טבעונות כ handicap


Handicapping הוא מונח שגור בהרבה ענפי ספורט תחרותי כמו באולינג, שח, גו,  גולף, וגם אתלטיקה, מונח המאפשר לשחקנים מרמות שונות לשחק האחד עם השני. בגולף למשל  השחקן הפחות טוב יכול להסיר יותר חבטות מתוצאת משחקו וכך יש לו סיכוי לנצח. handicap נמוך פירושו שהשחקן טוב יותר ולכן מותר לו להוריד פחות חבטות בסיכום המשחק. למעטים בלבד יש handicap אפס.

handicap זה משהו כמו ה"פור" שאכילס נתן לצב בפרדוקס המפורסם של זנון. מצד שני, אם מייק טייסון יציע להתאגרף מולי, גם אם יציע לעשות זאת עם שתי ידיו קשורות מאחורי הגב, לא אסכים. יש למייק טייסון handicap נמוך מאד באגרוף, והוא לקח על עצמו עוד אחד לאחרונה – טבעונות.

כי צמחונות, וטבעונות זה סוג של handicap, מהסוג הספורטיבי. אתה במודע מקשה על עצמך, אבל ממקום של חוזק. של הכרה בכוחך.

להיות אוכל-כל זה הכי קל ונוח בעולמנו. אתה יכול לאכול כל דבר, יש לך הרבה פחות בעיות להסתדר בכל מצב, תמיד תמצא משהו לאכול. ברגע שאתה מתחיל להיות בררן באוכל, מבחירה (לא מסיבות רפואיות) אתה בעצם מצהיר בזה שאתה מספיק חזק לוותר על אפשרויות תזונה כאלה ואחרות, שתסתדר גם ככה. טבעונות היא הצהרה אפילו יותר חזקה, כי היא מורידה את טווח האפשרויות שלך בצורה הרבה יותר דרמטית מצמחונות. יש בכל כך הרבה מיני מזונות ביצים או מוצרי חלב שטווח המזונות לטבעונים הרבה יותר מצומצם מלצמחונים. כטבעוני, אתה מצהיר בעצם שיש לך הכוח להסתדר, בלי להתפשר על עקרונותיך. אני מצהיר שיש לך handicap נמוך.

כצמחוני וותיק וטבעוני פחות וותיק (כשנה וחצי) כבר ברור לי שאין שום בעיה להסתדר כשאתה בבית, קונה בעצמך ומבשל בעצמך. אפשר להסתדר בקלות גם במקומות כמו תל אביב, בעצם בכל מקום בו יש חומוסיה או דוכן פלאפל. וגם יש התקדמות ענקית במבחר שהרבה מסעדות מציעות לטבעונים. בקיצור, ה handicap הולך ונהיה פחות "נמוך" אם לדבוק במטפורה של גולף, לפחות בארצנו.

ועדיין, כשאתה טבעוני, אתה טבעוני כל הזמן, לא רק כשנוח. אני בטוח שלחיילים בשטח, ממש קשה להיות טבעונים. ובכל מני מקומות נידחים, גם קשה. וכשאתה בדרכים, בארצות זרות, עוד יותר קשה, גם אם התקנת את האפליקציה של happy cow. לדבוק בטבעונות גם בתנאים אלו, זהו handicap נמוך של ממש.

כך בכל אופן חשבתי, עד שדיברתי בטיסה לוורונה לפני שבועיים עם מטיילים דתיים, שהיו חלק מטיול מאורגן למטיילים דתיים.
ואני חשבתי שלי קשה…

לדבוק באורח חיים דתי כשאתה מטייל, קשה. הרבה יותר מלהישאר טבעוני. הפתרון של המטיילים האלה הוא פשוט ויתור על הרבה מאד דברים. הם ישנים כל לילה באותו המלון, מלון ששכר ישראלי למטרה זו וכל עובדיו, כולל החדרניות, יהודים כשרים, ומשם הם יוצאים לכל מקום, באוטובוס הנהוג על ידי נהג יהודי. הם לא מבקרים במקומות נוצריים, ולכן מכל וונציה ראו רק את בתי הכנסת. אוכל הם אוכלים רק במלון בוקר וערב או כריכים שהכינו לעצמם במהלך היום. קשה.

בעצם, אם חושבים על זה, אחרי כל הוויתורים האלה: לטייל רק בקבוצה, רק קבוצה דתית, בטיול התפור במיוחד לדתיים, לוותר מראש על כל האתרים של דתות אחרות, לא מראה על handicap נמוך במיוחד. זה לא שהם אומרים: נעשה הכל ועדיין נשמור על כשרות. לא. הם פשוט מוותרים מראש על דברים. כמו שחקן גולף שמראש לא מכוון לתוצאה גבוהה. בספורט קוראים לזה self handicap, מישהו המכשיל את עצמו כדי שלא יתאכזב. כדי שיהיה לו תירוץ למה הוא לא מצליח. כמו מישהו שדוחה עד ללילה האחרון להתכונן למבחן, נאמר.

אולי מישהו שרק מקפיד על אוכל כשר, גם אם לא יהודי הכין אותו, או אוכל מה שסביר שיהיה כשר גם אם אין לו תו כשרות (האמת, אני לא מבין בכשרות). מישהו שמוכן לישון במלון גם אם עובד אלילים יחליף שם את המגבות, מישהו כזה לוקח על עצמו handicap שהוא קצת יותר נמוך אולי מצמחונות, אבל עדיין, גדול משל טבעונות, לפחות בדרכים.
בארצנו, כשרות היא handicap מאד גבוה, ממש לא אתגר. handicap הרבה יותר גבוה מצמחונות, לבטח מטבעונות.

ועוד לא הגענו לדבר על raw-food…

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s