קודם כל

"אין בדמוקרטיה טעם אחר אלא תיקונו האינדיבידואליסטי של האבסולוטיזם המדיני. האמת והצדק הם עטרת-תפארת המוסריות הפרטית, ובמקרה של התנגדות עם טובת-המדינה יש והם מושכים עליהם אפילו מראית-עין של כוחות עוינים-למדינה, בעוד שלאמיתו של דבר מרחפת לנגד עיניהם טובתה הנעלה יותר, או, מותר לומר: טובתה הבלתי גשמית של המדינה"

סטמבריני, ב"הר הקסמים" של תומס מן, תרגום מרדכי אבי-שאול. כרך ב עמ. 59-60.

ינון מגל חושב ההפך מתומאס מן, המדבר מפי סטמבריני. כשהוא אומר "קודם כל אני יהודי, אחרי כן אני ישראלי ורק אחרי כן אני עיתונאי", מה הוא אומר בעצם? הוא שם את המדינה לא רק מעל לאינדיבידואל וציוויו המוסרי, הוא שם את המדינה מעל האתיקה של מקצועו, ומעל המדינה, הוא שם את דתו. או אולי לאומיותו. הוא מצהיר בעצם שאם חובותיו לדווח אמת על מה שקורה, כעיתונאי, יתנגשו עם מה שהוא רואה כחובותיו לדת היהודית, או ללאום היהודי או למדינת ישראל, הוא יבחר שלא לדווח. או שאולי לדווח דיווח שקרי. מי יודע. וגם מי יודע איך הוא מפרש מהם חובותיו לכל אחד מהפנים האלה שלו.

ויש עוד סאב-טקסט אחד באמירה שלו: אני קודם כל יהודי ואחרי כן ישראלי, אומר בלשון אחרת בעצם ש"אני לא אחד מהזועבי'ז האלה". אני לא מאלה שאולי כרגע יש להם אזרחות ישראלית, אבל זה רק עד שנעביר אותם מפה, יחד עם השטח שבו הם גרים, תמורת שטחים בהם גרים אנשים שהם "קודם כל יהודים, ואחרי כן ישראלים". קדימות היהודי על הישראלי מבהירה שלא כל הישראלים שווים, לדעת ינון מגל, כולל לא מפקד חטיבת גולני, שהוא אולי "קודם כל דרוזי ורק אחרי כן ישראלי".

חישבו מה היה קורה לשדרן רדיו ערבי שהיה אומר "אני קודם כל (בן הלאום ה)פלסטיני ורק אחרי כן (אזרח) ישראלי", או אפילו רק "אני קודם כל ערבי ורק אחרי כן ישראלי", כמה זמן הוא היה נשאר בתפקידו לדעתכם? 20 שניות? עשר?

אחרי אמירה כזו, אני רואה את יינון מגל כמה שהוא, וזה לא עיתונאי. בעצם, גם קודם לאמירה הזו.

אבל אז התחילו ב "וואלה" לשדל אנשים להצטלם עם סטיקר "קודם כל אני ישראלי", ואנשים התחילו להגיב בסטיקרים חליפיים כמו "קודם כל אני בן אדם, (ורק הרבה אחרי זה אני ישראלי)". אז הנה מה אפשר להבין מהצהרות "קודם אני….XYZ" והתחלתי לחשוב על מה זה אומר ברמה ההכרתית וההצהרתית, ומה זה אומר ברמה הפילוסופית.

אז תחילה ברמה ההצהרתית:

קודם כל אני ישראלי: זה בסדר להרוג לא ישראלים בסיטונות, כי אני קודם כל ישראלי, ואחרי כן, במקום לא ידוע (אולי אחרי "גבר/אשה", "סיסג'נדר", "מזרחי", "עשירון עליון") אני בן אדם. ולכן "עדיף למחוק את רצועת עזה ובלבד שלא תיפול שערה מראשו של חייל שלנו".

קודם כל אני ישראלי: ולכן "עניי עירי קודמים", וכל עוד יש עניים בארצנו, אנו לא יכולים להרשות לעצמנו אפילו לבדוק בקשות של מבקשי מקלט כדי לראות אם הם זכאים לסטטוס של פליטים. שילכו למקום אחר.

ומה לגבי קודם כל אני בן אדם? משתמע מזה שרק אחרי כן, הרבה אחרי כן, אני בעל חיים. ולכן, "זכותי" לנצל כל בעל חיים שאינו יצור אנושי. זכותי לענות, להרוג, לגדל בתנאים "לא אנושיים", לאכול. כי קודם כל, אני בן אדם.

בעיה. גם בזה אני לא יכול להשתמש. אז פניתי לפילוסופים האקזיסטציאליסטים, בעיקר למרטין היידגר. אלו האומרים שקיום קודם למהות. כלומר, אדם הוא קודם כל קיים, ורק אחר כך בעל משמעות, והמשמעות אינה נתונה, היא לא אינהרנטית. יש לרכוש אותה במהלך החיים, בעמל רב. אז "בן אדם" הוא משמעות, כמו "ישראלי", "שמאלני" או כל תואר שאנו בוחרים לייחס לעצמנו.

בספרו "הוויה וזמן" היידגר מבקש לשאול "מהי הישות שתעניק לנו גישה לשאלת משמעות ההוויה?" תשובתו של היידגר היא שישות זו היא הישות שעבורה לשאלת ההוויה יש משמעות, שעבורה שאלת ההוויה חשובה. כלומר, הישות שעבורה ההוויה היא שאלה היא איננה מה אלא מי. היידגר קורא לישות זו בשם "Dasein" (ביטוי שעשוי להיות מתורגם לעברית כ"היות-פה" או "היות-שם") [ויקיפדיה]

יש לי חשד, שאני לא יכול להוכיח, ש Dasein שקול בפועל ל"בן אנוש", כי בהעדר שפה אי אפשר להוכיח שיש בעלי חיים אחרים (למשל דולפינים, קופי בונובו, תרנגולים, חתולים…) שעבורם לשאלת ההוויה יש משמעות. אבל גם אי אפשר להוכיח שלא. בכל מקרה, אין זה אומר כמובן שיש לי הזכות להרוג אותם ולאכול אותם, או לגזול את החלב מפי עולליהם.

צריך לחזור צעד אחד אחורה.
בציטוט נוסף מהערך של ויקיפדיה על "הוויה וזמן": "היידגר מחפש לזהות קריטריון או תנאי שבלעדיו אף ישות לא תוכל להופיע כלל. היידגר טוען כי תפיסת ההוויה מובילה להבהרת משמעותה. לפי היידגר, מובן זה של ההוויה קודם לכל תחושה לגבי אופן הקיום של כל ישות פרטיקולארית. הוא קדם-מושגי, לא-פרופוזיציונאלי ולפיכך גם קדם-מדעי. לפי היידגר, האונטולוגיה היסודית תבאר את ההבנה הקודמת לכל אופן אחר של ידיעה"

מסקנתי בשלב זה: לבחור ב"קודם כל אני הווה", או "קודם כל אני ישות". אחרי כן, באה תפיסת ההוויה, ואחריה המשמעות מתחילה להתבהר, ואז אפשר לבוא בהצהרות פטריוטיות או הומניסטיות כרצונכם.

אבל זה לא קודם. זה אחר כך. קודם כל, אני הווה.