אז מה לעזאזל הם רוצים?


אלו הן דרישות חמאס להפסקת האש, על פי הדיווחים בתקשורת הישראלית והבינלאומית:

  • להסיג את הטנקים הישראליים הרחק מהגבול
  • לשחרר את כל האסירים שנעצרו בעקבות רצח שלושת הנערים
  • להסיר את המצור מעל עזה ולפתוח את מעברי הגבול לסחורות ולאנשים
  • הקמת נמל ימי  ושדה תעופה בינלאומי שיפעלו בפיקוח האו"ם
  • הרחבת אזור הדיג המורשה ל-10 קילומטרים
  • הפיכת מעבר רפיח למעבר בינלאומי עליו יפקחו האו"ם ומדינות ערביות ידידות
  • כוחות בינלאומיים על הגבול
  • הקלות ואישורים לכניסת מתפללים למסגד אל אקצא
  • להימנע מהתערבות בהליך הפוליטי הפלסטיני שאמור להתבצע בהתאם להסכם הפיוס הפנים פלסטיני שכולל בחירות לפרלמנט ולמשרת יושב ראש הרשות
  • הקמה מחדש של אזורי תעשייה ושיפור הפיתוח ברצועת עזה.

אני לא מאד בטוח שאלו אכן ניסוחי הדרישות. החמאס מן הסתם יש לו ניסוחים יותר מעצבנים לחלק מהדברים. אבל נראה לי שהנושא המשמעותי הוא המצור על עזה. ופה שווה להרחיב קצת.

הגבול שיש לרצועה עם מצרים: למה שלא יצאו ויכנסו משם? ובכן, המעבר למצריים אכן פתוח לפעמים, והם יכולים להעביר דרכו סחורות ואנשים, ורשת המנהרות למצרים כנראה שמשמשת יותר להברחות, ביחוד של מוצרים שמסובסדים במצרים, ושהמצרים משום מה לא מעוניינים לסבסד גם לתושבי הרצועה  אבל פרט לימי שלטון האחים המוסלמים, המעבר בגבול הזה היה מוגבל מאד. ועדיין, למה זו הבעיה שלנו?

הגבול היבשתי עם ישראל: מדינת ישראל היא מדינה ריבונית, וזכותה להחליט מי נכנס בגבולותיה ומי לא. אז מי אומר שאנחנו חייבים לאפשר לתושבי הרצועה להיכנס לשטחנו. הרי יצאנו משם לא? התנתקנו, אז די. לכו למקום אחר. זה לא הבעיה שלנו. לא ככה?
חוץ מזה, היו לא מעט פיגועים במעברים, גם כשנתנו לכמה עשרות אלפים לעבור כל יום לעבודה בישראל, אז יש גבול לכל גבול, לא ככה?

אז לא ככה. יש עוד שלושה עניינים אחרים.

הגבול הימי של עזה: עזה יושבת לחוף הים התיכון, ויכולה הייתה לבנות נמל שיאפשר לרצועת עזה לייצא את התוצרת החקלאית שלה לאירופה, ולייבא סחורות. אנחנו מונעים מהם את זה, עוד לפני עליית החמאס לשלטון. בניסוח המכובס של ויקיפדיה: "שימרה ישראל שליטה על המרחב הימי והאווירי של רצועת עזה מייד מתום ההתנתקות".  עזה במצור. תאמרו – אם היה להם נמל, הם היו מייבאים טילים. אענה – אני לא רואה שהעדר נמל מונע מהם להביא טילים. וחוץ מזה – יצאנו משם או לא? באיזה זכות אנחנו מונעים מהם לנצל את הגבול היחיד שיש להם שלא גובל בנו או במצרים? כל זמן שאנחנו מטילים מצור ימי על הרצועה, יש לפלסטינים שם קייס להגיד שאנחנו עדיין כובשים. ובכל מקרה – הפלסטינים מוכנים לנמל שיהיה בפיקוח האו"ם.

הגבול האווירי של עזה:  סגרנו להם את הגבול הזה מרגע ההתנתקות. יש להם שדה תעופה אך הם לא יכולים להשתמש בו. כל מה שכתבתי בנושא הגבול הימי תקף גם כאן. הם מוכנים לשדה בפיקוח האו"ם. נכון שכאן יש סיכון ביטחוני קצת יותר גבוה, אבל אם אנו מצליחים ליירט טילים מטווח אפס, אני לא רואה קושי ביירוט כלי תעופה גדולים יותר אם יכנסו למרחב האווירי שלנו. באינטרנט, דווקא יש לעזה שדה תעופה…

"הגבול" עם הגדה: בואו לא נשכח שיש ברצועה ובגדה אנשים שלא ראו את בני משפחתם כבר שבע השנים מאז ההתנתקות. שהיו קשרי משפחה, עבודה ולימודים הדוקים בין הפלסטינים בגדה וברצועה. זו אותה ישות וזה אותו העם. אכן, הגדה והרצועה לא גובלות זו בזו, אבל אפשר היה לחשוב ששיירת אוטובוסים ומשאיות יומית, או קו רכבת, בליווי צבאי כמובן, היו יכולים ליצור את הגבול הזה. אלא, שה"גדה" היא אוסף מובלעות קטנות של שטחי A, קצת יותר שטחי B ו 60% שטחי C ("סֵלַנוּ") ואין באמת גבול בין הגדה למדינת ישראל. בעצם, כל זמן שהכיבוש של הגדה לא הסתיים, לסיים את הנתק בין הרצועה לגדה זה בפועל לפתוח את הגבול בין הרצועה לישראל, ואת זה "זכותנו" לא לעשות.

ועוד שני עניינים "חקלאיים"

הגבול היבשתי עם ישראל הוא לא באמת גדר הביטחון. אנו מונעים מהפלסטינים להיכנס למרחק של כמה מאות מטרים מהגדר. הרצועה היא צרה וארוכה, וכך נטרלנו שליש מהשטח החקלאי של הרצועה, שזה בערך הענף הכלכלי היחיד שם שהוא לא סיוע של האו"ם.

הגבול הימי של הרצועה בפועל הוא לא 12 עשר מילין ימיים כפי שקובע החוק הבינלאומי. אנו מונעים מהדייגים לצאת יותר משלושה קילומטרים לים. ברצועה שקרובה לחוף כבר כמעט שאין דגים. למעשה, הרגנו את ענף הדיג, הענף החקלאי השני, ברצועת עזה.
כטבעוני, אני שמח בשמחת הדגים, אבל בכל זאת – שיאסרו את הדייג אצלנו, וגם יופסק יבוא הדגים לפני שתהיה לנו זכות לאסור זאת על אחרים. וגם אז לא.

עד כאן – המבוא.

אז מה, גם אם דרישותיהם מעלה להפסקת אש הן סבירות (לבטח כבסיס למשא ומתן), אז "ניתן להם פרס" על שהם ירו עלינו טילים ונסיר את המצור? אפשר לראות את זה ככה.

ואפשר גם לנסות ולראות אז זה גם ככה: אולי אם לא היינו שמים אותם בבית כלא גדול אחד מרגע ההתנתקות, והיינו נותנים להם לחיות ברווחה ובכבוד, הייתה יורדת אצלם המוטיבציה להציק לנו? הרי בכל פעם שהם מציקים לנו, הם חוטפים פי מאה, והם מודעים לזה. יש לרוב בני האדם נטייה טבעית להוציא את היד מהאש, לא?

אלברט קאמי היטיב לתאר את התופעה הזו ב"האדם המורד". מרד לפי הגדרתו הוא הנקודה שבה אדם עובר איזה סף, והוא פועל בלי לחשוב יותר על התוצאות המידיות, לעצמו ולסביבתו, אלא רק מתוך איזו תקווה מעורפלת לשנות את מצב העניינים הכללי. "חוטף ג'ננה" היינו קוראים לזה היום. די מזכיר לי את אופן פעולת הפלסטינים ברצועה.

רק לסייג – אני לא חושב שהסרת הסגר תקנה לנו שקט מוחלט וסופי מהרצועה. עד שלא יסתיים הכיבוש זה לא יקרה, וגם אם יסתיים הכיבוש, יעברו עשרות שנים עד שתהיה נורמליזציה מסוימת בין שתי המדינות. כמו במקרה של הפרדת הודו הבריטית להודו, פקיסטן ומזרח פקיסטן (בנגלדש של היום). כן. ועדיין עדיף על המצב כיום.

ויש גם את הרשומה הזו, בשיחה מקומית.

מודעות פרסומת

6 מחשבות על “אז מה לעזאזל הם רוצים?

  1. היות שיש לי אפס מידע על העניין הזה, אני יכולה לענות רק בהשערות, בשאלות ובערבון מוגבל:
    – דומה שמטרת המצור הייתה למנוע התחמשות. על סמך הממצאים בשטח, מסתבר שהחשש מהתחמשות לא היה בגדר פרנויה היסטרית בלבד. אבל היות שהתחמשות מסיבית הייתה גם תחת מצור, אפשר בהחלט לשקול את הסרתו.
    – בזמנו התעקש שרון על פיקוח של האום במעבר רפיח. ברגע שהחמאס עלה לשלטון, אם אני זוכרת נכון, נפוצו משגיחי האום לכל עבר וטרם שבו. מי יבטיח לנו שהם לא יעשו זאת שוב, כשיוצבו בנמל ובשדה התעופה?
    – אני לא חושבת שחמאס יורים טילים בגלל שעזה בכללותה במצוקה. יש להם אג'נדה משלהם. יש משהו מאוד תמים בהתנשאות הישראלית שחושבת שהכול קורה רק בגלל מה שאנחנו עושים או לא עושים. אפשר לטעון שאולי, אם לא תהיה בעזה מצוקה, החמאס ייחלש. ייתכן שכך. אבל זה לא יקרה במהירות. השאלה היא אם אתה מוכן לספוג טילים ומנהרות עד שהתהליכים העמוקים האלה יקרו, אם יקרו, בחברה העזתית.
    – למיטב זכרוני, טילים עפו מעזה הרבה לפני המצור ולפני המצוקה שהוא (והחמאס) גרמו שם. בעצם ימי ההתנתקות עפו משם טילים, גם על הכוחות המנתקים שישנו בלילה בשטח. גם אז זה היה בבחינת מרד מתוך ייאוש?
    – ובקשר לקשר בין עזה לגדה: אדרבא. ואפשר לבנות ביניהם גשרים, או מנהרה…

  2. גד, אתה כל כך משוכנע בצדקת דרכך שאתה מסרב בצורה שיטתית להקשיב למה שהאנשים בצד השני של הגבול בעצמם אומרים.
    בכל ראיון, בכל נאום, ראשי חמאס מדברים על השמדת מדינת ישראל. לא קווי 67 ולא קווי 47. השמדה כוללת.
    נראה שבחרת צד ולא משנה מה קורה מסביב, אתה מתעקש לחפש את הדרך הפתלתלה כדי להצדיק אותו.

    צר לי לומר לך אבל הטעונים שלך הם על גבול הדמגוגיה והעובדה שתחזור על סיסמאות כמו "כיבוש" ו"בית כלא" לא ממש נותן הצדקה למעשי החמאס. ישראל לא סגרה את גבולות עזה כתגובה להתנתקות אלה בתגובה לעלית החמאס לשלטון שם וסירובו לקבל על עצמו את הסכמי אוסלו שהגדירו את אופי המעברים.

    זכותה של מדינה להגנה עצמית ולמנוע אפשרות משכן כה עוין להתחמש. פעולה זאת היא חוקית אפילו לפי החוק הבינלאומי.
    הטעות של החמאס, היא אשליית הכוח שנובע לדעתי ממניעים דתיים, הם מסרבים להתפשר או לנהל מו"מ, מבקשים להשמיד את מדינת ישראל ולרשת את מקומה ואז "מזועזעים" מעמדת ההגנה העצמית שישראל נוקטת.

    יש הרבה סרטים ביוטיוב על האיסלם הרדיקלי. מציע לך לשוטט שם קצת. ממליץ לך לצפות בסרטים על דאעש ואיך הם מתיחסים לאנשים שונים מהם. תוכל לראות שם כמה סובלנות הבנה והקשבה הם מפגינים לסביבה שלהם. על איזה ערכים הם מחנכים את הילדים שלהם.

    הצורך להצדיק את האחר על חשבון סביבבתך ועמך מגיע לאבסורד בפסקה האחרונה שכתבת. אתה מצליח להבין שגם אם יוסר הסגר וגם אם יסתיים הכיבוד יעברו שנים רבות עד שתהיה נורמליזציה. אם זה ככה.
    אם הבחירה היא בן חאמס עם קשרים ישירים לאירן שישב ביהודה ושומרון (גבולות 67 ? 48 ?) ויורה עלינו טילים הרבה יותר מתוחכמים או המצב הנוכחי. אם אפילו שניתן להם את כל רצונם הם ימשיכו לשנוא אותנ ולפגוע בנו. אין לי בכלל דילמה.

    • עופר
      אני לא משוכנע בשום דבר, וגם לא משוכנע שהסרת הסגר תביא לתוצאות שאי קיום הסגר (הימי, אווירי) מהיום הראשון היה מביא. אי אפשר לעשות undo לדברים.
      אין לי אתך ויכוח שהחמאס שולל את זכות קיום המדינה היהודית, בדיוק כמו שרים בכירים בקואליציה המושלת בישראל כעת. אז מה?
      היה סיכוי לאיחוד בין הגדה וברצועה, תחת ניהול הרשות. טירפדנו את זה בהצלחה רבה.
      אין סיכוי לסגור עניין עם החמאס, אבל יש אפשרות לסגור עניין עם פתח. אנחנו פשוט עוד לא הפנמנו ש"כדאי" לנו.
      מה יקרה אם נגיע להסדר עם פתח ואז יעלה החמאס לשלטון? מבחינת הפלסטינים זה שקול בערך לזה שנפתלי בנט יהיה ראש הממשלה אצלנו. גם כיום אין לנו רקורד טוב של כיבוד הסכמים – ראה את מעצר 500 משוחררי עסקת שליט בתואנה (שלא הוכחה) שהחמאס קשור לרצח שלושת החטופים.

  3. פינגבק: ההתנתקות הושלמה | דרכי עצים

  4. פינגבק: ההתנתקות הושלמה | דרכי עצים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s