צביעות של טבעונים

פול, קרוב משפחתי האמריקאי, שאל אותי לא מזמן על ה"ניאון-נאצי" שראה אצלנו במרפסת. זה שמפתה את החרקים בקרינת אולטרא-סגול וכשהם מתקרבים, המסכנים, מחשמל אותם למוות במתח גבוה. הוא חשב, וגם אמר זאת, בדרכו העדינה אך הנחושה, שיש פה צביעות. שאם כטבעוני מטעמי מוסר, חיי בעלי החיים משמעותיים בעיני, איך זה שאני מחסל את היתושים בצורה כזאת?

למה בעצם? למה שאני לא אתן להן לשתות את דמי? לא מגיע גם להן לחיות? ובכלל, מה אשמים היתושים הזכרים – אלו בכלל היתושות שמוצצות את דמנו…טוב, נו. מכיר את הטיעונים האלה, טיעון מסוג Ad Absurdum, שבלא מעט מהמקרים משווה בין הריגת אפרוחים או עגלים רכים לתיאור הפגיעה ברגשותיהם הרכים של המלפפונים, או מדבר על החרקים הנספים כאשר קוצרים את החיטה.

כלומר, אומר הטיעון, אם אם אתה לא יכול למנוע פגיעה בכל בעלי החיים, אין טעם למנוע פגיעה בחלק מהם. אם אתה דורך על נמלה כאשר אתה הולך בשביל, אז למה שלא כבר תשחט לך ותאכל איזה גדי בן יומו?

סוג ה"צביעות" הזה לא באמת מטריד אותי. אבל יש לא מעט "צביעויות" אחרות שמטרידות אותי בקטע של הטבעונות.. למשל, נוכחותם של דברי חלב ו/או ביצים במאכלים שמוגשים במקומות  שבהם להחלטות שלי אין השפעה על בעלי החיים.

אין לי את הדילמות האלה כשזה מגיע לבשר מכל סוג שהוא. בשר אני פשוט כבר לא מסוגל לחשוב אפילו על להכניס לפי. אבל אני עדיין במקום שבו החשד שיש בדבר מאפה ביצה, לא מגעיל אותי. נוכחותן של ביצים בכל מקרה קשה לגלות, יותר מנוכחות דברי חלב. בזכות הכשרות. "כשר פרווה" לפחות מבטיח שאין מוצרי חלב. אין ציון דומה לביצים, ולא על כל דבר יש פרוט המרכיבים.

למשל, בבורקסים או העוגיות המוגשים בכנסים או כינוסים מסוג זה או אחר שיוצא לי להזדמן אליהם יותר בזמן האחרון. ברוב המקומות אני די בטוח שהתוצרת המוגשת ירודה מכדי שהבצק יהיה על בסיס חמאה, אבל אני לא יכול להיות בטוח. כנ"ל לביצים. אבל אני כן בטוח, שאם אוכל אחד, או לא אוכל אחד, הכמות המוגשת לא תשתנה. וזה לא אני הרוכש את המוצרים. אז במידה מסוימת, אני אומר לעצמי, האחריות שלי מופחתת. אבל עדיין, בורקס תפוח אדמה כן, גבינה לא. עוגיית פרג כן, גביניה לא. אבל יתכן שגם בעוגיית הפרג יש מרכיבים מן החי, ואין לי דרך לדעת את זה.

ומה עם "חַבַלִים"? יש מבני המשפחה שלי שמייחסים חשיבות מופרזת לתאריכי תפוגה של מוצרים. אז אם גבינה הולכת להיזרק לערימת הקומפוסט, לא אוכל אותה? הרי אני לא טבעוני מטעמי בריאות. כלומר, אני מאמין ומקבל את המחקרים על יתרונות התזונה מן הצומח, אבל ביס בגבינה פעם בחצי שנה לא יגרום לי נזק בלתי הפיך, לא? ושום בעל חי לא יצא ניזוק – הגבינה כבר כאן, ולא בגללי, אז לפחות שמחיר האכזריות לא יהיה לריק.

מה לגבי נוצות האווזים הממלאות את השמיכה בה אני מתכסה בחורף? ברור שלא אלך היום ואקנה שום מוצר שכזה, אבל האווזים שנוצותיהם מחממות אותי, נמרטו אי שם בשלהי האימפריה האוסטרו-הונגרית, לפני כמאה שנים לערך – השמיכות האלו היו הנדוניה של סבתי. המעשה כבר נעשה. אני לא מזיק לשום בעל חי בזה שאני ממשיך להשתמש בשמיכה הזו. אותה הלוגיקה אני מפעיל לגבי סוודרי הצמר שיש לי מהימים שבהם הייתי רק צמחוני. להמשיך ולהשתמש בהם רק אומר שהכבשים או האלפקות שנפרדו מהצמר הזה, לא עשו זאת סתם כדי שהצמר יזרק לאחר שימוש קצר. שקרבנן היה משמעותי.

ישנו גם נושא הנעליים. אני לא רק ממשיך ללכת בנעליים שכבר יש לי ומכילות חלקי עור, אפילו קניתי נעליים המכילות חלקי עור, ועוד אחרי שהפכתי טבעוני. לא מצאתי נעלי הליכה אטומות למים שלא הכילו פיסת עור כלשהי. מעט, אבל יש שם בברור. יכולתי להתאמץ יותר למצוא נעליים בלי עור, אבל אני אומר לעצמי, אולי בצביעות, שפיסת העור הזו, שתשמש אותי כמה שנים טובות, היא נזק מזערי. זה לא משהו שאני אוכל, ויתכן, שבעל החיים שאת עורו פשטו, ופיסה קטנה ממנו תפרו על הנעליים שקניתי, נשחט בשביל בשרו, ממילא. תרוץ קלוש, באמת. אני מתכוון לשפר את דרכי בנושא הספציפי הזה בהמשך.

אז אני צבוע? או שטבעונות היא פשוט לא הדת שלי אלא רק משהו שאני משוכנע בצדקתו באופן עמוק?