עֵילַבּוּן


אני לא יודע למה אני טורח ומנסה להמציא עלילות לסיפורים, כשהחיים מזמנים לי כל כך הרבה סיפורים מן המוכן. למשל, סיפור הנכבה של תושבי עילבון.

שמעתי אותו אתמול, יום שישי, בסיור בכפר שארגנה עמותת סיכוי. זו מנסה לקדם תיירות כפרית בכפרים ערביים וגם יהודיים, רצוי עם שיתוף פעולה ביניהם. אני קצת סקפטי בקשר לסיכויי המיזם, אבל על זה אחרי כן.

הגיעו כארבעים איש, רובם יהודים ומיעוטם ערבים. המדריך (בתמונה מטה) החל את הסיור בכנסיה החדשה של הכפר וסיפר על ההיסטוריה של הכפר, שהיה כפר יהודי לפני שגלו היהודים, ואחרי כן, כמו רוב תושבי הארץ, היה נוצרי. היה מעניין לשמוע את גרסת ההיסטוריה מהצד הערבי-נוצרי. לגרסתם, כל המוסלמים שחיים פה הם אלו שלא יכלו להרשות לעצמם כלכלית לשלם את הג'יזיה, המס המושת על לא מוסלמים החיים תחת שלטון מוסלמי, מס שהוטל על תושבי הארץ אחרי הכיבוש המוסלמי שלה. כמו שהם מספרים את זה, המוסלמים בארץ הם צאצאי הלא-יוצלחים כלכלית. אולי יש משהו בסיפור הזה. הנוצרים בארץ הם הרי ככלות הכל היותר משכילים והיותר עשירים ב"מגזר". וזו גם הסיבה שבגללה אחוז הנוצרים יורד והולך עם השנים – הם יכולים להגר מפה, והם אכן עושים את זה.

DSC06833

וכחלק מסיפור ההיסטוריה של הכפר, תיאר המדריך את סיפור הנכבה שלהם: חיו אז בכפר כ 400 איש, כולם נוצרים. (היום יש כ 5500, 73% נוצרים, 27% מוסלמים). לרוע מזלם, הכפר נמצא ממזרח לכביש 806 המוביל מהכפר צפונה לכוון ראמה, שטח שלפי תכנית החלוקה היה אמור להיות בשטח המדינה היהודית. (איך אמר המדריך? "גם אני לא הייתי רוצה שזרים יגורו בבית שלי") כל הישובים שממזרח לכביש זה, למעט עילבון כבר לא קיימים. במסגרת מבצע חירם, תושבי כולם "ברחו". הכפרים ממערב לכביש, כמו דיר חנא, עראבה, סחנין, היו אמורים להיות בשטח המדינה הפלסטינית (כמו רוב הגליל) ולכן נשארו על מקומם.

חוץ מזה, עברה שמועה שתושבי עילבון כרתו את ראשי שני יהודים אי שם ליד קרני חיטין, ושיחקו עם הראשים כדורגל בכפר, שמועה שמדריכנו הכחיש בתוקף את אמיתותה. לדבריו, לא היה בכפר נשק. התוצאה של השמועה ושל המיקום יחסית לכביש גרמה לכך שהצבא ריכז את כל תושבי הכפר בכיכר, הורה להם להסתלק ללבנון, אחרי שבחר מתוכם שנים עשר שישארו בכפר. את אלו לקחו למקומות שונים בכפר וירו בהם שם, כדי שיראה כאילו הכפר נכבש תוך כדי קרב. DSC06835

בכניסה לבית הקברות של הישוב, ישנה מצבה שעיצב מדריכנו, ותחתיה שמות 14 הנרצחים באירוע מעלה. להבנתי אלו לא שמות 15 הבדואים משבט אלמואסי שחיילי צה"ל רצחו בדם קר ב 2.11.1948 בכדי לשכנע את אלפיים בני שבט אלמואסי, שגרו בבקעת בית נטופה בצמוד לעילבון, לברוח לסוריה.

עד כאן, סיפור המעשה כפי שזוכרים אותו תושבי הכפר. בויקיפדיה יש את גרסת צה"ל, וגם מוזכרת בחטף גרסת התושבים. באתר זוכרות מוזכרת גרסת התושבים. מה שהמדריך לא הזכיר, אך משותף לכל הגרסאות האחרות הוא שחיילי "צבא ההצלה" של קאוקג'י התבצרו בכפר וניהלו קרב עיקש עם חיילי צה"ל.

איך נגמר סיפור הנכבה של עילבון? הכפר היום הוא בבחינת "בית שני" של עילבון, אחרי שהתושבים הורשו לחזור מגלות לבנון שלהם. כומר הכפר פנה לקהילות נוצריות ברחבי העולם ואלו פנו לממשלת ישראל והשתדלו בעבור התושבים. בקיץ 1949 הושג הסכם בין המדינה והכנסייה היוונית קתולית, על פיו הורשו תושבי הכפר לחזור לישראל מלבנון תמורת הבטחת הכנסייה לשתף פעולה עם ישראל‏.

עד כמה שאני יודע, זהו המקרה היחידי שבו הורשו פליטי 1948 לחזור לכפריהם. היום זהו כפר משגשג, (ש"תושביו נוסעים פעמיים בשנה לחו"ל!" אומר המדריך – ראוי לציון אם לוקחים בחשבון את הטרטורים שהם עוברים בשדה התעופה.) תושביו ממש לא מהווים בעיה או איום על מדינת ישראל, ממש אזרחים למופת. אז אולי שד השיבה לא כל כך נורא?

אז מה יש לראות בכפר? יש שתי כנסיות, הישנה (בתמונה מטה) מתחילת המאה העשרים (1918?). את הציורים שעל קיר המסך, האופייני לכנסיות המזרחיות (הם קוראים לעצמם "מלכיסטים") מימן ב 1999 תושב הכפר שגר בירדן מעל שבע שנים ולכן כבר לא יכול לחזור לכפר, וצייר צייר איקונות נוצריות שעלה מרוסיה, על פי חוק השבות, כמובן.DSC06851

מהגרעין המקורי של הכפר שהיה בנוי אבן נותר מעט מאד, ומה שנותר לא ממש בעל ערך תיירותי.DSC06843

רוב הבניה חדשה, אם כי חלק מהבתים דחו את שלב הטיח למועד מאוחר יותר, לא ידוע. איך לומר את זה בעדינות? זה לא ממש כפר יווני מבחינת המראה. יתכן שלתיירים מחו"ל סוג "האקזוטיקה" הזה יכול להיות מפתה ליום או יומיים, אולי עם שילוב ביקורי אוכל בבתי התושבים, אצל אמן הנחושת המקומי או חנות התבלינים. מסעדות מפתות אין שם עדיין, והעדפתי להמשיך לאבו-סאבר בעראבה לחומוס איכותי.

יש שני בתי קברות בכפר. הנוצרי הוא בעל עניין מסוים, כי מאז שהשלטון העותמני אסר לקבור לא מוסלמים באדמה המוסלמית הקדושה, מתי הכפר הנוצריים מונחים על סלע עד שנותר מהם רק שלד, ואת השלד מאכסנים במבנה. לכל משפחה בכפר יש מבנה שכזה.DSC06837

את המוסלמים כן קוברים באדמה בבית קברות הנמצא ליד המסגד, בשכונה המוסלמית שרוב תושביה הם בדואים מהאזור שהמדינה "כינסה" אל תוך עילבון. התושבים לא התלהבו, אבל טוענים שיחסי השכנות סבירים. משום מה יש בזיליקום ליד חלק מהקברים. לא מכיר את המנהג.DSC06860

יש גם תצפית יפה על בקעת בית נטופה, מאגר צלמון (המוביל הארצי עובר בקשת סביב הכפר ונכנס למנהרת עילבון) והכפר מרר מנקודה בקצה הכפר, מקום טוב למלון אם מתעקשים לנסות תיירות כמקור הכנסה.DSC06855

על פי המדריך יש בבקעה היפיפייה הזו כארבעה מליוני עצי זית. שוב על פי המדריך, הגידול לא כלכלי, וכל דונם של זיתים גורם להפסד של כ 500 ש"ח בשנה, וזה כעוד לא סופרים את עלות כוח האדם, כי זו המשפחה שיוצאת וקוטפת.

מוזר, כי בסיורים של העמותה (לפירות אקזוטיים כמובן…) שהיו ממוקדים בענף הזית, שמענו שחקלאים יהודים נוטעים אלפי דונמים של זיתים בנגב הצפוני כי זה כל כך רווחי. יתכן שההבדל הוא שאצל היהודים אלו לא הזנים המסורתיים, החקלאות לא חקלאות בעל, והקטיף ממוכן כולו – לא מנערים את העץ כדי שהפרי יפול, (כפי שאפשר לראות בעבודת הווידאו הנפלאה של סיגלית לנדאו, "שוטים", שתמונה ממנה אפשר לראות מטה, המוצגת כרגע בתערוכה שנושאה כולו הוא עץ הזית בגלריה לאומנות באום אל פחם. שווה ביקור)  אצל תושבי עילבון מצד שני, הזיתים הם לא עניין של פרנסה אלא של מסורת, ורובם לא מתפרנסים מחקלאות.i-19_sl_soilnursing-z71

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “עֵילַבּוּן

  1. פינגבק: חסידי אומות עולם | דרכי עצים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s