הנפות ראשונות


השבוע יצא לי להשתתף, באותו היום ממש, בשני טקסים שונים, שבשניהם מניפות נשים גופים גליליים.

ב"עיר תחתית" (כפי שממתגים זאת בעיריית חיפה), ספציפית ברחוב הנמל, החלה בצהריים תחרות "האיש החזק ביותר בישראל" (שבה השתתפו גם נשים.) את רחוב הנמל אני מכיר היטב – לסבי וסבתי הייתה חנות באחד המרתפים של הרחוב, בה הם מכרו "גלנטריה ואספקה קטנה" לקיבוצים ומושבים.

ברחוב הנמל, נחגג פולחן תרבות הגוף. אוסף מנופחי ומנופחות שרירים התחרו (בין היתר) בהרמת אובייקטים גליליים, חבית בירה, במשקל 30 ק"ג. מי שהניף אותה יותר פעמים מעל לראשו במשך דקה צבר יותר נקודות בשלב זה של התחרות. לחלק מבעלי הגוף שם היו כרסים שראו בתוכן חבית בירה אחת או שתיים, אבל נראה לי שרוב המתחרים היו יותר בקטע של תוספי חלבון, כמו אלו שאני פוגש בחדר הכושר כשאני מזדמן לשם, לא מספיק בתכיפות. נזכרתי שם ב"מכון שמשון", זה ששכן פעם במרתף ברחוב ארלוזורוב, באלכסון מול דירת סבי וסבתי. הייתה תקופה שהתאמנתי גם שם, מניף משקולות בלי שום הדרכה, בצחנת הזיעה הקשה שתמיד שררה בחלל הסגור והלא מאוורר ההוא.1978399_10152755039430699_1306653661487929179_o

את סוף התחרות, שבה המנצח יזכה בכבוד לגרור משאית אשפה של עירית חיפה, במו גופו. לא ראיתי לצערי, כי נסעתי לטיקוטין לראות את "עמק", סרטה המצוין של סופי ארטוס, על נוער מנוכר ואלים במגדל העמק.  יש לי הכרות מה עם מגדל העמק, מהתקופה בה עבדתי שם, אבל לא שיערתי שהמקום כל כך קשה, יותר קשה אפילו משיכוני קרית אליעזר של ילדותי. בכלל, היה בפסטיבל הקולנוע השנה יבול עשיר של סרטים ישראלים משובחים. אסור להחמיץ את "עמק" ואת "מנפאואר" וכדאי לראות גם את "תפוחים מהמדבר" ואת "שקופים".

היו גם ענפים אחרים בתחרות, כמו הפיכת צמיגי ענק, או הרמת כדורי בטון כבדי משקל, שבהם נשים התחרו שם במקביל לגברים. לשם שינוי – מקרה מובהק של תחרות באמת לא הוגנת, בו נשים נמצאות פיזיולוגית בעמדת נחיתות.

אבל בטקס השני בו השתתפתי יותר מאוחר באותו הערב,  אין באמת סיבה שנשים לא יוכלו להשתתף. הגופים הגליליים שהונפו שם, גם בידי נשים, היו מגילות קלף (עור) גלולות, עליהן כתוב ספר התורה, שבאותו יום הסתיימה קריאתו. הקיצר – הקפות ראשונות של שמחת תורה.

בבית הכנסת הרפורמי הזה, "אור חדש",  נשים כן מניפות את ספרי התורה, ואף רוקדות עמם., אבל אני שומע שגם אצל הקונסרבטיבים זה כך, ואפילו בכמה קהילות אורתודוכסיות.

DSC07125

ריקודי שמחת תורה הם בעצם זיכרון הילדות היחידי שיש לי מבית כנסת. בשמחת תורה הייתי חוצה את רחוב ארלוזורוב עם סבא שלי ונכנס ל"בית המורה" ממול, שהפך בית כנסת בחגים. ושם היו המתפללים מקיפים את החלל כשספרי התורה בידיהם. אני די בטוח שרק הגברים. אבל לילדים היו הדגלים, שאני די בטוח שציירנו לבד. ויש לי גם זיכרון של תפוח נעוץ על ראש הדגל, ועליו נר דולק. אבל כנראה זיכרון כוזב, כי זה נשמע קצת מסוכן, לא?

הטקס הזה, של הריקוד עם ספר התורה, אולי מועיל לשעשע ילדים, אבל אם חושבים על זה, הוא אלמנט פולחני די פשטני, אפילו מעט פגני, בדת המתהדרת באבסטרקציה שלה. בהמשך אותו הערב, ישבנו בסוכה של ידידים, ושמענו ממישהי שהוגדרה כ"דתלש"ית" עד כמה היהדות נעלה על כל דת, בזכות זכות הראשונים שלה על קונספט המונותאיזם. נו שויין. כמה ימים קודם, כשההודים הביאו מנחת בננות לאל גנש, בגני יהושוע, היו אלו בננות שהם יאכלו אחרי כן.  והם לא יצאו בשירה וריקודים כשצלם האל אחוז בידיהם.

אז נכון שליהודים אין לא פסל ולא תמונה של אל עם ראש של פיל רוכב על עכבר, אבל הם מתייחסים לחומר עצמו של ספר התורה, לעור הבהמה המתה, כאל אובייקט מקודש, ממש כמו שההודים מתייחסים אל צלם אחד משלושת האלילים שלהם (שכידוע, כולם פנים שונות של אותה ישות אלוהית, מופשטת אף היא).
אבל לא האלמנט הפגני הוא שהפריע לי לרקוד עם ספר התורה. אצל הרי ההודים הסכמתי בשמחה לקבל נקודה אדומה על המצח מהכוהן – ממש אין לי בעיה עם טקסים ססגוניים. יש לי בעיה עם ספר התורה עצמו, כי כך אני למד מויקיפדיה: את ספר התורה, כמו יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים על עורות בעלי חיים, ואם כתבם על חומר אחר כנייר או בד הם פסולים. דין זה נלמד כהלכה למשה מסיני‏[1].  כיוון שאני לא משתמש במוצרי עור, כעקרון מוסרי, וספר התורה, כמו התפילין והמזוזה, חייבים להיות עשויים עור, יש לי תרוץ מצוין לא להכניסם הביתה – לא שיש לי בהם איזה צורך. (עור פרה טריפה, כלומר שבשרה לא ראוי למאכל, גם הוא יכול לשמש לכתיבת ספר תורה, אבל זה לא באמת משנה לי, ולא שבאמת אפשר לדעת ממה עשוי הקלף שבמזוזה למשל.)

ולסיום הרשומה הקצת מתפזרת קצת, עוד משהו על אישה ואובייקט גלילי (לא מה שאתם חושבים….). יומיים אחרי הטקסים מעלה, הגעתי סוף סוף לתערוכת התחריטים של פרציסקו גויה בבית הרמן שטרוק, שנפתח לאחרונה ברחוב ארלוזורוב (שוב הרחוב הזה, בפעם השלישית…) . שם ראיתי את התחריט מטה, מהסדרה "זוועות המלחמה", ששמו אם אני לא טועה "הו, איזה אומץ"DSC07147

"הו איזה אומץ" – אשה מדליקה את הפתיל בקצהו האחורי של האובייקט הגלילי מעלה, התותח, כשהיא דורכת על גופות הלוחמים האחרים שנהרגו קודם. שווה לא לפספס את התערוכה של גויה, גם אם היא לא מוצגת מאד טוב. שווה אבל לברר שאין שיח גלריה בזמן שאתם מבקרים, כי אז לא ממש תצליחו לראות. ושווה לעלות גם לקומה מעלה, בה יש אוסף מרשים של עבודות תחריט של אמנים ישראלים עכשוויים, המושאל מסדנת התחריט בקיבוץ כברי, שגם בה מאד שווה לבקר. גם בגלל הארכיטקטורה וגם בזכות התכולה.

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “הנפות ראשונות

  1. אולי אני מפספסת משהו, אבל לא הבנתי למה לדעתך ספר התורה נחשב ביהדות ל"צלם האל", אפילו אם הוא נתפס כאובייקט מקודש. יש כאן איזה ערבוב שלא ברור לי. ואני אמנם לא מומחית לעניין, אבל נראה לי שגם ספר תנ"ך שמודפס על נייר רגיל נחשב מקודש.

    • ספר תנך מודפס על נייר לא קדוש כמו ספר תורה שנכתב על ידי סופר סתם ידנית על עור.
      ולא אמרתי שהוא צלם האל.

      • אני לא אוהבת להתנצח אתך, אבל כתבת:
        "הטקס הזה, של הריקוד עם ספר התורה, אולי מועיל לשעשע ילדים, אבל אם חושבים על זה, הוא אלמנט פולחני פשטני, אפילו מעט פגני, בדת המתהדרת באבסטרקציה שלה. …. כמה ימים קודם, כשההודים הביאו מנחת בננות לאל גנש, בגני יהושוע, היו אלו בננות שהם יאכלו אחרי כן. הם לא יצאו בשירה וריקודים *כשצלם האל אחוז בידיהם*." (הדגשה שלי בין הכוכביות).
        מזה משתמע, על פי הבנתי, שספר התורה = צלם האל. לכן שאלתי את מה ששאלתי.

  2. שלום גד השדה
    שם בית הכנסת בו נכחת בהקפות הראשונות נקרא "אור חדש" (ולא אור שמח).
    חברה שלחה לי את הבלוג שלך, מפני שאני הבחורה שמצולמת בו אוחזת בספר התורה (אגב, הספר הזה במיוחד כבד). האם אתה מבקר מדי פעם בבי"כ זה? אשמח לארח אותך בקבלת שבת אצלנו, גם היא כמובן באווירה שוויונית.
    כל טוב לך,
    זהר

    • תודה על ההארה – תיקנתי.
      הפעם הקודמת שהייתי בבית הכנסת הזה הייתה באוקטובר 2000, אז ערכנו שם לבני את בר המצווה, בהדרכת הרב אדגר נוף. ממילא אפשר להבין שאני לא מרבה לפקוד בתי כנסת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s