מעשה בטבעת


ישבנו ביום כיפור וחשבנו מי יושיע את המדינה. תהינו מאיפה תופיע האשה או האיש שת/יהיה מועמד/ת לנצח את נתניהו בבחירות. המצב כרגע, ממש קשה. לא רק שלא הצלחנו להעלות בדעתנו אשה שלא רק שראויה אלא גם יכולה, גם גבר לא הצלחנו להעלות. דוב חנין? הלוואי, אבל אין לו סיכוי. בני גנץ? נראה סימפטי, אולי יש לו סיכוי, אבל די כבר עם אנשי צבא. יוסי ביילין? אולי מאוחר מדי.

אז מי כן? האצבע הופנתה אלי. "למה שלא תתגייס לטובת הכלל?" שאלו אותי. "יש לך זמן פנוי, אכפת לך מדברים (אתה טוען), האנגלית שלך סבירה, אנחנו נתמוך בך".  "אז קבל את דין התנועה. לך לפוליטיקה".

ביקשתי זמן למחשבה, וישר התחלתי לחשוב, באיזה ארון מסתתרים השלדים שלי? מה יעלו מעברי במשטרה אם למשל מישהו יקליד את מספר תעודת הזהות שלי במחשביהם? אחרי שקראתי אתמול בבלוג של וורד לי בהארץ, על ההתעללות שעברו איציק ממסעדת טנאת ואחיו, כיצד רצו לעכב לחקירה את אחיו על כי מבקש מקלט טען שהוא רכש עבורו טלפון סלולרי, התחלתי לחשוב ממש ברצינות מה המשטרה יכולה לדלות עלי.

ונזכרתי. הייתה הפעם ההיא שעברתי על תקנות הגנת הצומח, והיה המעשה בטבעת.

הייתה פעם אופנה כזו במקומותינו, של טבעות מחוטי חשמל דקים וצבעוניים. אני לא יודע אם האפנה הזו יצאה אי פעם מגבולות קרית אליעזר, אז בתחילת שנות השישים של המאה הקודמת. אף פעם לא הצלחתי לעשות טבעת כזו בעצמי, אני חושב שאת רוב הטבעות עשו הבנות, אבל גם אני התהדרתי בטבעת כזו, אולי אפילו יותר מאחת.

חיפשתי בגוגל תמונות של טבעות כאלה עבור הרשומה, ולבסוף מצאתי. כיום עושים אותן באפריקה ומוכרים במערב בחנויות של fair trade. כמו למשל אלו בתמונה מטה. בחנות המקוונת שבה מוכרים את הטבעות האלה כיום, שנראות ממש כמו אלו שזכורות לי מילדותי, הן נקראות Telephone wire rings.telephone-wire-rings-1-25-ea-min-100 (1)

בכל אופן, בחזרה לשלדים בארון שלי:
יום אחד, הפסיקו לפעול כל הטלפונים בשיכון שלנו. זו הייתה התקופה שאנשים חיכו עשור שנים ויותר לטלפון, ואנשים שכבר היה להם טלפון, לא התפלאו אם הוא הפסיק לעבוד. אבל כל הטלפונים? אז התקשרו להתלונן, והסתבר שמישהו פרץ את הארון של הטלפונים (נדמה לי שזה היה לפני עידן בזק. אולי קראו לזה אז משרד הדואר?) וגזר את כל החוטים שבו. אז קראו למשטרה, והמשטרה באה לחקור. וגם לשיכון שלנו הגיעו.

כל הילדים מיד הכניסו את הטבעות לכיסים, ורק אני, טמבל שכמותי, לא רק שלא הסתרתי את הטבעות שלי, אלא אף הלכתי אל השוטרים, הראיתי להם אותן, והסברתי להם שמן הסתם פרצו את הארון וחתכו את החוטים כדי לעשות טבעות שכאלה. רציתי לעזור להם בחקירה, כנראה.

אישית, לא היה לי צורך לפרוץ לשום ארון. ראשית, לא עשיתי טבעות ושנית כי אבי היה חשמלאי והיה יכול להביא לי ממספנות חיל הים שם עבד באותה התקופה, שפע של חוטים בכל מיני צבעים. אני חושב שגם ניסיתי להסביר את זה למשטרה. אבל הם קפצו עלי כמוצאי שלל רב, ועד כמה שאני זוכר איימו עלי שאם לא אסגיר את מי שעשה את זה, יאשימו אותי. היה די מפחיד כנראה, אם אני זוכר את זה חמישים שנה מאוחר יותר.

מזלי שהייתי רק בן שמונה בערך באותו הזמן, ואולי השוטרים הבינו עם איזה יורם יש להם עסק, והעניין נגמר בלא כלום. אבל אולי יש עדיין בכל זאת במרתפי המשטרה, בתיקיות מאובקות כלשהן (זה היה הרבה לפני עידן המחשב, לבטח במשטרה) תיעוד של החשדות כנגדי על פריצה לארון הטלפונים, השחתתו וגנבת החוטים.

ולכן, אני לא הולך להיות ראש הממשלה הבא שלכם. תצטרכו להמשיך ולחפש מועמד אחר.

 

מודעות פרסומת

8 מחשבות על “מעשה בטבעת

  1. אני זוכרת את הטבעות האלה!
    דווקא הציעו לך הצעה טובה – והבעיה של מועמדים פוטנציאליים לכניסה לפוליטיקה היא לא שהמשטרה מתחילה לרדוף אותם בגלל כל מיני שלדים דמיוניים, אלא שהקהל הרחב חושב שזה הכי כיף בעולם לקטול אותם על כל דבר שהם אומרים ועושים (כי לקטול הרבה יותר קל מאשר לעשות). ולכן אנשים הגונים מהססים מאוד להכניס את ראשם הבריא לתוך המיטה החולה הזאת.
    אז אולי כדאי שתהיה הראשון שמצפצף על זה ונכנס לפוליטיקה למרות הכול.

    • עיקר טענתי היא לדרג המדיני. הדרג הצבאי חייב להשמע לדרג המדיני, ועד כמה שאני מצר על הרג כל כך הרבה אזרחים, אני לא יודע מה צריך היה לעשות בכדי להפסיק את הירי, אחרי שהדרג המדיני כבר "ריסק את המכונית אל תוך הקיר".
      צריך לחקור את התנהלות הצבא, את רוחב הלב בשימוש בתחמושת, את נוהל חניבעל, את עניין הנגמ"ש המיושן, את ההשתלחות ברפיח אחרי חטיפת גולדין, ועוד הרבה. אבל אני לא חורץ משפט לפני שהנושא נחקר. ובני גנץ נראה כל הזמן כאחד שכל הזמן נגרר לתוך זה באי רצון. אבל אולי זה רק נראה כך. אני לא יודע.
      ובכל מקרה: אני לא מציע את גנץ, אבל מצד שני אני גם לא מציע את עצמי.

  2. גד,
    ממש נהניתי. מה שכתבת כאן הוא בעצם סיפור הכתוב בחן רב והומור ששבה אותי.(הוא לא עוקצני מדי, לטעמי.

  3. לא ניסחתי את עצמי טוב.
    הבנתי שזה סיפור אמיתי. מהישהתכוונתי זה שכתבת אותו כסיפור יפה ומשעשע. כתבת את שקרה ולא על מה שקרה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s