חופש ביטוי


הייתי אתמול בכנס הגלילי הערבי יהודי, בכרמיאל שהיה תחת הכותרת "נאבקים בגזענות, מקדמים שותפות". הכנס שאורגן על ידי עשרות עמותות שכולן כוונתן לטובה, ומומן על ידי הקרן החדשה ועוד קרנות, היה טיפה מאכזב בארגון ובתוכן למרות שפע הכוונות הטובות. אבל לקחתי משם כמה דברים שרציתי לחלוק.

המרצה הראשון היה אמור להיות יהושע סובול, אבל הוא איחר כמעט בשעה, ולכן הוחלף הסדר, והתחילה לדבר פרופ' חאולה אבו באקר – חוקרת בסוציולוגיה ממכללת עמק יזרעאל, שדיברה על הטראומות של הפלסטינים אזרחי ישראל. לא היו בשורות רבות בנאום שלה, אבל יתכן שפספסתי כמה דברים בגלל שניסיתי להקשיב לערבית ולתרגום הסימולטני באזניות לעברית. אני לומד ערבית מדוברת, ופה הייתה הזדמנות. אלא שהיא הקריאה טקסט ממחשב נייד שהיה על ברכיה, בערבית ספרותית. להערכתי היא קצת נסחפה בתיאור כל האוכלוסייה כפוסט טראומטית. אבל הייתה לה אנקדוטה מעניינת אחת: בקרב הפלסטינים אזרחי ישראל, היא אומרת, רווחה תיאורית קונספירציה בקשר לחטיפת ורציחת שלושת המתנחלים שהחלה את כל המלחמה האחרונה. תיאוריה זו גרסה שהשלושה התפרפרו לאילת, נהרגו בתאונת דרכים בדרך חזרה, וכדי להסתיר את זה, הומצא עניין החטיפה. וכמובן גם כדי שיהיה תרוץ "להכנס בחמאס", תחילה בגדה ואחרי שהגיע התגובה המצופה מעזה, גם בעזה. אפשר לפחות דבר אחד ללמוד מזה – מה עומק תהום החשד הפעורה בין הפלסטינים אזרחי ישראל והשלטונות.

ואז הגיע סובול, אחרי איחור שלדעתי אין לו תירוץ. איך שלא מסתכלים על זה, האיחור מצביע על זלזול. סובול נראה חסון ובריא יחסית ל 75 שנותיו, אבל כבר לא מאד צלול. הייתה לו הצעה הזויה ל"איחוד כוחות" של כל "השמאל הסוציאליסטי" – החל מש"ס, יש עתיד, כל ערביי ישראל (כאילו שאין פלסטינים קפיטליסטים, כולם סוציאליסטים מבטו ומלידה), מפלגת העבודה ומרץ. את חד"ש הוא שכח, לא במקרה כנראה, אבל את יש עתיד הוא ספר פעמיים. וכמובן שכל "השכבות הנמוכות" יתאחדו עם "המגזר הערבי". לא ברור איפה האיש הזה חי. נו מילא.DSC06751

אחרי כן התפצלנו לכמה "מעגלי חשיבה". אני נפלתי לגדול שביניהם, על "חופש ביטוי", ובזמן שהוקצב לעניין, כל אחד ממשתתפי המעגל הספיק להציג את עצמו בקיצור ולהגיד משהו אישי – מה אומר לו המונח "חופש ביטוי" ואחרי שהמנחה ראתה לאן זה הולך, להגיד אולי גם אם יש לו גבולות, לחופש. לא היו שם אמירות או תובנות מעניינות, חוץ מהאשה המאד מבוגרת שישבה משמאל לי, וחשבה שיש להגביל כל התבטאות "המעצבנת" את השומע. שמחתי לשמוע שלהגיד למישהו עד כמה הוא מקסים היא תאפשר.DSC06752-001

אם חשבתי שאני יודע מהם גבולות חופש הביטוי במקומותינו (אם אתה מוכן לחטוף מכות מבריוני הימין ואין לך מקום עבודה שחבל לך מאד להפסיד) אז התברר לי שטעיתי, בעקבות שניים מהמשתתפים במעגל, פלסטינים אזרחי ישראל שהיו אגב רק כחמישה מתוך כמעט 40 במעגל.

הראשונה סיפרה מה קורה כשהולכים למשטרה לקבל רישיון להפגנה, בתוך הכפר. מקבלים רישיון, אבל עם תנאים: בלי דגלי פלסטין, בלי מסרים כאלה ובלי מסרים אחרים. בקיצור, טוב שהמשטרה פשוט לא נותנת בידיהם שלטים מוכנים עם המסרים הרצויים מראש, ועדיף לא בערבית. חופש ביטוי בשבילכם.

השנייה סיפרה מה קרה לבת שלה בת ה 19 שפרסמה מסרים מסוימים בפייסבוק. היא לא אמרה מהם. קראו לבת לשב"כ, ואמרו לה שאם יראו אותה, או מישהו ממשפחתה המורחבת, בהפגנות כלשהן, היא תיעצר (בגלל אותן ההתבטאויות בפייסבוק). חופש ביטוי בשבילכם.

וזהו, נגמר הזמן, כל אחד אמר כמה משפטים, ואחרי "תודות" התפזרנו. ונסעתי הביתה במחשבה המדכאת שליהודים, לא משנה מה דעותיהם, לא היו מעזים לעשות תרגילים שכאלה.
אבל אולי אני תמים.

אני מקווה שתצא לדרך פעילות מתמשכת בעקבות הכנס הזה. כנס חד פעמי שכזה לא באמת יכול להניב שינוי.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “חופש ביטוי

  1. קראתי את מאמרה של אווה אילוז, והוא עזר לי להבין מה הפריע לי בכנס מעלה:

    עתה אנחנו מגיעים לחולשה המבנית הספקטקולרית של השמאל הישראלי. חִשבו: מה היה תחביבו העיקרי של השמאל המדיני ב–30 השנה האחרונות? לקיים "קבוצות דיאלוג", שבהן כל אחד מהמשתתפים יוצא "מועצם" מהגילוי ש"הצד השני“ הוא "בן אדם". בזמן שהשמאל עסק בקדחתנות בקבוצות דיאלוג אינסופיות מעין אלה, הוא הזניח את זירת המאבק העיקרית: כוחם של הרבנים בחברה הישראלית, החוק האזרחי, תוכנית הלימודים בבתי הספר, שוויון בעבודה, המימון של החינוך הדתי ושוויון אזרחי.

    כלומר, הוא הזניח את מה שהשמאל האירופי הבין כבר לפני זמן רב: כל מאבק נגד החשיכה הוא כוחני וקיומו דורש לעתים אישוש של עקרונות ליבה נגד קונסנזוס לאומי. המטרה של פוליטיקה שמאלית היא לא ליצור קבוצות דיון מתוקות ומרגיעות, אלא להתעקש ללא הרף ואף באגרסיביות על אופיים הדמוקרטי הבלתי מתפשר של מוסדות מפתח ישראליים. אחזור על כך: קבוצות דיאלוג אינן מקדמות את שמירת הדמוקרטיה, הן הופכות ערכים דמוקרטיים לדייסה מוסרית. שמירת הדמוקרטיה דורשת מאבק אינטנסיבי על אופיים של מוסדות מרכזיים בישראל. מדוע מוסדות ולא קבוצות דיאלוג? מפני שרק מוסדות יוצרים הרגלים, רוטינות של חשיבה והתנהגות שגורמות לאנשים להתנהג ולחשוב בצורה דמוקרטית, על ידי תרגול ולא על ידי ערכים שהתגלו "באורח פלא" בקבוצות דיאלוג מרגשות. הפוליטיקה של הדיאלוג חלשה הרבה יותר מהפוליטיקה שניהל הימין הקיצוני, שכללה את תפיסתם של מוסדות חברתיים מרכזיים.

    http://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/.premium-1.2440539

  2. פינגבק: טיול להר אלכסנדר | דרכי עצים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s