סייד קשוע – בוא לחיפה!


לא הבנתי עד כמה מיוחד ושונה המצב בחיפה, עד כמה דו-הקיום פה אמיתי, עד אשר המלצתי למשפחה מאשקלון שבאה אלינו (בתווך העירייה) להירגע קצת מהאזעקות,  לרדת למושבה הגרמנית. מה שנראה לנו ברור ומובן מאליו, נראה להם תמוה ומוזר. ללכת לבלות במוקדי הבילוי של האוכלוסייה הערבית? זה לא מסוכן? אתם באמת יורדים לשם?

כן, אנחנו "יורדים" לשם. לא יורדים ברמה. יורדים בהר. גם בערבית אגב, נסיעה מנצרת לחיפה למשל תתואר בפועל נ.ז.ל – לרדת. יורדים כדי ללמוד  ערבית בבית הגפן, יורדים כדי לראות אמנות בואדי, וגם להציג. יורדים כדי לאכול, כדי לקנות, כדי לשמוע קונצרטים של מוזיקה כנסייתית בכנסיות שם, כי זה חלק אינטגרלי  של חיפה.

ולכן, כשסייד קשוע מספר שהוא נוסע לשיקגו, כי הוא כבר לא יכול להיות בירושלים, או בטירה, אז תחילה התעצבתי, ואחרי כן חשבתי שחיפה הייתה יכולה להיות מקום טוב לו ולמשפחתו. אין פה אמנם כל כך הרבה "חומר" לכתוב עליו טור שבועי למוסף הארץ כמו בירושלים, אבל אני רואה שהוא מצליח למצוא זווית מעניינת לכל דבר. אז כן, הוא היה יכול להרגיש פה בנוח.

נכון, לא הכל מושלם. יש מעט מאד שכונות או רחובות אפילו, שהם מעורבים לחלוטין. בעיקר הדר הכרמל, ובמעלה שדרות או"ם (שבצעד אומלל הפכה לשדרות "הציונות" – אולי כדי לעצבן את האוכלוסייה הלא יהודית הגרה לאורכה.) אבל חברים טובים שלי גרים בבית דירות בו מיוצגות כל ארבעת הדתות (גם הבהאים).

אני חייב גם להודות שאין בין חברי הקרובים ממש, ערבים. אני לא יכול להגיד "אחדים מחברי הקרובים ביותר …". אבל אני מכיר לא מעט ערבים מהאזור, עבדתי עם לא מעטים מהם (אינטל היא אחד ממקומות העבודה הלא ביטחוניים הבודדים באזורנו), המורה שלי לערבית היא ערבייה, כמו האדריכל שתכנן את ביתנו, בעל המוסך המתקן את מכוניתנו, כמו עוזרת הבית שלנו, כמו לא מעטים מעמיתי לספסל הלימודים היום. חברים קרובים זה פשוט משהו שהייתי שמח אם היו לי יותר, אבל "לארגן" אחד שיהיה ערבי הוא לא לעניין, אפילו מבזה. אז לא, רק אם יצא.

לאורחים שלנו מאשקלון, שכבר חזרו (אחרי שגם פה הייתה אזעקה בלילה), כל זה נראה לא טבעי. לא בגלל שהם גזענים חלילה. פשוט, אין להם שום הזדמנות כנראה לחיים משותפים עם לא יהודים.
בחיפה, לא רק שדו-הקיום הזה הוא משהו שאפילו לא חושבים עליו, זה משהו שאני מתרשם שלעירייה, ולראש העיר, זה אפילו חשוב.Scan-001

חיפה פרסמה למשל מודעת צבע על עמוד שלם במוסף עיתון הארץ המוקדש לוועידת השלום שהייתה כאן לאחרונה, מודעה המשבחת ומפארת את דו הקיום בחיפה. נכון, יונה יהב לא סולד מיחסי ציבור ופרסומת עצמית, אבל פה הוא לא משבח משהו ממיפעלותיו.  פה הוא טורח להזכיר שחיפה היא אחרת. ועצם הרצון להזכיר את זה, כבר ראוי לשבח.

אז סייד קשוע, שאת האימייל שלך אין לי, בוא לחיפה. תאמין לי, יותר נעים פה מאשר בשיקגו. הייתי פה והייתי שם, ואין מה להשוות. לא תיהנה שם. אפילו הילדים שלך כבר מבוגרים מכדי שאי פעם ירגישו באמריקה בבית אם לא תחזור. בוא לחיפה, ובעוד כמה שנים תוכל אפילו להשתתף ב"סיפור חיפאי", שכותבים ערבים ויהודים מספרים בו את הסיפור החיפאי.

וכל זה, עוד לפני שדיברנו על חוף הים, והכרמל, והנוף, והוואדיות המוריקים המפלשים את העיר. ומחירי הנדל"ן הסבירים. יצאתי פטריוט חיפאי? כן, עובדה שנולדתי כאן ומעולם לא עזבתי ליותר משנה-שנה וחצי.

מודעות פרסומת

9 מחשבות על “סייד קשוע – בוא לחיפה!

  1. חוץ מענייני זיהום אוויר, נראה לי שזאת העיר הכי טובה בארץ, מכל הבחינות.
    אני מקווה שסייד קשוע יירגע ויישאר פה. אני בטוחה שאין לו חיים קלים, אבל אני לא חושבת שבאירופה או בארצות הברית יהיה לו יותר טוב, וחוץ מזה הוא כותב מצוין שעושה הרבה טוב גם בשביל ערבים וגם בשביל יהודים וחבל שהוא לא יהיה פה.

  2. אני גרה בחיפה בשדרות הציונות נולדתי בחיפה. אין בחיפה דו קיום אלא חיים מקבילים. כנ"ל לגבי הרוסים. הדו קיום היחיד שכן קיים וגם זה באופן מוגבל הוא "דו קיום" בין פעילי שמאל יהודים לפעילי שמאל ערבים.

      • הי, מה שחסר זה אמון בסיסי אמיתי, ואת זה קשה מאוד לבנות בין ערבים ויהודים בישראל, בגלל המצב הפוליטי, בגלל שאפילו אם אתה בצד הפוליטי הנכון, איפה שהוא כל ערבי שתפגוש יחשוד בך שאתה עובד בשב"כ. כמובן שיכול מאוד להיות שאתה יצרת דן-קיום אמיתי, חף מחשד ומניכור, ושX ו-Y גם הם יצרו זאת עם שכנים או חברים, אבל מהנסיון הסובייקטיבי רב השנים שלי, הדו קיום הזה הוא לכאורה, אני יודעת והם יודעים ואתה יודע שהם יודעים שזה לא אמיתי.

    • בכל פעם שאני מתחיל לדבר עם ערבים, בחיפה או במקומות אחרים, כדי לתרגל את הערבית המדוברת שאני לומד כבר שלוש שנים בבית הגפן, אני חושב לעצמי שאולי הם חושבים שלמדתי את הערבית שלי בשרות ביטחון כלשהו, או במודיעין. אולי לכן הם מעדיפים לענות לי בעברית, או שאולי פשוט יותר קל להם ככה.
      אבל החשדות, תמיד ברקע…

  3. לפני שנים רבות הזמין יונה יהב את סייד קשוע שיצא כבר אז בתלונה כנגד אפליית ערבים. הוא הציע לו לגור בחיפה ולמיטב זכרוני התשובה היתה די מלגלגת.
    אין עוררין על כך שחיפה סימפטית יותר לרעיון הרב קיום למרות שיש בכך כיום תהליכים הדורשים שיפור והפסקת התעלמות מתהליכים פוליטיים מגמתיים המיצרים קרעים וסכסוך. יש כאן נורמטיביות יומיומית ואם לא יקלקלו אותה כל מיני פוליטקאים אז אפשר להמשיך לחיות ממש נחמד.
    ערבים גרים היום ברוב חלקי העיר. לא רק באזורים שצוינו קודם לכן. יש לא מעט זוגות מעורבים ואם ראש העירייה ידבר פחות על דו קיום ויותר יפעל לכך אז גם ימסד את הגן הדו לשוני שיגדל לבית ספר דו לשוני שיפעל כמוסד ממלכתי עירוני כאן בעיר שמתהדרת בדו קיום.

    שדרות הציונות היתה שדרות או״ם. השם לא שונה כצעד אומלל אלא התשובה להכרזת האו״ם על הציונות כתנועה גזענית בשנות השבעים. זו היתה תחילתה של פעולה נמרצת ומפלילה של כוחות עוינים את ישראל שבחרו מכל התנועות בעולם להכתיר את הציונות כגזענות. לכן נמצא כי לא ראוי לשמר את האו״ם כדשרה מובילה והתשובה היתה שינוי שמו של הרחוב הארוך לשדרות הציונות.

  4. לפני כמה שנים, בחנוכת הבית שלי ישבה קרובת משפחה ושוחחה ארוכות עם חבר קרוב.
    כמה ימים אחר כך היא שאלה אותי משהו על 'החבר הדרוזי שלי' – ולי לא היה מושג למי היא מתכוונת, עד שנפל האסימון. מבחינתה – מי שדובר ערבית כשפת אם חייב להיות דרוזי, כי איך יכול להיות שיש לבחורה יהודיה מבית טוב חבר מוסלמי. קולגה יקר שעשינו דרך ארוכה ופתלתלה יחד.
    בהזדמנות אחרת, צהריים עם קרובי משפחה מהמרכז במצה. אחד הילדים, בן חמש בערך, קולט שהמלצר ערבי וצועק בקול 'הוא מחבל ערבי!'. אני לא יודעת איפה לקבור את עצמי. מכל המקומות שבעולם – מצה. ליד חאלד שלקח על עצמו את ניהול המסעדה.. חאלד שהיה קולגה ועזב הכל כדי להחזיק את העסק המשפחתי לאחר שאביו ודוד לא הצליחו להתאושש מהפיגוע
    זכיתי לכמה חברים טובים, מוסלמים בעיקר אבל גם נוצרים ודרוזים. חיים משותפים הם לא רק מקבילים, הם גם יוצרים מערכות יחסים ואינטראקציות שחלקן קרובות יותר וחלקן קרובות פחות.
    מצירה כל פעם מחדש כשאני מבינה כמה הנורמליות היחסית הזו (יחסית. אתמול בפארג' היה ממש ריק ביחס לימי שישי כתיקונם) היא חריגה בנוף הישראלי. כמה פאטוש, שוואטינא ופארג' הם לא מובנים מעליהם, כמה לשבת לקפה עם קולגה ערבי או לבקר תכופות בבית זו לא הנורמה. כמה זה לגיטימי להסכים לא להסכים ועדיין להיות קרובים.

    חיפה השפויה והיפה. קחו מכאן את התעשייה המזהמת וקבלתם את העיר הכי שווה בעולם.

    • חיפה השפויה והיפה. קחו מכאן את התעשייה המזהמת וקבלתם את העיר הכי שווה בעולם 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s