בים האדום


שמתי לב שיש לסקי וצלילה הרבה דברים משותפים, אולי כי השנה יצא לי לראשונה לעשות את שני הדברים באותו החודש. כי אך זה חזרתי משבוע של סקי עם גיא וכבר, שבועיים אחרי כן, ירדתי לאילת (למה אומרים "ירדתי" בהקשר לאילת? כי היא למטה במפה?), לשילוב ה"מסורתי" של ג'ז חורף בים האדום וצלילה, עם אותם שלושה חברים שאתם עשיתי את קורס הצלילה. אז הנה ההשוואה המתבקשת:

  • סקי וצלילה מוגדרים שניהם כ"ספורט" אבל הם לא באמת ספורט, לפחות לא כמו שאני עושה אותם.
  • שניהם מבוססים לחלוטין על מים – סקי בגרסתם הקפואה, צלילה בגרסתם הפושרת.
  • שניהם מבוססים על הפרשי גבהים. בסקי אתה קודם עולה ואח"כ יורד, וכך חוזר חלילה כל היום. בצלילה לעומת זאת אתה קודם יורד ורק אח"כ עולה, וחוזר חלילה. פחות פעמים כי החנקן שנספג בדמך צריך שייספג, אבל הפרינציפ אותו הפרינציפ.
  • כדי לעשות את שניהם, יש צורך בכמות מגוחכת ממש של ציוד. על זה של הסקי, התבכיינתי כבר פה. בצלילה, משקל הציוד, חוץ מסרבולו, גם הוא טרדה לא קטנה. אני סוחב כמעט 14 קילוגרמים של משקולות כדי לאזן את יכולת הציפה של גופי. בסקי אתה צריך תשתית ענקית של רכבלים אחרי 30-60 דקות של גלישה, גם בצלילה זה 30-60 דקות, והופ – חזרה להחלפת מיכל אויר…
  • בשניהם, תוך כדי הפעילות ה"ספורטיבית" אתה רואה וחווה דברים: הרים מושלגים וכפרים ציוריים בסקי, אלמוגים, ספינות טבועות ודגים בצלילה. שניהם סבבה, אבל מבחינתי לפחות, עצם הפעילות, השהיה בחוסר משקל עם שש דרגות של חופש במקרה של צלילה, היא מה שעושה לי את זה.
  • שתיהן פעילויות לא זולות…

אז יחד אנו יורדים כל שנה לסוף שבוע של ג'ז וצלילות. שילוב לא רע. מטיילים גם בדרך לאילת ביום חמישי וגם בדרך חזרה ביום ראשון. צוללים ביום שישי ושבת, ההופעות בליל חמישי, שישי ושבת. ונשארות ביממה מספיק שעות (בקושי) לשינה ואוכל. אפילו מצב האוכל השתפר באילת. חוץ ממסעדת ג'ינגר המצויינת, יש כעת תפריט טבעוני בכל רשתות בתי הקפה הגדולות. ניסינו גם את זה של ארומה, גם של קפה-קפה וגם של לנדוור. כולם לא רעים כלל, אבל זה של לנדוור מנצח, וגם המיקום מעל זירת החלקה על הקרח גדולה, נחמד.

כמו במקרה של הסקי, אני לא בטוח כמה המסורת הזו תחזיק מעמד. את אתרי הצלילה באילת אני מרגיש שדי מיציתי – בפעם הזו היה אולי רק דג אחד שלא הכרתי כבר בשמו הפרטי – הרביעי משמאל בתמונה מטה. (האגודל מצד שמאל למעלה הוא של מיקי…)DSCN0274

והג'ז? גם הוא לא היה משהו לכתוב הביתה – לכל היותר בבלוג..

בשנתיים הראשונות לקיומו גרסת החורף של הפסטיבל הייתה בהאנגר בנמל. עצמותינו רחפו אז מקור, אבל לפחות הופיעו ה Bad Plus. כשהפסטיבל עבר למלונות זה כבר לא אותו הדבר, ודובי לנץ גם לא מצליח להביא תותחים רציניים. נכון, לארי קוריאל היה השנה, אבל מלווה בהרכב צרפתי ממנו לא התלהבתי. גם בחזית המופעים הישראלים היה לא מפעים. הקיצר, השנה לא הכל זורם.

נכון שמסורות יש לקיים, ונסיעה כזו היא הזדמנות נדירה לקצת "אחוות גברים", עד כמה שזה נשמע נדוש (טוב, אנחנו כבר לא עושים מילואים…) אבל כל עניין הצלילה בארץ כבר הפך מייגע מבחינתי – אין כבר אתר בו לא צללתי, לא בים התיכון ולא באילת. סיני? לא עכשיו. מצד שני צריך לצלול אחת לחצי שנה כדי שלא להזדקק לצלילת רענון עם מדריך.  אז מה עושים? לא יודע.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s