צומת קָמָץ


בין הדברים החשובים שלמדתי בקורס נהיגה מונעת השבוע: איך קוראים בעברית לצומת T. צומת קָמָץ.

למדתי גם שאני, ורוב האנשים שאותם שאלתי, אולי מצייתים לרמזורים יום-יום, אבל לא באמת זוכרים את הסדר בו נדלקים האורות ברמזור. שאלו את עצמכם: מה בא אחרי האור האדום ברמזור? ומה אחרי הירוק? האם הירוק תמיד מהבהב? מתי הוא מהבהב? כמה פעמים? בכמה זמן? (התשובה בסוף הרשומה) אבל העובדה היא שלרוב האנשים אין את היכולת לענות על השאלות האלה במנותק מפעולת הנהיגה עצמה, לא מפריע להם לציית לרמזורים ולנהוג "בסדר", תוך ציות לחוק. רק מראה עד כמה המודעות שלנו לא מהווה חלק משמעותי בתפקוד היום יומי שלנו (טוב, היידגר אמר את זה די מזמן, עם דוגמת הפטיש בידי הנגר, שאליו הוא לא שם לב כלל עד שהוא דופק לעצמו על האצבע)

זו הפעם השנייה שבה אני עושה את הקורס הזה, אבל אני ממש לא (אני לפחות לא חושב שאני) עבריין סדרתי. הפעם, זוגתי היא האשמה. אם היא לא הייתה שוברת את הכתף, היא הייתה ממשיכה לנהוג ברוב הפעמים שאנחנו יחד ברכב, והיא פשוט לא עוברת עברות. ספציפית היא הייתה כנראה מאחורי ההגה גם כאשר חטפתי שני דו"חות בתוך פחות מ 24 שעות – כאשר הסעתי אותה הנה ושמה בתל אביב בענייני אמנות. אני יודע שכולם אומרים את זה תמיד, לשוטר, במשפט, לחברים. אבל זה באמת היה חוסר מזל.

את הדו"ח הראשון קיבלתי על כניסה לצומת לא פנוי, בפניה שמאלה מדרך בגין לרחוב קפלן, בצומת שליד מגדלי עזריאלי. נתקעתי בתוך הצומת כי ניידת משטרה חסמה את המסלול הימני של רחוב קפלן והמכוניות שהשוטרים עצרו על עבירות שונות ומשונות שם, חסמו חלקית את המסלול השני. כן, אותה הניידת שרשמה לי את הדו"ח, היא זו שחסמה את היציאה מהצומת. ממש "רצחת וגם ירשת". אבל כפי שלמדתי בקורס, הנהג תמיד אשם. הייתי  צריך להסתכל יותר קדימה. הרבה יותר קדימה – זו הרי צומת ענקית. אבל זה מסוג הדברים שאני לא מתווכח עם שוטרים עליהם. ביחוד כשהשוטרת אמרה שאם לא קיבלתי דו"ח ב 12 החודשים הקודמים, היא תסתפק באזהרה. אלא שהמחשב בניידת שלה התקלקל בדיוק, אז לא קיבלתי אזהרה, אלא דו"ח. 500 ש"ח ו 6 נקודות.

למחרת, בתוך מגרש חניה ברמת אביב, אליו הבאנו ידידה, נסעתי נגד כיוון התנועה. חמור, לא? באמת שלא במודע – פעם ראשונה שהייתי שם, היה לילה, ידידתנו נעמי כוונה אותי אל הבית, ולא ידעתי שיש למגרש החנייה יציאה ממקום אחר. שוטר שגר שם באחד הבתים עצר אותי, להפתעתי, וקיבלתי עוד דו"ח, עוד 500 ש"ח ועוד 6 נקודות. 12 נקודות מקנות לך זימון לקורס הבסיסי של נהיגה נכונה.

נכון שכמו שאני מספר את זה, זה נשמע די "על לא עוול בכפי". אבל בכל זאת, העובדה היא שאני, וגברים בכלל, צוברים יותר דו"חות מנשים. הם כנראה גם עוברים יותר עברות. עובדה שאני כבר פעמיים "משתלם בנהיגה" וזוגתי אף לא פעם. ועובדה שבקורס הנהיגה הנכונה הפעם היו 3 נשים מתוך 30 משתתפים, וכך גם בפעם הקודמת שעשיתי את הקורס, אני זוכר שהיו מעט מאד נשים.

מה שעוד שמתי לב, גם בפעם הקודמת וגם הפעם: אחוז מאד גבוה של ערבים ישראלים. הפעם, 19 מתוך 30. וזה לא כי הם באים מהגליל ללמוד בחיפה. לא, יש קורסים בגליל. הם מחיפה, ובחיפה יש כ 20% ערבים. האם המשטרה מחמירה יותר אתם? האם הם עוברים יותר עבירות מיהודים? כן. סוגים מאד מסוימים של עבירות: אי חגירת חגורת בטיחות ודיבור בטלפון ללא דיבורית בזמן נהיגה. למזלם הרע, אלו שתי עבירות שמתנדבים במשטרה (שאינם שוטרים) רשאים לרשום עליהם דו"חות, ויש הרבה מתנדבים במשטרה.

בחרתי לקחת את הקורס אצל "עמל הישגים", אחד הזכיינים של משרד התחבורה. הקורס לוקח שלושה ימים רצופים, מ 17:30 ועד 21:00 ובחיפה, הוא היה בכיתות בית הספר התיכון עירוני א אשר בקריית אליעזר, השכונה בה הלכתי לבית הספר היסודי, ושרוב בני כיתתי עברו אליו לתיכון. היה לי מעניין לראות את התיכון הספציפי הזה, ולראות איך בכלל נראה בית ספר תיכון בימינו. אז ככה הוא נראה: נקי, מסויד, יש מזגן, עתיק, כזה שמישהו (המורה?) צריך לטפס על שולחן כדי להפעיל אותו מחדש כל 40 דקות לערך. ובשרותים אין בריחים לדלתות כך שאי אפשר לנעול אותן מבפנים. בכוונה?DSC06680

אפשר כנראה לעבור את הבחינה שבסוף הקורס, 20 שאלות בשיטה אמריקאית שמתוכן מותר לטעות ב 5, ללא הקורס, אבל הנוכחות בקורס היא חובה, מאד חובה. בכל אחד משלושת הימים יש ארבע בדיקות נוכחות, מתוכן אחת עם תעודה מזהה. החמצת את אחת מבדיקות הנוכחות מכל סיבה שהיא, תצטרך לעשות את הקורס כולו מחדש.

המדריך של הקורס הנוכחי, כמו המדריכה של הקורס הקודם שעשיתי, מיומנים לעילא. יש להם קהל לא קל, ויש כנראה תחרות בין בתי הספר השונים המציעים את הקורס הזה מטעם משרד התחבורה. הם צריכים לעשות את זה מעניין לקהל שמגיע לקורס הזה בעצם בתור עונש. רובו גם עושה את הקורס הזה כנראה שלא אחרי שנת צהריים כמוני. המורים צריכים לדאוג שאחוז גבוה יחסית יעבור את הבחינה, אפילו עם שאלות כמו: מה מרחק העצירה  במטרים כשנוהגים ב 30 קמ"ש (ומהם מרחק תגובה, מרחק בלימה ומרחק עצירה?)

הייתי המום מיכולת המדריך לשאול וגם לזכור את שמות כל אחד מ 30 התלמידים מהשעה הראשונה לקורס, ולא לטעות אפילו פעם אחת. זה משמש אותו בכדי לפנות לכל תלמיד בשמו וכך להשאיר כל אחד מהם מעורב בלימוד, חוץ משני רוסים שישבו בספסל האחורי, שאת שמותיהם הוא אמנם זכר, אבל לפנות אליהם לא היה טעם. הם לא ידעו מילה בעברית.. ממש כלום. הם ישבו שם, שני חברה שזופים ומסוקסים שנראו כאילו אך יצאו מהטייגה הסיבירית על מזחלת כלבים, ולא הבינו מילה אחת, אפילו לא את ההוראות איך למלא את טופס הבחינה, אותו קיבלו בשפה הרוסית. מעניין איך הם יצאו מזה.

חשבתי שמעניין שאף לא אחד מהתלמידים הערביים ביקש טופס בחינה בשפה הערבית. יתכן שאפשר להקיש מזה שהיזמה שמקדמים בימין הישראלי, לבטל את השפה הערבית כשפה רשמית של ישראל,  תהיה לה בעיקר השפעה מנכרת על האוכלוסייה הערבית, עוד שדר מכוון, לזה שלא סופרים אותם. אולי יהיה פחות נזק ברמה הפרקטית, ברמה של טפסים בערבית למשל. נראה לי שאכן, זו מטרת החוק – מסר למיעוט הפלסטיני. בפועל, ימשיכו להיות טפסים בשפה הרוסית והאמהרית, גם בלי שיהיו שפות רשמיות, ולכן לא יתכן שלא יהיו טפסים גם בערבית.

הקורס בכל אופן התבסס על ניתוח מקרים אמתיים של תאונות, שלכל אחת מהן היה סרטון מונפש מחשב שלווה בעדויות המעורבים, בשאלות שחוקרי המשטרה שאלו אותם, ועוד אוסף של פרטים שלא ממש שייכים לתיאור המקרה, אבל שנועדו לפתות את קהל התלמידים להזדהות עם סיפורי המעשה. זה עובד.DSC06682

שני לקחים שלקחתי משם:
הראשון: מבחינת החוק, המשטרה, בתי המשפט, בניגוד לחברות הביטוח, אין זכאים בתאונה. כולם אשמים. חלק כי לא שמרו על חוק ספציפי כזה או אחר, למשל מתן זכות קדימה. השאר כי לא שמרו על חוק "חובת הזהירות הכללית", המנוסח כך שמה שקובע בעצם אם אתה אשם זה מבחן התוצאה. הייתה תאונה – אתה אשם. נקודה. גם אם עברת בירוק.

הדבר השני ששמחתי שטרחו ללמד שם,הוא  ששמירה על החוק נטו לא מבטיחה שלא תהייה מעורב בתאונה, ושיש דברים שצריך לעשות בנוסף. משהו שהייתי קורא לו נהיגה הגנתית: נהג כאילו כל הנהגים האחרים, וגם הולכי הרגל ,כולם מטורפים, לוקחים סיכונים לא סבירים ועומדים לעבור על החוק בכל רגע נתון. מלמדים אוסף של דברים לשים אליהם לב, כמו למשל לצפות שאם באה מולך בכביש הערבה משאית כבדה ואטית, יש סיכוי לא קטן שמישהו יצא מולך אל הנתיב שלך במפתיע, לעקיפה בלי שיש לו שדה ראיה, אפילו על פס הפרדה רציף. ומספרים לך מה לעשות בעניין (להיצמד לימין, לנסות לאותת לנהג העוקף שאתה מולו, לרדת לשול אם צריך, אבל לא בפתאומיות ולא לנסות לעלות מהר חזרה, ולהתפלל). או מה לעשות כאשר אתה שומר מרחק מהרכב שלפניך, אבל נצמדים אליך מאחור (האט כך שיהיה יותר רווח לפניך ותוכל שלא לבלום בפתאומיות. עודד את הנצמד אליך לעקוף על ידי נגיעות תכופות וקלות בדוושת הבלם,…)

אני יכול לומר שיש ערבים שבהם ביטלתי את זמני יותר מאשר בקורס הזה. חבל רק שיומו האחרון של הקורס עלה על יום הקולנוע הישראלי. הייתי רוצה לראות בו הרבה יותר סרטים, שבדרך כלל לא מגיעים לאולמות, וגם המחיר היה לא רע (10 ש"ח לכרטיס). אבל לא הייתי בטוח שאסיים את בחינת הגמר ב 5 דקות (זה לקח 3) ולכן יצא לי לפני התחלת הקורס לראות את יעל אבקסיס, יפה מתמיד, לוקחת אל ביתה נער ערבי ב"ערבים רוקדים" ואחרי הקורס לראות את יעל אבקסיס לוקחת לביתה נערה שאביה הפך לשפחת המין שלו ב"הרחק מהעדרו". יום הקולנוע הישראלי אכן הביא לאולמות הרבה צופים שהמחיר הזול אולי פיתה אותם, או שזה כל מה שהיה בקולנוע באותו ערב. אבל כשיצאתי מ"הרחק בהעדרו" שמעתי רבים מלינים "אבל לא קרה פה שום דבר", ואכן, לא היה אף מרוץ מכוניות, שום דבר לא התפוצץ, היה סתם תיאור פוצע של מקרה אכזרי במיוחד של גילוי עריות.  אני לא בטוח אם יום כזה באמת אפקטיבי לקידום קולנוע איכותי, חוץ מאשר לספור כמה כרטיסים נמכרו.

אז למדתי כמה דברים חשובים בקורס הזה, באמת. וגם יצאה  לי רשומה.

והתשובה לשאלה מעלה: אחרי אדום בא אדום-צהוב. אחרי ירוק, צהוב. כשהירוק מהבהב (לא תמיד) הוא מהבהב 3 פעמים ב 3 שניות.

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “צומת קָמָץ

  1. דווקא עשיתי פעם קורס, אחרי שקיבלתי דוח על עבירה אחת ולקחתי על עצמי אחת שלך כדי להציל אותך מעוד קורס.

  2. לגבי צבעי הרמזור – "אחרי אדום בא אדום-צהוב. אחרי ירוק, צהוב."
    הפואנטה שחשוב לזכור (וזה למדתי לפני יותר מ 40 שנה ואני עדיין זוכר…) שאחרי צהוב תמיד בא אדום. יש כאלה שעדיין חושבים שאחרי צהוב יכול לבוא אדום או ירוק – אז זהו, שלא – רק אדום.
    האמת שחשבתי שאתה תזכיר שבעירוני א' היה בזמנו (סוף שנות ה-60?) רצון לדו קיום והיה שילוב של כיתות ערביות – אני מניח שזה לא קורה עכשיו.

  3. פינגבק: ביטוח? לא בטוח… | דרכי עצים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s