Hannibal ad portas


ביום שישי ה 1.8 נחטף הדר גולדין. ושמחתי בשמחת הוריו שהוא חי, שהוא רק נחטף ולא נהרג.

במוצאי השבת שלמחרת, אחרי שבת שבמהלכה לא דיברו עם התקשורת, יצאו בני משפחת גולדין אל התקשורת, כבר מצוידים ביועץ תקשורת מיומן, וכל אחד מבני המשפחה פנה אל התקשורת עם המסר האישי שלו, כנראה אחרי תרגול מה ובחירה קפדנית של מסרים.
האב, ד"ר שמחה גולדין, אמר: "אני מג"ד במילואים, עשיתי מילואים עד גיל 50, ואני לא מעלה בדעתי שצה"ל יפקיר לוחם שלו. המפקד שלי האישי בפיקוד צפון היה בני גנץ, ואני יודע שלא יכול להיות דבר כזה – שהוא ייתן לצה"ל הוראה לצאת מאיזה שהוא מקום שיש עדיין חייל שם בפנים. אני יודע, אני מכיר את עופר וינטר (מח"ט גבעתי), אני קראתי את סיסמאות הקרב שלו לפני היציאה. אני לא מאמין שהוא יפקיר קצין שלו, פלס"ר גבעתי בעזה. לא ברפיח ולא בשום מקום אחר".
האם, ד"ר לאה גולדין, הזכירה שהיא היחידה במשפחה שאינה קצינה בצה"ל.
המסר של המשפחה היה נחרץ וחד משמעי: "אסור להפקיר אותו ולעזוב את רצועת עזה בלעדיו".

מאד הפריעה לי בזמנו מה שהשתמע מ"סל המסרים" של משפחת גולדין, מסר דומה למקרים קודמים,רק קצת יותר מוחצן ומיוחצן: אין פה מקום לחישובים רציונליים. ראוי להקריב את חייהם של חיילים אחרים, ממשפחות אחרות, כדי ש"לא להפקיר חייל", במיוחד לא חייל ממשפחה שזכויות כה רבות עומדות לה. שראשה אפילו מכיר את הרמטכ"ל, אישית.

בפועל, הם יכלו באותה מידה לירות בבנם במו ידיהם.

כי הם הבהירו היטב מה צבא רציונלי צריך לעשות, וצה"ל  אכן עשה לשם שינוי מה שצבא רציונלי  אמור לעשות: להקטין את אבדותיו. הברירה הייתה בין למלא אחרי מצוות המשפחה ולא לצאת מעזה עד שימצא בנם, ולא משנה כמה חיילים יהרגו על מזבח האתוס של "אני לא מעלה בדעתי שצה"ל יפקיר לוחם שלו", או לעשות מה שצה"ל עשה במקום, וזה להרוג את הדר גולדין. קוראים לזה "נוהל חניבעל".

המסר שנמסר לאחר שאותרו אותן "רקמות" של הדר גולדין היה מעורפל במכוון. לא נמסר מי הרג אותו. יתכן שהוא כבר נהרג בפעולה שבה נהרגו שניים מחבריו, ושניסיון החטיפה היה בעצם ניסיון חטיפה של גופה, כמו במקרה אורון שאול. אבל מבחינה המשפחה, אם לא הייתה נמצאת הוכחה חד משמעית למותו, הם היו ממשיכים להצהיר ש"הם מאמינים שהוא חי".

כמו בפרשת אהוד גולדווסר ואלדד רגב, שם היה ברור מלכתחילה שהם מתים, אך לא הייתה הוכחה מדעית, מדינת ישראל הייתה מקריבה חיים של חיילים רבים אחרים כדי "להשיב את הבנים הביתה". אלא שגם חיילים מתים אלה גם הם בנים של משפחות שגם להן זכויות במקומותינו, ואולי גם בין משפחות אלה יש קצינים, ואולי חלקן אפילו שרתו עם בני גנץ בשלב כזה או אחר. אז צה"ל הפיק לקחים.

מדהים אותי שסגן איתן, שכמו הדר גולדין למד גם הוא במכינה בעלי, בא אל משפחת גולדין הביתה, ובלי כחל וסרק סיפר להם שהוא ירד למנהרה אחרי שזרק פנימה רימון רסס, והורה לחייליו לירות בכל מי שיראו, כולל בהדר, ויצא מביתם לא רק בחתיכה אחת, אלא אפילו כגיבור.
משפחה של קצינים הייתה צריכה להבין מה הוא אומר: סגן איתן ירד למנהרה כדי לחסל את בנם. ואחרי שלא הצליח, התגייס צה"ל כולו למשימה, ושיטח עיר שלמה בכדי לוודא שהוא לא יצטרך להישאר בה ולהמשיך ולחפש את הדר גולדין.
וגם הרג 130 אנשים, שכל חטאם היה שהם גרו באותה העיר שבה התבצע ניסיון החטיפה. טוב, אבל מי סופר אותם.

בדיעבד, כנראה שלא משנה מה משפחת גולדין הייתה עושה, היא לא הייתה מצילה את חיי בנה. לא משנה איזה יועץ תקשורת היא הייתה שוכרת, וגם לא משנה כמה קצינים במשפחתה ומהי דרגתם. וגם, אין לי מושג איך הייתי אני פועל אם הייתי במקומם. אבל הם ידעו בוודאות על הנוהל הזה בצה"ל. הוא התפרסם כבר כמה ימים קודם בהקשר לאורון שאול, ומשפחה כה מקושרת בצבא לא יכלה שלא לדעת.

אז אולי, רק אולי, אם הם היו יוצאים  למרפסת מיד, פונים לתקשורת, מביעים את שמחתם הלא מסויגת מזה שבנם בחיים, גם אם בשבי, ומבקשים קבל עם ועדה מצה"ל שלא להפעיל את הנוהל הידוע, ולחנון את חיי בנם. אולי זה היה עוזר.

ומצרפים הבטחה חגיגית שלא יפעילו בהמשך לחץ על הדרג הצבאי והמדיני. של ידרשו להקריב חיי אחרים בכדי לחלץ את בנם. שלא יתבעו מהמדינה לה הם כה מסורים ויתורים כואבים בתמורה לשחרור בנם. שהעיקר שבנם חי, וכך הם רוצים שהוא יישאר: חי. גם אם בשבי.

הם אפילו היו יכולים עם הזמן לסגת מהבטחה זו, ולדרוש מהממשלה ויתורים מפליגים בתמורה לשחרור בנם: למשל שתתן לחמאס מה שהוא דורש, דברים כמו: שיינתן לתושבי עזה לדוג בים לפרנסתם, או שיינתן לתושבי הרצועה לטוס לחופשה בטיסת שכר מנמל תעופה משלהם, אולי אפילו לוורונה! דברים שכאלה. סוג הלחץ שהביא להמצאת נוהל חניבעל.

אבל אולי היו בנקודה קריטית זו מצילים את חיי בנם.

אבל לא כך הם פעלו. הם פעלו כמו שצה"ל פועל, בכוח עודף. ופה פעל לרעתם החוק השני של ניוטון. הלחץ שהפעילו נענה בלחץ נגדי, והדר גולדין מת.

ואתו עוד 130 איש. אבל מי בכלל סופר אותם.

——————————————————————————————————————-Hannibal Ad Portas: "חניבעל בשער", כך הפחידו הורים ברומא את ילדיהם בתקופה שחניבעל וקרתגו היו איום צבאי על רומא. הנוהל בשם זה של צה"ל, קהל היעד האמתי שלו הוא ההורים. כדאי שהם יפנימו את זה. זה הלקח שאני מוצא במותו של הדר גולדין. ותנחומי הכנים למשפחתו.

ובניגוד לד"ר שמחה גולדין,  אני לא מכיר את עופר וינטר (מח"ט גבעתי), אבל כן קראתי את סיסמאות הקרב שלו לפני היציאה, ואני לא מאמין שזה הצבא שלנו, היוצא למלחמת דת. 

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “Hannibal ad portas

  1. מעניין מאוד, גד. מעטים העיזו לכתוב כך, ללא כחל וסרק, מה שכנראה קרה שם באותו יום שישי. התקשורת טשטשה את הכל במסרים המטוייחים והעמומים שלה. כתבת היטב.

  2. יכול להיות שאני מפספסת משהו, אבל נדמה לי שיש לך בלבול בסדר המאורעות. נוהל חניבעל הופעל ביום שישי לפני הצהריים. המשפחה יצאה למרפסת במוצאי שבת. שום דבר שהיא אמרה או לא אמרה אז כבר לא היה משנה כלום.

    על הנוהל עצמו מדברים בגלוי כבר כמה שנים, והוא לא קשור לאורון שאול.

    • 1 – אני טוען שאם לא הייתה מחכה למוצ"ש אלא מגיבה מיד, אז אולי, רק אולי, הייתה עוצרת את הפעלת הנוהל במקרה זה, ואולי גם את הריסוק / כתיתה וקציצה של עזה.
      2 – לא טענתי שזה לא היה מאוחר מדי להציל את חייו. יתכן שניסו לחטוף רק את גופתו. אבל אם הורים יפסיקו לפעול כאילו ששבי גרוע ממוות ולכן צריך להקריב עוד חיים כדי למנוע אותו, אז אולי ינצלו חיי חיילים בעתיד שיפלו בשבי (לא "יחטפו")

      • כתבת:
        " בפועל, הם יכלו באותה מידה לירות בבנם במו ידיהם."
        מזה משתמע שהמשפחה חרצה את גורלו בכך שיצאה לתקשורת במוצאי שבת – וזה, עובדתית, לא נכון. היא גם לא יכלה להגיב "מיד", כי ממה שהבנתי, היא קיבלה הודעה על היעדרות בנה (עוד לפני ההודעה על מותו) רק אחרי שנוהל חניבעל הופעל.

        אני לא ממש אוהבת את מה שהמשפחה עשתה, ובכלל לא אוהבת את ההפרטה של הטיפול בשבויים, שממנה משתמע שמשפחה שתרעיש יותר ותשלם יותר ליועצי תקשורת תוכל להציל את בנה, ואילו מי שלא יעשו זאת מפקירים אותו למוות. אבל אני לא יכולה לבוא אליהם בטענות, כי אינני יודעת אם הם צודקים בתחושה של "אם אין אני לי מי לי" או לא. זה מאוד פופולרי בישראל "להפעיל לחץ" ו"לצאת לתקשורת" בכל עניין, ואך טבעי הוא שגם משפחות מרגישות שמוטלת עליהן החובה לעשות זאת. אני עדיין מקווה שהן טועות, אבל לא יכולה להיות בטוחה.

        בקשר לנוהל המאוד בעייתי של חניבעל: אני לא יודעת אם הוא נולד רק בגלל הקושי להתמודד עם משפחות תובעניות, או בגלל צירוף של נסיבות בעייתיות, כמו סחטנות ושקרנות חסרות בושה של שובים ושל חוטפי גופות, וכמו הקושי של החברה הישראלית (לא רק של משפחות ספציפיות) להתמודד עם מצב כזה, וכמו האופן שבו בחברה קטנה כל נושא הופך לקמפיין תקשורתי וכל החיים מתנהלים בתקשורת – וכמו התעלומה של רון ארד, שמן הסתם תורמת כאן תרומה משמעותית מאוד לחרדה הכללית.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s