שתי יוזמות ז'נבה


יוזמת ז'נבה כיככה בשני הביקורים האחרונים שלי בתל אביב.

היוזמה הראשונה, זו של  ה Large Hadron Collider ב CERN שליד ג'נבה הייתה נושא "קדחת החלקיקים", סרט תיעודי בפסטיבל אוטופיה בסינמטק תל אביב. מאיץ החלקיקים הגדול בעולם, טבעת באורך של 27 קילומטרים של מגנטים מוליכי-על הוא שיתוף פעולה של אלפי פיזיקאים מעשרות מדינות שכבר הניב תוצאות, וכבר ביולי 2012 הראה בהסתברות די מובהקת (מעל 5 סיגמה) שמסת בוזון היגס היא בין  127 – 125   GeV/c2 , ערך הנופל דווקא ביו שני הערכים ששתי התיאוריות המובילות (Supersymmetry , Multiverse)  מנבאות, כך שהשדה נשאר פתוח לתיאוריות חדשות. יהיה שמח לפיזיקאים התיאורטיים והניסיוניים כאחד.

בנייתו של המאיץ החלה ב 1998, כל שהוא יותר וותיק מיוזמת ז'נבה השניה, מ 2004, שכולנו מכירים ושהייתה נושא הכנס שהביא אותי לתל אביב בשנית.

אגב, בניגוד לכל מנבאי השחורות, הפעלת המאיץ לא גרמה לכל היקום הידוע לקרוס לתוך חור שחור. כי מתוך חור שחור לא הייתי מצליח לפרסם את הרשומה הזו. מ.ש.ל.

לפני הכנס התעדכנתי קצת על עיקרי ההסכם שאליו הגיעו קבוצה של פלסטינים וישראלים שוחרי שלום. יותר מהוגן כלפי מדינת ישראל. בגדול, שתי מדינות, חילופי שטחים 1:1, שתי בירות בירושלים, הפליטים שבים בעיקרון למדינה הפלסטינית, המפורזת, חסרת הצבא. ישראל מספחת את כל גושי ההתנחלויות ואת כל השכונות שבנתה במזרח ירושלים.

הסכם סבבה לישראל, השאלה אם הציבור הפלסטיני יהיה מוכן לקנות אותו. בעצם, זה שאני חושב שהוא סבבה, לא אומר שהציבור הישראלי שהוא סבבה, וגם אם הציבור הישראלי חושב שזה דיל טוב, לא בטוח שהוא מוכן לבחור ממשלה שתחשוב שזה דיל טוב. למעשה, הציבור הישראלי נוטה לבחור ממשלות עם סדרי עדיפויות אחרים משלו.

לא הייתי מעורב או מצוי די בנושא יוזמת ז'נבה, ולכן חשבתי ששווה לנסוע לבית סוקולוב, בתל אביב לשמוע את הדוברים בכנס שכונס ביום השלום הבינלאומי, יום שלא זכה להרבה אזכור פה בחדשות.
טוב, מה לנו ולזה..כנס יוזמת ז'נבה 21_9

הכנס התחיל ב"מבט מהדרום", סיגל מורן, ראש המועצה המקומית בני שמעון, המשתרעת מצומת בית קמה דרומה וכוללת 13 ישובים. הם לא "עוטף-חוטף" עזה אלא "7 עד 40" ונפלו אצלם רק 189 טילים. ועדיין, יש בלי סוף פניות של ילדים ומבוגרים לשרות הפסיכולוגי. היא לא רואה את זה אולי ככה, או שאולי היא רק לא אומרת את זה, אבל היא, כמו רוב ישובי הדרום, משמשים לממשלת ישראל מגן אנושי במלחמתה על שלמות ארץ ישראל הגדולה. בעצם, כמו כל תושבי מדינת ישראל.

היא הזכירה שבין מבצע שובו אחים למבצע צוק איתן הייתה התקוממות עממית של הבדואים בדרום, כולל זריקות אבנים ובקבוקי תבערה, התקוממות שלא קשורה למאבק העצמאות הפלסטיני, אלא למצבם הדפוק של הבדואים בישראל. ראשי ראשויות יהודיות ולא יהודיות נפגשו וקראו להרגעת הרוחות (אגב, תהיתי למה לא יכולים להיות ישובים לא יהודיים בתוך מועצה מקומית יהודית…) אבל מיד למחרת פרצה המלחמה וכולם יחד החלו לחטוף, ובשלב זה, כולם שכחו מהסוגיה. אבל הסוגיה לא הולכת להיעלם. DSC06825

כמו שלא הולך להיעלם רצון הפלסטינים לסיום הכיבוש הישראלי. ו"יוזמת ז'נבה" כינסו את הכנס כדי להזכיר שאמנם "בזמן מלחמה אסור לדבר על דברים כאלה", צריך רק להגיב / להכות / למוטט / להצליף… כי "הם התחילו". אבל אין תירוץ למזמז את התהליך המדיני כאשר לא יורים. והראו סקרים עדכניים שרוב מאד משמעותי בציבור חושב שחייבים משא ומתן מדיני, עכשיו. שבלי  זה, התוצאה הכמעט  וודאית תהייה עוד מלחמה, ועוד מלחמה.1544533_947023628647036_37321078892550336_n

דיברו בכנס גם חיים אורון, וגם נדב אייל, עורך חדשות החוץ של חדשות 10. להערכתו, ארה"ב הרימה ידיים ממעורבות בסכסוך שלנו, ונתניהו, לדעתו, לא מסוגל להוביל משא ומתן מדיני. לא מסיבות אידאולוגיות אלא מסיבות אישיותיות. הוא לא בנוי לזה. אני מקווה שהוא טועה, כי כרגע לא נראה באופק מישהו שיחליף אותו.DSC06827

הישאם עבד-אלראזק, איש הפתח, תושב עזה, לשעבר השר הפלסטיני לענייני אסירים, שהגיע לכנס היישר מעזה וחזר לשם מיד לאחר הכנס, תיאר מבפנים את ההרס המסיבי שכונה שכונה, את סבל התושבים ואת מצוקתם. לא דברים שמי שרוצה לא יכול היה לדעת גם בלעדיו, אבל היה לזה סוג של אותנטיות שרק מי שהיה שם יכול לתת. 800,000 איש עזבו את בתיהם בזמן המלחמה, חלקם הגדול בעקבות העלונים שצה"ל פיזר עם דרישה כזאת, או סתם מפחד. מחציתם מצאו מקלט אצל קרובים וחברים ומחציתם לנו בבתי ספר ובתי חולים. מצאתי מעניין את זה שהוא העריך ש"רק" מחצית ההרוגים הם אזרחים, בעוד האו"ם העריך באחוזים הרבה יותר גבוהים, 70-80%.

מר עבד-אלראזק התמקד במשא המתן ההולך להפתח בקהיר, אך נראה לו יותר משמעותי המשא ומתן בין הפתח לחמאס על נושא ממשלת הפיוס, זו שממשלת ישראל סירבה לקבל, וש"שובו אחים" ניסה די בהצלחה לחסל. יש מסתבר הרבה סוגיות לא פתורות, בין הפלסטינים לעצמם, בנושא ממשלת הפיוס. כמו שהוא רואה את זה, הממשלה הזו אמורה לשלוט הן בגדה והן ברצועה, וכנראה שהחמאס לא ממש הסכים לזה. הוא גם ניבא שהחמאס הולך לקבל פחות או יותר כל מה שהוא ביקש. נראה.DSC06829

אחרי הנאומים היו שאלות ותשובות. שום דבר מעניין, חוץ מזה שבאו כמה אנשי ימין להפריע, כמו זה שישב בימין השורה הראשונה, ליד כמה שגרירים שהקשיבו לכנס בתרגום סימולטני (בתמונה מעלה). הם לא שאלו שאלות, רק צעקו תוך כדי שאלות הקהל ותשובות הפנליסטים. כרגיל: "למה אתם ככה ולמה הם ככה."

לסיכום: סיגל מורן השתמשה במטפורה מעוררת מחשבה. היא אמרה שהיא כבר לא מקווה לשלום, רק ל"גירושים מוצלחים". וחשבתי לי, אולי בעקבות הקדימון לסרט "גט", שמה שממשלת ישראל עושה, כמו הדיינים בבית הדין הרבני, הוא לנסות לכפות "שלום בית". לא משנה אם האשה מוכה, או אם הבעל לא רוצה לחיות אתה אלא עם מישהי אחרת, לא משנה אם הילדים סובלים, לא משנה מה – שלום בית. נסו את זה עוד חצי שנה, עוד שלושה חדשים, רק כדי לא לפרק משפחה (יהודית כמובן). ערך עליון בעיני הדיינים.

כמו שארץ ישראל השלמה היא ערך עליון בעיני הימין הישראלי, ולכן יש "לנהל את הסכסוך", שהיא בדיוק הגרסה המדינית של שלום בית כפוי. כי כך אפשר להמשיך ולשמר את יחסי הכוחות בין מכה למוכה. כך אפשר להמשיך לשלוט על עם אחר בלי לתת לו זכויות ואזרחות. עדיין להשאיר חי את הפנטזיה של מדינה אחת בין הים לירדן.  כך אפשר לחשוב שאפשר להשאיר את המסגרת (שטח / משפחה) שלמה בלי להתגרש / להיפרד.

חסידי ארץ השלמה לא חושבים לוותר על עמדת היתרון שלהם מול תושבי הארץ הערביים, כמו למשל לתת להם אזרחות במדינה דו לאומית. בדיוק כמו הבעל המכה שלא מעלה בדעתו נישואין שוויוניים שבהם הוא לא מביע את עצמו בעוצם זרועו. אז הם "כופים שלום בית".

לא אנלוגיה מושלמת, אבל לא רעה.

 

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s