בגלריה של האקדמיה


שיניתי את דעתי על טיציאן.

לפני קצת יותר משלושים שנה, במסגרת  Le Grand Tour שלי ושל זוגתי (שתחייה), חצינו את האלפים דרומה, מאוסטריה אל חבל הדולומיטים של איטליה ואחד המקומות הראשונים שבהם ביקרנו, היה כפר קטן בשם Piave Di Cadore, כפר יפה, שיחודו העיקרי הוא שבו נולד הצייר טיציאן (Tiziano Vecelli). בזמנו, זה לא עשה עלי את הרושם הראוי. טיציאן היה בעיני חלק מאותה קבוצה של ציירים וונציאנים, כגון

Giorgione (c. 1477–1510),  Giovanni Bellini (c. 1430–1516), Titian (1489–1576),Tintoretto (1518–1594), Veronese (1528–1588), Bassano (1510–1592)

שאת סוג הציור שלהם אהבתי הרבה פחות מזה של ציירי הרנסנס מאזור פירנצה. ולכן גם כשהגענו לוונציה בהמשך הטיול ההוא, בפעם הראשונה שלי והשנייה של זוג"ש בוונציה, לא הלכנו ל"גלריה של האקדמיה" לראות את האוסף של הוונציאנים, למרות שזמננו היה ממש ממש בידנו. אם אני זוכר נכון היינו יותר משבוע בוונציה ובאיים הסמוכים וראינו בערך כל דבר שאפשר לראות שם, חוץ מזה.

גם בביקורנו הבא, ב 2007, בביאנלה לאמנות, שוב פסחנו בנחישות על ה"גלריה של האקדמיה". היה לנו בכל מקרה גודש יתר של אמנות. אבל השנה, כשהישומון של חוליו שוב הציע לי הצעה שאי אפשר לסרב לה, טיסה לוורונה לשבוע במחיר מצחיק, חשבתי שכנראה לא נדרש שבוע לביאנלה לאדריכלות (טעיתי) וכיוון שלא נשאר שום דבר אחר לראות בעיר שעוד לא ראיתי (שוב טעיתי. לא לקחתי בחשבון את התערוכות המתחלפות בכל מיני ארמונות) הזמנתי לי כרטיס כניסה מראש (לא באמת חייבים, זה סתם מייקר את הכרטיס) ל"גלריה של האקדמיה", מיד עם הפתיחה, ביום שני בו הביאנלה סגורה. תכננתי להקדיש לזה חצי יום ולתת סיכוי נוסף לאסכולה הוונציאנית. בדיעבד, היה שווה, ולו רק בגלל שגיליתי עד כמה טיציאן היה צייר גדול. למשל הציור הזה שלו, של המאבק בין קין והבל, שלפניו עמדתי, בעיצומה של המלחמה בעזה, ותהיתי מי מהדמויות היא אנחנו ומי הפלסטינים. על פי יחס ההרוגים, אנחנו כנראה קין. ואכן, יש אות קין על ראשנו, שכל העולם רואה, אבל אנחנו מסרבים לעבור ליד מראות, כדי שלא נראה.

קין והבל טיציאן

והיו לי עוד לקחים.

מהתבוננות בתמונות הענקיות שם, שבהן בהרבה מקרים עשרות דמויות, ותמונת נוף עירונית מאד מאד מפורטת, עם טונות של פרטים קטנים, אני מסיק למשל שעסקי הציור של אותם הימים היו  פשוט סדנאות יזע שבהם עבדו כנראה הרבה מאד אנשים, ושרוב פרטי הציור לא צוירו על ידי האדם החתום עליהם. הוא כנראה שרטט סקיצה של התמונה, העביר את זה הלאה וצבא של אנשים, כל אחד עם התמחות ספציפית ציירו את הבניינים, את הרהיטים, את הקישוטים, את גופות האנשים ובגדיהם וכנראה גם את ראשי רוב הדמויות המשניות. הצייר עצמו, נאמר וורונזה, צייר כנראה רק את פני הדמיות העיקריות, ואת מתאר גופם. היו לו שוליות ועוזרים שהתמחו כנראה בציור קפלי הבדים העשירים. למשל, התמונה מטה, שהייתה אמורה להיות תאור של הסעודה האחרונה, אבל על פי צו האינקוויזיציה, שחלקים בתמונה לא נראו לה, הפכה להיות תיאור סעודה בבית משפחה וונציאנית.Feast-in-the-House-of-Levi-Paolo-Veronese-017

יש כזו כמות של פרטים ועבודה בכל ציור שאם הצייר היה אכן מצייר את כולו, הוא היה יכול להפיק אולי אחד כזה בשנה. אבל התפוקות שלהם היו הרבה יותר גבוהות. בחלק מהמקרים אפילו כתוב ליד התמונות, כאשר לא ברור מה בדיוק תרומת הצייר לתמונה, משהו כמו Scuola di Vernonese. מבית המלאכה של…

הם המציאו את חלוקת העבודה ואת פס היצור עוד הרבה לפני המהפכה התעשייתית. אני תוהה אם כבר אז הם גם חשו את הניכור מתוצרי מלאכתם שעליו מדבר קארל מרקס, או שבשלב זה הם היו עדיין עסוקים בהישרדות.

שמתי גם לב שפרטי האדריכלות והלבוש מצוירים באיכות גבוהה בהרבה מהדמויות. מרוב פני הדמויות, למעט אולי פני הקדושים והמלאכים. וחשבתי לעצמי שלא היה להם את הלוקסוס לצייר את הדיוקנאות מצילומים. את הרקע והבניינים היה להם זמן לצייר בניחותא, כי הם לא זזו. את הבגדים הם ציירו בעזרת בובות דמויות אדם. רק את רוב בני האדם המצוירים לא היה להם אפשרות להעמיד כמודלים ולצייר. חלק גדול מהם היו סוחרים עשירים או סתם אנשים מכובדים שדמויותיהם נדרשו בציור, אבל לצייר לא הייתה אפשרות להעמיד אותם שעות וימים לפניו. ולכן, רובם פשוט מצוירים רע, כמעט קריקטורות, כנראה על ידי תלמידים או שוליות. למשל פני הדמויות בשחור בתמונה מטה:DSC06481

גם מצאתי שם פורטרט משותף שלי ושל זוגתי. אני הוא זה האוחז בקולמוס בתמונה מטה, מהגג בבלוג וזוגתי במכחול.

DSC06479

ומצאתי את האזכור הראשון לכפכפי קרוקס. כולם גם בלונדיניים לגמרי (מחומצנים?) ולבני עור – הרבה יותר מהאיטלקים שחורי השער של היום, המשתזפים כאילו אין מלנומה בעולם.20140811_110026

מצאתי גם ציור של הכנרת וטבריה, שבו ישו ממיר לנצרות את שלושת הדייגים. מזכיר את הכנרת?טבריה

ומצאתי גם ציור שבו אחד הקדושים מצביע על כבשה. אולי דורש לא לאכול דברים שכאלה? (סתם, זה מסמל את ישו כ"רועה"). לפי קוטר הרגליים של הדמות, הוא כנראה טבעוני. מסתבר שה BMI הממוצע של טבעונים נמוך משל צמחונים, ועוד יותר נמוך משל קרניסטים. (למה אני חייב להיות היוצא מן הכלל לזה?)20140811_112317

עוד תהייה הייתה לי ליד אחת הסצנות היותר מוכרות בציור הדתי הנוצרי, זו של ישו שאך נולד שם בשוקת שבאורווה בבית לחם, שבה בעלי החיים באים להשתחוות לפניו. אם בעלי החיים, הפרה והחמור במקרה הזה, מסוגלים להכיר בקדושת ישו כבן האלוהים, האם לא משתמע מכך שיש להם נשמה, ומודעות? איך אפשר לאכול ולנצל יצורים חיים שתודעתם מספיק מפותחת לזהות קדושה? תמהני.DSC06470עוד גיליתי שהתסרוקת של בני הנוער היום, של ראש מגולח וכרבולת באמצע הראש, הייתה מקובלת כבר אצל ישו התינוק. אפשר גם לראות שממש לא היה להם מושג איך מציירים תינוקות, כנראה שזה הרבה יותר קשה מציור בני אדם בוגרים.DSC06463

אפשר גם לראות בציורים איך נראתה פעם וונציה, למשל גשר הריאלטו שבציור מטה העשוי מעץ, והחותרים בגונדולות סביבו, שכלל לא לבושים כמו אלו של היום בחולצות פסים. חלקם אפילו שחורי עור. גם הנוסעים בגונדולות לא מלוכסני עיניים, כמו רוב נוסעי הגונדולות כיום.DSC06480

ויש את כל הציורים של סבסטיאן הקדוש, העומד תמיד בנון-שלנטיות, חיצים תקועים בגופו מכל עבר, אבל הוא ממש לא נראה מוטרד. גם דם לא שותת מפצעיו. משחק אותה קול.20140811_112834

לעומת זאת, דם שותת מפצעי האמונה, ה"סטיגמטה", המופיעים מעצמם, בכוח האמונה, אצל קדושים נוצריים, במקומות שבהם ננעצו מסמרים בישו בזמן הצליבה. בחלק מהציורים אפשר לראות קרני לייזר יוצאות מהשמיים אל הפצעים האלה. מזכיר קצת את הנקודה האדומה המופיעה על גופו של זה שצלף מכוון אליו, בסרטים.סטיגמטה

בכלל, יש מוטיבים חזותיים לא מעטים בסרטי מדע בדיוני הלקוחים מהציור הדתי הנוצרי. לא פלא. למשל האופן שבו מתוארת התעופה של גיבורי על מאד מזכיר את זה שבתמונה מטה (הרשעים בתמונה מטה הם כולם בטורבנים, כי לוונציה הייתה באותה תקופה מלחמת סחר עם קונסטנטינופול)הטורקים הרשעים

לקינוח, עוד שני ציורים של טיציאן. באחד, הוא מתאר את המלאך גבריאל מבשר למריה שהיא עתידה להוליד את בן האלוהים (מזכיר את "חנל'ה התבלבלה": מה פתאום ברית מילה והיא עודנה בתולה…) כשהוא נושא בידו ענף של שושן צחור. חוץ מזה שהציור מקסים בעיני, אני גם מאד גאה שגם אני הצלחתי לגדל שושן צחור.DSC06467

ועוד מלאך אחד שרירי משל טיציאן

טיציאן

הקיצר, כן שווה לבקר שם, ב"גלריה של האקדמיה" בוונציה.

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “בגלריה של האקדמיה

  1. כמה הערות:
    1. – "מה שלום זוגתך שתחיה?"
    – "זוגתך שתחיה!"
    בדיחה זו מדגימה את השוביניזם המיזוגני שבביטוי. ככלל, כדי שלא ליפול למלכודת השובינזם (גם אם בבדיחות הדעת), כדאי לבדוק אם זה עובד הפוך: "זוגך שיחיה!". כלל זה משובח גם לבדיחות גזעניות ולכל בדיחות החותנת.
    2. טיציאן. על ציורו המפורסם "ונוס מאורבינו" נכתב החמשיר הבא, לא זוכרת מי חיברו:
    מול טיציאן שכבה לה הגברת,
    עירומה, לבנה וחיוורת.
    יצרו התעורר
    הוא חדל לצייר
    וטבל המכחול בשפופרת.
    מכחול ושפופרת מכוונים לאתן יודעות מה. והחמשיר עוסק ביחסי האומן עם אומנותו, ולא רק עם הדוגמנית שלו. מעניין גם להרהר בהתרסה הכופרת שבציור זה לעומת הדתיות שבציורים אחרים.
    3. אוי, אוי, אוי, "אנחנו". כבר שברנו קולמוסים על מדוכה זו.
    4. פוסט מדליק. יישר כוח.

      • כן, זו בעיה. "בת זוגי" זה מצוין, למרות שמי שלא מכירה תשאל אם אתם נשואים. כאילו זה חשוב. לכל אחת מהמילים הנרדפות יש קונוטציה בעייתית וצריך לבחור את הפחות בעייתית. אני שיקפתי לך איך אני מגיבה ל"זוגתי שתחיה". ואתה – הרשות נתונה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s