אופני הנצח רודפות אחריך


אי אפשר להמלט מ Ai Weiwei. רכוב על אופני הנצח שלו. הוא ישיג אותך בכל מקום אליו תלך.

אצלי, זה התחיל בברלין, ב Martin-Gropius-Bau, לשם הלכנו לראות תערוכת ענק שלו. כשאתה רואה את היקף הפרויקטים של Ai Weiwei, אתה מתרשם שהוא לבדו אחראי לכמחצית ממספר המועסקים בסין. ולא זו בלבד, אלא שמועסקים אלו שלו הם בעלי מקצוע מעולים שבמעולים.

כמו למשל אותם חמישה טון ברזל בניין ש Ai Weiwei שלח את עוזריו לחלץ מהריסות בתי ספר שנהרסו ברעידת אדמה. כמחצית מהם הוא נתן לבעלי מלאכה לישר בדיוק למצב המקורי. למה? ככה, כעבודת אמנות. מה שהוצג בברלין היו עותקים מדהימים משיש של מספר ברזלים שכאלה.
הצילום לא עושה עם העבודה צדק.DSC05581-001

יש לא מעט עבודות מדהימות בתערוכה הזו, אבל את עיני הצופים לוכדת קודם כל הנברשת העצומה התלויה מתקרת המבנה ויורדת אל חלל הכניסה, שלוש קומות למטה. נברשת העשויה כולה מחלקי המתכת של מאות זוגות אופניים, כולם מתוצרת חברת Forever ("אופני הנצח") הסינית, מרותכים זה לזה ביד אומן. Show-off טכנולוגי של ממש.Ai Weiwe

אין גבול למספר נקודות המבט המעניינות שיש בעבודה הזו, שהיא יפה להדאיב, מאד "סינית" – בסין אחוז רוכבי האופניים הגדול בעולם, יותר מהולנד אפילו, ומבוצעת לעילא.Ai Weiwe

העבודה הזו פחות ביקורתית מעבודות אחרות בתערוכה, כמו למשל בתמונה מטה, שחזור התא שבו היה עצור 81 יום ללא משפט, כששני שומרים עומדים לידו יום ולילה, גם בשרותים ומצלמות מתעדות כל תנועה.

Ai Weiwe

מזעזע?  מאות העצירים "המנהליים" הכלואים אצלנו ללא משפט, חלקם כבר עשר שנים, היו מוכנים להתחלף אתו בכל רגע.

Ai Weiwei הפך לאמנות את היכולת להפוך דיכוי לאמנות. לדוגמה – מצלמות האבטחה הצופות על נברשת אופני הנצח, העתק שיש לבן של מצלמות האבטחה שכולנו מכירים והתרגלנו כבר לא לראות ולא לזכור. גם את העתקי השיש של המצלמות באולם הכניסה, איש לא רואה, אלא אם הוא אובססיבי כמוני, ומתעקש לחפש ולראות כל מה שרשום בקטלוג.DSC05610

מצד אחד, המעורבות הפוליטית של Ai Weiwei היא מודל ראוי לחיקוי ואפילו להערצה. הלוואי שיותר אמנים במקומותינו היו מעזים להיות כה ביקורתיים במופגן. היחידי אצלנו שאולי מתקרב בהעזתו ל Ai Weiwei הוא דוד ריב, לו יש תערוכת יחיד (מצויינת) כרגע במוזיאון תל אביב, מה שמראה שאולי, בשלב זה לפחות, אפשר עדיין להיות בישראל אמן בעל דעה בלי להיפגע.
או שאולי רוב האמנים לא מפחדים אלא פשוט לא אכפת להם.דוד ריב

מצד שני, הכוח הנשפך מהתערוכה היה גם מרשים אך גם קצת מטריד בעודפות שלו. אבל כשהגעתי כמה שבועות אחרי כן לוונציה, כבר הרגשתי שאין מקום בו Ai Weiwei לא נמצא. מיד כשהגעתי, כבר בשייט מתחנת הרכבת לגני הביאנלה, לא יכולתי לפספס בחצר של Palazzo Franchetti, על גדת ה Grand canal מיד אחרי גשר האקדמיה, את המיצב עצום המימדים של  אופני Forever.

Palazzo Franchetti

מסתבר שהמיצבים האלו, המכילים את אופני הנצח, מופיעים בעולם בכל פעם בתצורה אחרת, ובחלק מהמקומות גם בו זמנית, כמו למשל המיצבים שבברלין, וונציה, ובו זמנית גם בטורונטו,  קנדה. הנה למשל סרט על הקמת המיצב בטורונטו.

מצאתי ברשת לא מעט אתרים בהם הוקמו צורות שונות של המיצב, בזמנים שונים, כמו למשל זו שבלונדון.WEIWint27px673

לאן שלא תלכו,  Ai Weiwei כבר החנה שם את אופני הנצח שלו. ואז חזרתי ארצה, הלכתי למוזיאון תל אביב, ומה מצאתי שם?DSC06921

DSC06925

כמו ההנפקה הגדולה ביותר אי פעם, של החנות המקוונת עלי באבא, העבודות של  Ai Weiwei גם הן המחשה לכך שהסינים לקחו את השיטה הקפיטליסטית צעד אחד גדול הלאה. מתוך 100 האמנים המוכרים ביותר בעולם (בכסף), 47 הם סינים? וזו רק התחלת הדרך.

 

Advertisements

2 מחשבות על “אופני הנצח רודפות אחריך

  1. לגבי התערוכה בברלין – לצד ההתפעלות מהיופי, איכות הביצוע ובחלק מהמקרים הרעיון והתעוזה, היתה לי שם תחושה חזקה שהביקורתיות הפוליטית הפכה להיות אצלו אמצעי כדי להיות במרכז העולם האמנותי. ושזה חשוב לו יותר מהביקורת עצמה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s