד משהו לתוך המערכת הצפופה והדחוסה של לימודי התואר הראשון בהנדסה או במדעים. אולי לא יהיה לזה ביקוש – אולי אלו נטיות כה שונות זו מזו שקהל היעד שהיה מוכן להשקיע עוד סמסטר, או עוד שנה, ברכישת תואר המשלב מדעים / הנדסה עם מדעי החברה או הרוח.

אני נוטה לחשוב שכן יהיה קהל להצעה כזו. שיש לא מעט סטודנטים שיש להם עניין בתחום, אבל בגלל שהם "חזקים במקצועות הריאליים", והיו מעדיפים הכנסה גבוהה על נמוכה, בחרו לא ללמוד מה שנטיית ליבם הייתה אולי מכוונת אליו. אם רק 5% מהלומדים הנדסה ומדעים יוכלו לקחת חוג משני במדעי הרוח, משהו "בשביל הרוח", זה יותר מאשר יכפיל את מספר הסטודנטים בחוגים האלה.

הסטודנט הלומד ספרות כחוג משני לא יהיה המרצה או החוקר העתידי בחוג לספרות. אבל אולי כעבור עשרים-שלושים שנה, אחרי ש"עשה לביתו",  הוא כן יחזור לחוג לספרות, ימשיך לתואר מתקדם ואם יתנו לו, בשילוב תוחלת החיים העולה, יוכל לתרום לחוג עוד 20 שנים מועילות. אולי זה עוד חלק מהפתרון.

או שאולי פשוט אין פתרון.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “על מצוקת מדעי הרוח

  1. ראשית ברור שתמיד יש פתרון, לעיתים דורש שינוי תפישה. בחינת כדאיות העיסוק בתחומים אקדמאיים או מקצועיים שאינם מובילים בתקופה נתונה להשתכרות סבירה הוא מתכון להתאבדות חברתית. לדעתי כיוון הפתרון הוא בשינוי הנחות יסוד על המתכון הכולל של המערכת השמרנית של הלימודים האקדמאיים, כמו עניין אחד והוא למשל שהמקצועות הריאליים / ההנדסיים מחייבים ש"…המערכת הצפופה והדחוסה של לימודי התואר הראשון בהנדסה או במדעים".. למה צפופה ולמה דחוסה? סוג של מסורת מוסכמת שלא חייבת להמשיך להתקיים ולא בהכרח נובע ממנה שגשרים ובניינים יקרסו ומטוסים ואניות יתרסקו או יטבעו. הפתיחות למגוון תחומי וצורות חשיבה והיכולת לשלב היא קריטית בעיני לשלב החדש של החברה האנושית. דוגמא קטנה היא הניסיון של פרופ' יקיר אהרונוב לשלב פיזיקה ועולם הרגש והמודעות האנושית למערכת חוקים אחת, אם הדיוט כמוני הבין מדבריו משהו נכון…

    • מסכים אתך ש 98% מהחומר הנלמד בלימודי הנדסה, לפחות אלו שלי, לא זוכה לשימוש בפועל בעבודה בתעשייה. לפעמים אני חושב שמלמדים את כל הרי החומר הזה רק כדי לבדוק את כישורי הלימוד של הסטודנטים, כך שמי שסיים את הלימודים בהצלחה, הוכיח בזה שיש לו סוג מסוים מאד של כושר לימוד.
      האם יש מתאם בין הכושר הזה לאפקטיביות במקום העבודה העתידי? האם ציונים גבוהים בלימודים מנבאים היטב "הצלחה" במקום העבודה? אני חושד שלא מאד, אבל כנראה שאין משהו יותר טוב, אז בינתיים נשארים עם זה.
      הרי אפילו במקום העבודה "הצלחה", המתבטאת בשכר וקידום, לא תמיד קורלטיבית לתרומה בפועל של העובד, או לכישוריו במקצוע שאותו רכש. בהרבה מקרים אלו people skills, שדווקא לימודי מדעי החברה או הרוח היו יכולים לשפר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s