Angelus Ovis Aries


יש קטע קצר אחד של טקסט, מתוך התזה התשיעית על "מושג ההיסטוריה" של וולטר בנימין שהפך למושא התייחסות של אינספור כותבים. וזה הקטע:

על מושג ההיסטוריה_1-001וזו התמונה בה מדובר. צייר אותה Paul Klee ב 1920, היא הייתה בבעלותו של וולטר בניימין, שהוריש אותה לגרשום שולם, שהוריש אותה למוזיאון ישראל, שם היא מוצגת כיום. תמונה קטנה, כמו כל ציוריו של קליי, שרובם בערך בגודל דף A4.Coll IMJ,  photo (c) IMJ

השתמשתי גם אני בתמונה בעלילת סיפור בהמשכים שכתבתי, בשם אולריך, אבל זה לא אומר שאני לא יכול להשתמש בתמונה שוב ושוב, כמו מאות אחרים. ולכן, כשישבתי ביום שישי השבוע ב"סמינר השנתי על אמנות, תיאוריה ופילוסופיה בני זמננו" באולם שידלובסקי במוזיאון תל אביב, והקשבתי לוויויאן ליסקה  מדברת על התמונה, הפרשנות של בנימין לתמונה, והפרשנויות של רבים אחרים לפרשנות של בנימין. ומכל הפרשנויות, חשבתי שנעדרה אחת  שמתבקש שאוסיף אותה לערמת המילים הגבוהה שכבר נערמת מעל הפסקה הקצרה הזו מעלה, והציור הקטנטן הזה.

כי לא מלאך אני רואה בציור הזה – כבשה אני רואה שם. עיניה פקוחות בבעתה, תלתלי הצמר שלה מתנופפים ברוח ורגליה האחוריות נגררות על הקרקע כאשר היא נהדפת לאחור. לא אל העתיד. אין לה עתיד. אל בית המטבחיים היא נגררת, שם תישחט שחיטה כשרה  למהדרין, כדי שתוכל לעלות בעשן השמימה על אי תנועה אי שם ברחבי ארץ ישראל השלימה, או שאולי בגן סאקר, ובכך תתרום את גופה לציון יום העצמאות השישים ושישה של מדינת ישראל, בקרוב "מדינת הלאום של העם היהודי". הידד.Scan-001

התמונה מעלה, ממוסף עיתון הארץ, ממדור בואנה בואנה..
ובחזרה לוולטר בינימין:  לא אל העבר מופנות עיני הכבשה, ואת עיניה היא  לא מישירה אלינו, הצופים בתמונה.tumblr_m8bnxbqzp81qevm0qo1_1280-001

הצידה היא מסיטה את עיניה, מנסה לא לראות את השואה הנגזרת  מההעדפות הקולינריות של בני האדם. שואה שאינה אירוע טראומטי חד פעמי, אלא משהו הקורה שעה שעה. "עבור בעלי החיים כל יום הוא טרבלינקה" אמר יצחק בשביס זינגר, אבל הוא טעה בגדול.  אומדן כל הנספים בטרבלינקה נע בין 870,000 ל-880,000 בני אדם. אומדן מספר בעלי החיים המומתים מדי שנה למזון בלבד עומד על כ 150 ביליון בעלי חיים, מה שאומר, (כן, עשיתי את החשבון) שעבור בעלי החיים, כל שלוש דקות הן טרבלינקה.

(3.08352 ליתר דיוק)

הכבשה, בפרפרזה על דברי וולטר בנימין, רואה אך שואה אחת ויחידה, העורמת בלי הרף גלי עצמות אלו על אלו ומטילה אותן לרגליה. ….. ובאותה שעה מתגבהת ערימת העצמות לפניה עד השמיים.
מה שאנחנו מכנים "קידמה" – היא הערימה הזו. ובכל יום עצמאות, הגבעה גובהת בקפיצה קטנה.

לא כמו הקפיצה הזו:

יום עצמאות שמח..wooly-sheep-ramona-johnston

 

 

 

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s