אני פחח גאה

וגם חרט גאה, מסגר גאה וחשמלאי גאה. אני גאה בכל הכישורים האלה שרכשתי בלימודי התיכוניים בבית ספר תיכון-מקצועי. ואני גם נגר גאה, אמנם לא בזכות כישורים שרכשתי בתיכון, אלא בלימודי ערב, אבל הרקע מהתיכון בהחלט עזר גם פה.

אני גם לא מתחרט על חמשת החדשים הנוספים שהשקעתי מעבר לי"ב כיתות בכדי לקבל תעודת טכנאי אלקטרוניקה. למרות שהמשכתי ללמוד מעבר, אחרי הצבא. ראיתי את ההבדל במקצועות הבסיסיים של הנדסת חשמל, אליהם הגעתי כבר עם רקע מסוים וסוג של הבנה אינטואיטיבית שבוגרי תיכון עיוני חסרו. אפילו במקצועות "אבסטרקטיים" כמו בקרה.

אף אחד לא "הסליל" אותי אל בית הספר המקצועי. להפך – פמפמו לי מילדות שיש לי "ידיים שמאליות". מצד שני, אני מודה שלא הלכתי לשם מבחירה, אלא רק אחרי שהעיפו אותי מבית ספר עיוני.
בדיעבד, זה לא היה רע.

היו חסרונות. היה רוב בבית הספר לתלמידים שהגיעו לשם כי לא יכלו להתמודד עם בגרות עיונית – קהל התלמידים לא היה חברה איכותית במיוחד. לא מקום בו אתה צובר הון חברתי לשימוש בהמשך חייך. נתקלתי מאז ועד היום במעט מאד מבוגרי המחזור שלי, ועם חלקם אני די שמח שדרכינו לא נפגשו, כמו למשל עם אחת בשם הרצליה, שכונתה בבית הספר הרצליה פיתוח.

מה אני מנסה לתרום לדיון על בתי הספר המקצועיים? אני לא מנסה לומר שמי שיכול להמשיך ללימודים על-תיכוניים, שלא יעשה זאת ויסתפק בתעודת בגרות מקצועית (כמו שיש לי) או תעודת הסמכה כלשהי. כי אין מה לעשות – על כישורים יותר גבוהים משלמים (לרוב) שכר יותר גבוה. אני כן חושב שמי שלומד בתיכון מקצועי, רצוי שתהיה לו האופציה למלא כבר בבית הספר את דרישות הקדם של מערכת ההשכלה הגבוהה.

אבל מצד שני, רצוי באותה המידה שתהייה לתלמיד תיכון האופציה למלא כבר בבית הספר את דרישות הקדם של "מערכת" התעשייה המתקדמת, למקרה שלא יתאים לו להמשיך ללימודים על תיכוניים.

אני חושב שכל בתי הספר התיכוניים צריכים להיות מקצועיים.

ואם תאמרו – מאיפה ניקח כל כך הרבה שעות לימוד, אשיב שאני אמנם כבר הרבה שנים מחוץ למערכת, אבל אני עדיין זוכר את מריחת הזמן האינסופית במהלך הלימודים, את ההוראה שלא מנסה אפילו להיות אפקטיבית בזמן, את העדר המאמץ להקנות לתלמידים כישורי למידה עצמאיים.  וחוץ מכל אלה, עדיף לדעתי להקדיש שעתיים בשבוע להקנות לתלמידים יכולת לתפעל כלי עבודה בסיסיים כמו מקדחה, מסור ופצירה מאשר להקדיש אותם לשינון טקסונומיות אזוטריות של מבנים תחביריים בלשון, או ללימוד התנ"ך.

אבל זה לא רק כלי עבודה. גם לימוד תכנות זה חינוך מקצועי, וגם כישורים בסיסיים בהנדסה: חשמל, מכניקה, בניין.

חשבתי על התלמיד שאתו למדתי לשון לבגרות לאחרונה. חלום חייו הוא להגיע ולהיות הנדסאי חשמל. והוא מתכנן לעשות זאת אחרי הצבא. ואולי הוא יצליח להגיע לזה. יהיה לו קשה, כי הוריו לא יממנו אותו במהלך הלימודים. אין להם יכולת. אבל הוא היה יכול לעשות זאת כבר בתיכון. במקום זה, הוא עשה בגרות של 10 יחידות ב"תיירות ומלונאות" – משהו שמלמדים בבית ספר עיוני, כמו למשל אליאנס בחיפה, אבל זהו בפועל חינוך מקצועי לכל דבר, רק בלי "הסטיגמה". לשם, סילבן שלום כן היה אולי מוכן לשלוח את בנו. אולי כדי שיוכל לנהל את בתי המלון שירכשו לו בכספי משפחת מוזס, לתוכה נישא.

אבל אם התלמיד שלי היה לומד בתיכון טכנאות חשמל או אלקטרוניקה, היה לו שירות צבאי משמעותי, שבו היה תורם לצבא וגם נתרם בניסיון מקצועי משמעותי, לקראת אופק תעסוקתי לא רע בכלל. אבל הבגרות ב"מלונאות" פחות או יותר מסלילה אותו לשרות צבאי או כקרבי (אם יש לו פרופיל) או כאפסנאי. זהו בערך. וגם אחרי כן, היא אולי שווה בכדי להתקבל לעבודה כפקיד לילה במלון. הבגרות הזו היא פשוט שקר שמערכת החינוך עושה עם עצמה ועם תלמידיה. העיקר לא להיחשב "תיכון מקצועי".

ואני חושב על כל אותם שסירבו לאופציה של תיכון מקצועי (אולי דווקא כי הם מזרחיים, ולא מוכנים ש"אותם ישלחו" לחינוך מקצועי), או שהאופציה הזו כלל לא הייתה קיימת ביישובם. האם העדר האופציה הזו הפך אותם באופן אוטומטי לסטודנטים  על ספסלי אוניברסיטה או מכללה כלשהי? או שאולי דווקא הסליל אותם לחיים של עבודה כפועל לא מקצועי נמוך שכר, כמוכר בדוכן פיצוחים, כשומר בכניסה לחניון, לחיים של מובטל כרוני?