Ersatz


Ersatz, תחליף בגרמנית, מתאר בדרך כלל תחליף מחמרים ירודים למשהו "אמיתי", כמו למשל אותו קפה Ersatz העשוי מעולש (ציקוריה) שאבא וסבא שלי התרגלו לאהוב במהלך ימי מלחמת העולם השנייה כאשר הקפה היה במחסור.

הם המשיכו לשתות אותו גם בארץ, בימי הצנע מטעמי חסכון ולאחר תום הצנע, מבחירה. היו שנים שהם היו מבשלים טבליות עגולות של ציקוריה יחד עם הקפה כדי שלקפה יהיה את אותו טעם ה Ersatz. היום, מסיבות בריאותניות, יש לא מעט תחליפי קפה על המדפים, חלקם עשויים מעולש. ניסיתי כמה מהם, כדי לראות אם אני יכול לוותר על קפה, ולא התלהבתי. החלטתי בשלב זה להשאיר את הקפה כסם הפחות או יותר יחידי שאני צורך….

"Ersatz בשכון המזרח" הוא שמו של קטע במאמר של משה ניניו על גדעון גכטמן המופיע בקטלוג התערוכה הרטרוספקטיבית שלו המוצגת כעת במוזיאון ישראל. Ersatz  בגלל התעסקותו של גכטמן בתחליפים "זולים" ו"שיכון המזרח" בגלל ששם הוא גר, בראשון לציון.

תערוכה "מצמיתה" מגדירה אותה זוגתי שתחייה. התערוכה אכן מעולה, אבל הטקסט של ניניו, למרות התנגדותו העיקשת להבנת הקורא, לא באמת מוסיף תובנות משמעותיות לגוף העבודות של גכטמן. קראנו אותו לפגישת קבוצת הקריאה שהייתה השבוע על גכטמן, יחד עם מאמר של מיכל בן נפתלי, מ"המדרשה" גליון מס 12. המאמר של בן נפתלי היה נהיר וברור בהשוואה לזה של ניניו, ולמי שמכיר את כתיבתה, זה אומר הרבה. היו לה גם הרבה תובנות מעניינות בטקסט שלה, כולל כמה ארס-פואטיות על הקשר בין אמנות וכתיבה על אמנות, ששוות רשומה נפרדת (שלי).DSC04655

בכל אופן, אף לא אחד מהטקסטים שקראנו הזכיר את השורש המשותף ל"תחליף" ול"בר חלוף". במחשבה לאחור, ההתעסקות של גכטמן ב"תחליפים", כמו הצמדים של פורמייקה-שיש, סקיי-עור, גרניט-פלסטיק נראית בברור כקשורה, דרך השורש המשותף הזה, עם הנושא המרכזי שלו, המוות, היותו בר חלוף. אני לא בטוח אם חומרי ה Ersatz שהוא השתמש בהם, כמו פורמייקה וסקיי הרבה פחות עמידים מהחמרים אותם הם מחקים בכל כך הרבה "טוב טעם", כנראה שכן. אבל די בטוח שגכטמן הצליח בדבר אחד: מודעות האבל שהדפיס בדבר מותו כאקט פרפורמטיבי, הרבה לפני מותו, שורדות הרבה יותר יפה ממודעות האבל האמתיות על מותו האמתי. בין כתלי המוזיאון הן מוגנות מפגעי מזג האוויר, ומודעות האבל של המתים המאוחרים יותר לא יכסו אותן. גם חיקויי הפורמייקה והפלסטיק של חזית בית הקברות בפורט-בו, שבו קבור וולטר בנימין, שורדים יפה בתוך חלל המוזיאון. הם נראו במוזיאון ישראל בדיוק כפי שנראו במוזיאון חיפה לפני כמה שנים. ויש גם מן הסתם הוראות ביצוע דקדקניות שהשאיר אחריו גכטמן, שיאפשרו את חידושן עד אין סוף. התחליפים כבר לא בני חלוף.

בכפר הדרוזי ירקא לעומת זאת, בני גאווש נאיף כבר לא מפעילים את מפעל האבן המשפחתי שבו, אחרי שיטוט בכל הדרכים הצדדיות של הגליל מצאנו לפני יותר מעשור את הגוון המדוייק של האבן שבה השתמשנו כדי לרצף כמה גרמי מדרגות ואי אלו משטחים שמחוץ לבית, כהשלמה ל"בלאטות" המלט שבהן ריצפנו את פנים הבית. DSC_0027

הבלאטות, לא Ersatz לשום דבר היו יפות בעינינו מאבן, אבל לא התאימו למשטחים חיצוניים. וכך מצאנו את הסלע ההוא, שלא ברור אם חוצבים אותו בירקא או בג'ת, שחציו חום וחציו אפור, והשתמשנו בשני חלקיו פה ושם. עשור אחרי כן, את מפעל האבן הזה קנה ציון מנהריה, יחד עם מפעל נוסף בכפר מאכר. וכיום, בכפר דרוזי אחד, וכפר ערבי אחד, יהודי מנהריה מעסיק סינים ממחוז פוקיין שבסין בחיתוך וליטוש אבן. את המפעל בירקא הוא מפעיל בקושי, את זה במאכר, יותר.

DSC04446-001

האבן הגלילית היא עדיין "הדבר האמיתי", לא Ersatz, גם אם סינים חותכים ומלטשים אותה. אבל מה שנקרא "גרניט פורצלן", שנראה "ממש אותו דבר", שהוא לא גרניט ולא פורצלן, יחזיק מעמד יותר שנים. איך זה קשור לגכטמן? גכטמן התחזה בשעתו לפועל בניין ועבד בשיפוץ מוזיאון ישראל, הוא אף הקים לעצמו פינת שינה בחלל המבנה שאותה כונן כאותם מגורי ארעי של הפועלים הפלסטינים באתרי הבניה, אלא שתלה בפינה הזו שלט: "עבודה עברית". עותק המיצג הזה שוחזר במוזיאון ישראל. אם היה חי היום, היה מן הסתם צריך להקים פינת מגורים שתחקה את מגורי הפועלים הסיניים, כמו זו שמצאתי להפתעתי בשלד הבית אותו בנינו אז או כמו מגורי הפועלים הסיניים במפעל האבן בכפר מאכר. ואני לתומי חשבתי שהרצף אותו שכרתי, עם המלצות, היה יוסף, דרוזי מדלית אל כרמל.

DSC04651-001ואיך כל זה קשור לטבעונות? הרי לא תתכן רשומה שזכויות בעלי החיים יעדרו ממנה, לא? אז הנה, יש קשר. אצל גכטמן, אחד התחליפים שאותם הוא מציג בזוגות, מקור-תחליף, הוא עור-סקיי.עור-סקיי

כיוון שמוצרי עור עשויים מעורם של יצורים תבוניים המומתים לשם כך, יש לי בעיה עם זה. אני משתדל לא לרכוש מוצרי עור. אלא שנעליים מתחליפי עור לא ממש אטומות למים, ורובן מאיכות ירודה במיוחד.

במקומות כמו חנויות Payless יש לא מעט נעליים מחומרים "man made", אלא שבסניפי הרשת בארץ לא מביאים נעליים במידתי, והנעליים שלהם, ממש לא "פאר תוצרת סין", פשוט הורגות את רגלי הנועלים אותן. אז זה לא פתרון. בחנויות אחרות של נעליים זולות, לא רק החומר ממנו עשויות הנעליים הוא חיקוי, אלא גם הכיתוב. בכולן כתוב שהן מ"עור אמיתי". לך תדע. המוכר יסביר לך שזה עור, או שזה לא עור, לפי מה שתרצה לשמוע.

אתמול מצאתי חנות נעליים "טבעוניות" ביפו, ברח רזיאל 6 אלא ששם הנעליים עשויות מבד כותנה, ואני לא בטוח שבטוח לנעול אותן בגשם. הזמנתי בכל מקרה זוג, ונראה מה יהיה. לפחות הבד הוא לא Ersatz.DSC_00781

זהו בינתיים. אני עדיין מחפש פתרון הנעלה נטול עור ואטום למים, לחדשים הספורים בשנה שבהם אני לא יכול ללכת בסנדלים. אני מוכן גם לפתרונות Ersatz. אם אמצא, אעדכן כאן.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “Ersatz

  1. פינגבק: על המרפסת | דרכי עצים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s