רצח בעיניים


בצד הצפוני-מזרחי של רחוב מוריה, בצומת הכניסה לרחוב קדימה, התגודדו כמה אלפים, מניפים דגלי ישראל ושרים את ההמנון. ממול הצטופפו כמה עשרות ליד המקלט הציבורי ששם, מניפים דגלים אדומים ודגלי פלסטין. שם עמדתי, נושא שלט: "יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים".

השלט היה שימושי, בין היתר בכדי ליירט את בקבוקי המים המלאים שהומטרו מהצד השני, הכחול-לבן. לא כל הבקבוקים היו מפלסטיק.

היו למעשה שתי הפגנות בכחול מול האחת באדום. הראשונה הייתה בצומת הכניסה לכרמליה, במקום בו הייתה אמורה להתקיים הפגנת "השמאל". השנייה, מול המקום אליו הועברה ההפגנה ברגע האחרון, בצומת הכניסה לכבביר. שוטרים השתדלו לא לאפשר לאנשים לעבור מהמיקום הראשון לשני, ודי הצליחו, כי רוב המפגינים לא היו מודעים לאפשרות לעבור דרך רחוב היינה. אבל היו די ויותר אנשים לאייש את שני המיקומים בקהל רוגש, אלים בצורה קיצונית, ומשולהב מאד. כהנא היה מאד חי, בצד הזה של הכביש.  וגם ארגון להב"ה לא נפקד.

בצומת בו עמדתי, שתי שרשרות של שוטרים הפרידו בין המחנות. אלו בצד שבו עמדתי, עמדו מחוסרי מעש ורק השתדלו לא לחטוף בקבוק בראש מאלו שהועפו מהצד השני. אלו שבצד השני, נאבקו קשות לעצור את ההמון שיותר משבא להפגין, בא להכות. אט אט זחלה חזית המפגינים בכחול אל מרכז הכביש, ונעשה שם די מאיים. בכמה קטעי זמן נראה שהעניינים הולכים לצאת מכלל שליטה, בצד הכחול. למרבה המזל השוטרים הרכובים על סוסים מאד אפקטיביים בדחיקת ההמון, זה שרצח בעיניו, אחורה. הסוסים הענקיים האלה, השחורים, עושים את העבודה. לא היית רוצה להרמס בפרסותיהם.

בין לבין, זה היה מחזה סוריאליסטי לראות את פרשי המשטרה דוהרים  בשדרות מוריה בין אתר הפגנת ימין אחת לשניה, ארבעת פרשי האפוקליפסה, זה בצד זה, אורות  לד כחולים-אדומים מהבהבים על אפודי הרוכבים.

ממול, לא רק שרו את התקווה. קראו גם "מוות לערבים", גידפו את חנין זועבי ושרו שירי גידוף כנגד שמאלנים וערבים. בצד שלנו, לא הייתה ססמה אחת שלא הייתה פציפיסטית למהדרין. באמת. לא הייתה מסר אחד שלא יכולתי לעמוד מאחוריו. אבל מה שצער אותי בצד שבו עמדתי, היה העדר מוחלט של דגלי ישראל.DSC06023

אם הייתי מגיע עם דגל ישראל, המשטרה לא הייתה כנראה נותנת לי לעבור אל צד הכביש הזה – הם עצרו אותי כשניסיתי לעבור, ושאלו אותי לאן. הצבעתי. ואז הם אמרו: "אה, לערבים" ונתנו לי לעבור. ניסיתי לתקן אותם, אבל הם לא היו פנויים לניואנסים שכאלה.

היו יהודים בצד האדום של ההפגנה. היכרתי שם לא מעטים. אבל עדיין, מעטים. גם ערבים לא היו הרבה, אפילו אחרי שהגיעו שני אוטובוסים, כנראה מהגליל. היה ברור שלימין יש רוב מוחץ. מוחץ לא רק במובן המטפורי. אלמלא המספר הגדול מאוד של השוטרים, הפרשים, המשאית להתזת מים שהתמקמה מול הצד הכחול, וההערכות המאד יעילה של המשטרה, האירוע היה נגמר ברצח של לא מעט אנשים.

ואז נגמרה ההפגנה באדום, והמפגינים החלו לסגת לאחור לכוון רחוב קדימה, כשגל של אנשים מנופפי דגלי ישראל דוהר משני צידי רחוב מוריה ומנסה בכוח לחצות את הרחוב כדי לעשות בהם שפטים. בשלב זה כבר לא הייתי בצד ההוא, אלא ראיתי את זה מהצד, הצד "היהודי". וגם שמעתי מה אומרים שם. אנשים שם באו כדי לרצוח, לא להפגין. את החלק הכי מפחיד של ההפגנה, את ציד האדם שערכו פורעי הימין במפגיני השמאל המתפזרים, לא חוויתי. אבל אפשר לקרוא על זה בלא מעט מקומות, למשל באתר העוקץ:  הם לא היו כהניסטים. הם היו סתם אנשים

הפעם, זה נגמר כנראה ללא נפגעים, חוץ מאותו אידיוט שעבר בריצה אל הצד האדום, חטף למישהו דגל פלסטין והחל לרוץ אתו בחזרה לצד הכחול. לאחרים שבאותו צד לא היה ברור מה קורה שם, הם רק ראו מישהו רץ בצד שלהם עם דגל פלסטין.  תוך שניות הוא היה קבור תחת ערימה של אנשים שנאבקו על מיקום שיאפשר להם לבעוט בו ולהכות אותו. המשטרה חילצה אותו די מהר, כך שאני מניח שהוא שרד.

היה מפחיד, אבל אני שמח שבאתי, ועמדתי בצד הנכון – עם הצד המותקף, עם המיעוט המדוכא שלא עוד הרבה זמן יוכל להביע כאן בגלוי את דעותיו. חזרתי משם רק עכשיו, מאד מודאג. אין לי ספק –  זה יגמר בדם. וזה לא יהיה איזה יונה אברושמי אחד. אלו יהיו אלפים, שיתפסו מישהו ויקרעו אותו לגזרים. והם יעשו את זה כשהם עטופים, כבטלית, בדגל ישראל, ושירת התקווה בגרונם.

אני מקווה שאתבדה, אבל אני מתחיל לאבד את התקווה, וכנראה שגם את הדגל –  אני פשוט לא רואה את עצמי שם, חלק מהאספסוף שנופף בדגל המדינה שלי.

————————–

מסתבר שעזבתי מוקדם מדי. כך אני קורא כרגע באתר הארץ: " בחיפה מקיפים מאות מפגיני ימין את מפגיני השמאל – והמשטרה מנסה לחלץ אותם לאוטובוסים. השוטרים בחיפה אף משתמשים ברימוני הלם וזרנוקי מים, וחמישה מפגינים שסבלו מחבלות פונו לבתי חולים." – זה כנראה מה שקורה ברחוב קדימה, לשם נסוגו מפגיני השמאל.

מודעות פרסומת

13 מחשבות על “רצח בעיניים

  1. לפחות מסתמן שהפעם השוטרים מילאו את תפקידם והגנו על המותקפים, בניגוד למה שהיה בתל אביב לפני שבוע.
    אתמול בערב דווח על מעצר של מפגינים מהימין וגם מהשמאל – אתה יודע על זה משהו? למה מהשמאל?

    • לא ראיתי שנעצרו מפגינים. יתכן שזה היה אחרי שהלכתי, כשפורעי הימין ניסו למנוע ממפגיני השמאל לסיים את ההפגנה ולהתפנות משם. האוטובוסים שבאו לאסוף אותם נרגמו באבנים ולא הצליחו לעצור. לא ראיתי איך זה נגמר, אבל מוזר לי שמפגיני השמאל, שעמדו שם ורק רעדו מפחד, עשו משהו שגרם למשטרה לעצור אותם. אולי הדווח נראה יותר מאוזן ככה…

  2. התגובה הפבלובית של השמאל הקיצוני לתלונות שלי על עיוורון למול הפעולות והרעיונות המוצהרים של חמאס היא "אני מסתכל בראי ובודק מה לא בסדר אצלי". מעבר לנרקסיסטיות/נרציסטיות למי שמעדיף, הקיצונית, שאין לתאר, והעובדה הברורה שמי שמביט בראי לא רואה את מי שמולו…
    למה כשאתם נתקלים באלימות של ימנים קיצוניים בזויים, אתם לא מסתכלים בראי ולא מנסים להבין למה הגיעה אליכם האלימות הזו?
    למה אתם לא מנסים להבין את הנארטיב של הצד השני?
    לא שאני תומך באלימות הזו חלילה. אני מגנה אותה.
    אבל אני מגנה לא פחות את הצביעות של השמאל (הקיצוני, הקיצוני).
    קשה לכם עם אלימות שמופנית כלפיכם? אתם לא מוכנים לקבל אותה?
    וואלה. ברוכים הבאים למציאות. כל ה 97% האחרים פה מתנגדים לאלימות הפלסטינית שמופנית מולם ואיכשהו לא נפל לכם האסימון עד עתה.
    עכשיו אתם מוזמנים להוריד את השלטים הבזויים שלכם שמעליבים את האינטיליגנציה של כל מי שעיניו בראשו, ולהתחיל לנסות להתחבר לנארטיב של העם שלכם. אבל רק מוזמנים. לא חייבים.
    נמשיך לגנות את מי שמכים אותכם.
    ולתעב אותכם בו זמנית. זה הולך יפה עם התיעוב העצמי שלכם.
    (המבצע לא כולל למפגינים ופרובוקטורים ערבים – אלו מחוברים לנארטיב של העם שלהם יפה מאוד. הם מוזמנים להמשיך להפגין)
    אה, וד"א, אם כבר דיברנו על צביעות, אלימות והפגנות – אלו נפוצות מאוד דווקא בהפגנות השמאל מול הצבא. בבלעין ודומיה. עם זריקת אבנים והכל – אז יאללה – אתם מוזמנים להוציא את הכלים הכבדים שלכם וללכת על זה מול הימניים הקיצוניים שמולכם. ערסים מול ערסים. נאחל הצלחה לשני הצדדים.

    • למשתמש האנונימי, שמשום מה חושש לעמוד בשמו מאחרי דבריו. איזה יופי של אנאלוגיה סידרת לעצמך כאן הא ? האלימות של הפלסטינים / החמאס כלפי המדינה ששולטת עליהם כבר קרוב ל – 50 שנה, מול האלימות של הימניים מול אלה שחושבים אחרת מהם… תשמע אתה גאון ! אז אני רוצה לעדכן אותך. אני שמאלני (קיצוני !) ואני סולד מאלימות באשר היא, וודאי וודאי שרוצחי ילדים / נערים ו/או משגרי טילים. ברור לי שמדינת ישראל צריכה, במצב שנוצר, להגן על אזרחיה ואני אפילו מבין (תאר לך מה זה שמאלן קיצוני שכמוני) שלא היתה ברירה אלא להיכנס לעזה. אלא שאני, בניגוד אליך ולחבריך הימניים, מאמין שבכוח בלבד אי אפשר יהיה לפתור את הבעיה – כבר ניסינו את זה כמה וכמה פעמים – ושלצערי אנחנו נושאים באשמה של המצב שנוצר לא פחות מהצד השני. בנוסף, אני גם מרשה לעצמי, ביחד עם הכאב העצום לנופלים אצלנו, ולחרדות האין סופיות לחיילים (שכמה וכמה מהם אני מכיר אישית), להרגיש רגשות חמלה וצער על כל הרוג פלסטיני, מאלה שלא נוטלים חלק במלחמה נגדנו ורק רוצים לחיות בשקט, חלקם ילדים ותינוקות, ואני מזועזע עד עמקי נשמתי ממה שקורה אצלנו ברחובות וברשתות החברתיות ואני מטיל את האחריות המלאה לכך על הממשלה שלך וגם עליך, מאחר ולהגיד שאתה מגנה אלימות ומיד אח"כ לספר לי שאתה מתעב אותי… למה ? כי אני חושב אחרת ממך ? כי אני חומל על בני אדם אחרים שאינם "יהודים" ? כי אני חושב שאין פה צודקים ולא צודקים ואין פה טובים ורעים – יש פה בעיקר טפשות ורשעות וגזענות בשני הצדדים ? העיקר שאתה נגד אלימות….פחחחח

    • מגיב אלמוני שלום

      אני חושב שאוותר על הזמנתך לדו-קרב ערסים מול ערסים. וגם אוותר על הזמנתך לחשוב כמוך, גם בימים טרופים אלה.
      לא מתאים לי להתבכיין כשדרומה מכאן אנשים מתים כמו זבובים, אבל ביום שבו לא יוכלו יותר להישמע דעות מיעוט במקומותינו, שבו כולם יוכרחו באלימות לדבר בקול אחד, "להתחבר לנארטיב של העם הזה" כלשונך, כבר לא יהיה הבדל בינינו לחמאס, ואז יהיה כבר חבל להלחם בעבור המקום הזה.

  3. שלום גד,
    אני בת גילך, בערך, ילידת 1952. בכיתות א'-ה' שלי גרתי לא רחוק מהאירועים שאתה מתאר, ברחוב צדקיהו. לאחר 9 שנים בבאר- שבע, שבה משפחתי לביתה (שהיה צריף עץ מוקף בגינה יפהפיה) ברחוב צדקיהו. הורי הוסיפו לגור בבית זה עד מותם. כיום נעקר הצריף ובמקומו עומד להיבנות בית דירות מפואר. אני סיימתי את הנח"ל וחזרתי לבית הורי לשנתיים של לימודים באוניברסיטת חיפה. לאחר מכן, מאז, אני מתגוררת בירושלים. תמיד חשבתי שחיפה היא אדומה, אם כי בילדותי לא פגשתי באדומים הללו. אני עצמי הפכתי לאדומה, פציפיסטית, טבעונית, בהדרגה במשך שנים רבות. כל כך מצער להיווכח מה קורה לחברה הישראלית! פעם, הוציאו את כהנא מחוץ לחוק. היום כל אידיוט בכנסת שם את כהנא בכיס הקטן. אני ערה לשטיפת המוח שהובילה לעימות המזעזע הנוכחי. לא, בני, ישראל לא היתה מוכרחה להיכנס ולרסק את עזה פעם נוספת. אף פעם אין הכרח להרוג, לטבוח, להרוס, לכתוש ולרושש. זה לא הכרח, זו בחירה! קרא, בני, את עידן לנדאו: "לא למות טיפש", החושף את ערוותה הרצחנית והנפשעת של ישראל במלחמה הנוכחית. יש לו כמה פוסטים בנושא. אותם אנשים שמחזיקים דגלים ומרביצים לשמאלנים הם אנשים שמנסים להשתיק את הדיסוננס הקוגניטיבי שבראשם: כיצד אפשר לטבוח ב-77 ילדים ולהרגיש שהצדק עם הטובחים? כיצד אפשר להרוג יותר מ-76% לא מעורבים (אסור להרוג גם מעורבים, אבל זה דיון נפרד) ולהרגיש שהצדק עם הטובחים? אז הם נאחזים בדגל ובסיסמאות ובשקרים של דובר צבא התקפה לישראל ובאלימות כלפי המוחים נגד כל אלה, אולי יהיה להם שקט בראש. אבל לא יהיה להם שקט בראש. אי אפשר. חנין זועבי המותקפת והמושפלת מאושרת אין מונים מהם.

    מסכת הרשע / ברטולט ברכט (תרגום ה. בנימין)

    על הקיר בחדרי תלויה עבודת-עץ יפנית
    מסכה של דֶמוֹן רשע, מעוטרת בְּּלַקַת-זהב.
    תוך השתתפות אני רואה
    את ורידי-המצח הנפוחים, המרמזים
    כמה מתוח הוא המאמץ להיות רשע.

    • שלום יעל,

      הצטערתי מאד לקרוא את תגובתך. הצטערתי, דווקא בגלל שאנחנו מאותו מחנה ומאמינים בערכים דומים. הצטערתי, כי אמירות מהסוג הזה נותנות "נשק" בידי אלה שטוענים שהשמאל איבד את הלגיטימיות שלו מאחר ואין בו סולידריות עם המחנה שלו עצמו. וכשאני קורא את מה שכתבת אני יכול להבין את הטענות האלה. זה לא שיש כאן שחור ולבן. מי כמונו, השמאלנים, יודע כמה שום דבר בסכסוך הזה אינו שחור ולבן ואין פה טובים ורעים. אבל למדינה צריכה להיות הזכות, ואפילו החובה, להגן על האזרחים שלה, גם אם זה נעשה, שלא במתכוון, בליווי הרג חפים מפשע. אין דרך להימנע מזה. ברגע שנחשף איום המנהרות והיה ברור שללא כניסה קרקעית לא יהיה אפשר לטפל בזה, איבדנו את הזכות המוסרית לטעון שאסור להיכנס ולהילחם בחמאס. אז ברור שתלוי איך וכמה וברור שמידת החמלה והמאמץ למנוע פגיעה מחפים מפשע צריכים להכתיב את הדרך אבל כנראה שאין אפשרות להימנע מכך. אז בניגוד אליך אני חושב, לצערי הרב, שבמצב שנוצר ישראל כן היתה מוכרחה להיכנס לעזה ואני חושב שצריך להיזהר בהתקפות משולחות רסן על הצבא שעושה את מה שהפוליטיקאים דורשים ממנו ואת הטענות הקשות יש להפנות רק אליהם, על כך שלו השקיעו את המאמץ והאנרגיה הלוחמנית שלהם בלמצוא פיתרון מדיני אולי לא היינו מגיעים לכאן.
      בתקווה לימים של שקט

      בני

  4. פינגבק: מבצע מתוחכם בלב פריז | דרכי עצים

  5. פינגבק: לעזוב את אפריקה | דרכי עצים

  6. פינגבק: "הם פתחו את האמבולנס ושאלו: יהודים או ערבים?" | שיחה מקומית

  7. פינגבק: ביום העצמאות הזה לא אתלה דגל | דרכי עצים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s