הבעיה של המודרניזם


ישבתי בשדה התעופה של וורונה וחיכיתי לטיסה ארצה. זו יצאה ב 2 לפנות בוקר, כך שהיה לי הרבה זמן לשבת ולחכות. ותוך כדי התבוננות בישראלים המתפרעים בשדה, הבנתי מה הבעיה עם מודרניזם.

עד אותו הרגע, הסתובבתי שבוע לגמרי לבדי. בכל יום ובכל רגע החלטתי מה אני עושה באותו רגע. נכון שלכל מיני מקומות יש שעות פתיחה שמונעות מאדם את מלא חופש הבחירה, וגם כשבחרתי לשוט לאורך תעלת ברנטה, הייתי כבול ללוח הזמנים וסדר הביקורים של הסירה המפליגה, אבל יכולתי בכל עצירה לבחור לרדת ולא להמשיך בסירה  אלא בכוחות עצמי. אבל כשזה מגיע לטיסה, אני צריך להיות במקום ובזמן נתונים מראש, יחד עם עוד כמה מאות אנשים, ופה, מה שטוב להם חייב להיות טוב גם לי. אין פה שום דבר "בהתאמה אישית".

יש אמנם חברות תעופה שכביכול מאפשרות התאמה אישית, למשל בבחירת האוכל, אבל זה בדרך כלל בין נבלה לבין טריפה. בחברות הזולות, או שאין בחירה או שאין אוכל. תאכל מה שתבחר להביא מהבית..או שנותנים לך "אפשרות" לבחור מושב, בעלות של בערך חמישית מהטיסה כולה. בחירות לא ממש אמתיות.

וזו מהות המודרניזם: חשיבה ותכנון "מדעיים" שיניבו את התשובה המתאימה ביותר ל"כולם". בעצם – אופטימיזציה גלובלית שמוצאת את התשובה הרעה ביותר לצרכנים והטובה ביותר לבעלי ההון והשררה.

זו הסיבה לכך שאנשים לא מעטים מעדיפים לגור על גבעה נידחת בצמוד קרקע ולנסוע שעה וחצי לכל כיוון לעבודה. רק לא לגור בבניין רב דירות, מה שפעם נקרא שיכון, 10 דקות ממרכז העניינים. גם כשבניין דירות זה תוכנן על פי מיטב עקרונות התכנון האדריכלי המודרני. עם חניה, מחסן, מעלית, ממ"ד, דירות נוחות, ומרחבים ירוקים בין בניין לבניין, כמו למשל השכונה הזו מטה, בברזיל, שהבתים בה לא אחידים בגודלם ובכוונם, ומסודרים כך שיש "טבע" ירוק רב ביניהם.

שיכונים בברזיל

כי יש סוג של אי נוחות סמויה הכרוך במגורים במגורי המון. כי גם אם זה נכון אקולוגית, נוח, מאפשר לגור קרוב למרכז במחיר סביר, לא זולל את עתודות הקרקע והשטחים הפתוחים שמחוץ לערים.
למרות הרציונליות של סוג מגורים שכזה, הוא פוגע בצורך של הדרים בו להיות אינדיבידואליים. אפשר להיות שם אינדיבידואלים עד כדי סגירת מרפסת, או ריהוט הסלון. ויש את הפגנות המרד הקטנות בהתאמות הזעירות למבנה הדירה (זה היה נושא הביתן הבלגי בביאנלה לאדריכלות השנה)

קשה לרובנו עם המחשבה שמה שמתאים לכולם צריך להתאים גם לנו. לחלקנו זה יותר קשה מאחרים. לי למשל נסיעה בטיול מאורגן לא נראית בכלל אופציה. אפילו להתכנס לטיסה בשעה ספציפית נראה לי פגיעה בחופש הניידות שלי, עד כמה שזה נשמע טפשי. אולי בגלל זה אני תמיד מגיע לטיסה בדקה התשעים ואחת, מקווה לאחר וכך להפגין עצמאות. לא יודע.DSC06425

לנוסעים באנייה הענקית שבתמונה מעלה, אין הרבה חופש בחירה. כל השייט שלהם, מהונדס על הדקה וזמניהם מוכתבים בקפידה מראש. הספינה תעזוב בזמן אתם או בלעדיהם. באנייה כזו, שגובהה יותר מכפול ממגדלי וונציה, שיש בה יותר מעשר קומות של תאי מגורים, לא יקראו ברמקול למי שמתעכב בדיוטי פרי כמו אצלנו (שמתי לב שהתחילו לבקש בנתב"ג את מספר הנייד בצ'ק אין, מן הסתם כדי שאפשר יהיה להתקשר אל המאחרים ולזמן אותם ברוב טובם לטיסה).DSC06427

מדהים עד כמה עמוק הים ממש ליד הארמונות והכנסיות של וונציה. כי אניות הענק האלה, המפליגות גם באוקיינוסים ומן הסתם קוערן עמוק, חולפות ממש קרוב ל"רחובות" של ווציה, וממרפסות האנייה יש תצפית שאין שנייה לה על העיר..
וכשעברתי ליד האנייה  הזו, בנסיעה דחוסה, בעמידה ב vaporetto (מוניות השרות הצפות של וונציה), ראיתי את כל אלפי הנוסעים של הספינה, עומדים כולם באותו הצד של הספינה וצופים איש ממרפסתו, או מהגג, יחד, באותם המראות. ולא קינאתי בהם. רק קיוויתי שהספינה לא תתהפך.

זה כל כך "נכון" לבקר בוונציה, המעשה כל כך "מודרני".  "הוכח" שהמקום באמת הכי יפה. צריך לראות את וונציה, ולהעלות מיד לפיסבוק.

ולמה התרסק המטוס של חברת התעופה הפולנית, מיד אחרי שעבר מימין לפסל החרות, לקראת נחיתה ב JFK?  כי  there were too many poles on the left side of the plane. (והמבין יבין)

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “הבעיה של המודרניזם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s