אמבטיה באוטו


אחד ממועדוני צלילה / כפרי נופש שמדרום לעקבה נקראה Darna, בתינו בערבית. ושם הייתי לשבוע של צלילות בתחילת 2013, עם גיא בני, הנקרא גם הנסיך גונג. למועדון הצלילה הזה יש מכונית פרטית  עתיקה המסיעה את הצוללים יחד עם מדריך הצלילה, שאי אפשר לצלול שם בלעדיו, אל אחד מכחמישה עשר אתרי הצלילה הפזורים בין הקצה הדרומי של נמל עקבה לגבול הסעודי.

למכונית דנן, היו כמה חורים די גדולים ברצפה, שדרכם יכולת לעקוב אחרי מצב האספלט על הכביש שמתחת, ולו הייתה שם שלולית, הייתה גם זוכה לאמבטיה באוטו.

לא הייתה שם שלולית, המקום מדברי. אבל כל הצצה מטה הזכירה לי את הרכב הראשון שהיה לנו, "המרצדס". זה שקנינו ברחוב בעיר Den Haag, בירת הולנד בתחילת חודש מאי, 1983. הוא היה בצבע כתום בוהק, מכונית מסחרית ענקית ללא חלונות בתא המטען, מרצדס מדגם L207, מהסוג שבארץ נמכר תחת השם הנומג-הנשל (משום מה), והיה לו פתק בחלון שעליו נכתב Te Koop, "למכירה" בהולנדית.

המוכר היה מרוקאי, ועבד עלינו יפה. בדקנו אמנם את המכונית במוסך (שהוא הביא אותנו אליו), והבדיקה עברה בשלום, אבל רק אחרי שסידרנו יפה את המכונית עם מזרן לשינה מאחור, גזיה וכלי אוכל ויצאנו לדרך של חצי שנה בכבישי אירופה, ה grand tour שלנו אחרי תום הלימודים, גילינו שהמכונית לא יכולה לנסוע יותר מהר מ 60-70 קמ"ש. ונהגי המשאיות בכבישים המהירים, שאסור להם לצאת מהמסלול הימני ביותר, לא מתלהבים מזה.

לא נורא אמרנו, ממילא יותר נחמד לנסוע בכבישים הצדדיים, ויש לנו זמן, אז למה למהר? וכך נסענו לנו בכבישים הצדדיים.

ואז, התחיל לרדת גשם.

תוך זמן קצר הבנו למה היה לחלק האחורי של המכונית, לתא המטען, רצפת עץ. רצפת הברזל של המכונית נרקבה כולה מחלודה בעבר והוחלפה, כנראה על ידי המוכר שלנו, בלוח עץ. אבל החלודה לא נעצרה שם, וגם בתי הגלגלים, שבהם הגלגלים מתיזים מים כלפי מעלה, היו חלודים גם הם.

מושב הנהג, שהיה מותקן על גג בית הגלגל הקדמי-שמאלי, היה מונח על שכבת פח חלודה ומלאת חורים. והחורים, כשירד גשם, העבירו את המים שהגלגלים התיזו כלפי מעלה, ישר אל ישבנו של הנהג. וגם אל תוך המכונית. מהר מאד עצרנו את המכונית בצד, לפני שהיא תהפוך לאמבטיה.

קשרנו את מושב הנהג בחבל אל הפין בדופן המכונית שאליו הייתה מותקנת חגורת הבטיחות, כדי שמושב הנהג יחד עם הנהג לא יצנחו מטה אל הכביש תוך כדי נסיעה, וליתר בטחון, העברנו את ההגה לשליטת זוגתי שתחייה, השוקלת פחות ממני.

את החורים, ניסינו לסתום בעזרת גוש פלסטלינה שקנינו בחנות צעצועים. זה לא ממש החזיק מעמד, ועם הזמן אלתרנו שם דברים יותר מוצלחים. אבל המכונית המשיכה לדלוף ככברה, גם מלמטה וגם מלמעלה. הטיול כולו היה מוצלח בסופו של דבר, על אף המכונית, ואפילו הצלחנו למכור אותה ללא הפסד ניכר בתום התקופה. אבל היה בו הרבה לחלוחית. בכל יום של שמש היינו מוציאים החוצה ליבש את כל חפצינו מתוך המכונית.

מעבר מהיר כמה שנים קדימה, ל 1997. אנחנו כבר מבורכים  (באמת) בשני ילדים, בשליחות מקום העבודה שלי בארה"ב. הקטן שבהם, אז בן חמש, היה במצב רוח מאד מוזיקלי, ונהג "לחבר" ו"להלחין" שירים בכל הזדמנות. כמו למשל אותה הזדמנות בה הוא ישב מאחור (כמובן), מוגבה על כיסא העשוי לדבר אם אני זוכר נכון. חלון המכונית שלידו היה פתוח, ועברנו ליד מדשאה בה פעלו הממטרות. הממטרות המטירו, גם לתוך המכונית וטל התחיל לשיר לנו שיר שהוא חיבר והלחין במיוחד לכבוד האירוע, שמילותיו היו: "אמבטיה באוטו, אמבטיה באוטו…" וחוזר חלילה, שעות.
את המנגינה אני כבר לא זוכר.

צילום אילוסטרציה

נקרענו מצחוק. אני כבר לא זוכר אם זה היה בגלל שנזכרנו באותה "אמבטיה באוטו" מוחשית שהייתה לנו בששת החדשים בהם השתרכנו לאט בכבישי אירופה במרצדס הדולפת ההיא, 15 שנה קודם. הסיטואציה הייתה מצחיקה בפני עצמה, והשיר הזה הפך ללהיט לזמן מה במכוניתנו, עד שטל התעצבן, והפסיק לספק את הסחורה. או שאולי זה הפסיק כשהוא עבר לשיר באנגלית, שירים כמו "Ruduolf the red nosed rain deer"  ושירים דומים, כנראה לקראת עונת החגים בדצמבר אותה שנה.

נסו לשיר את זה גם אתם:""אמבטיה באוטו, אמבטיה באוטו…"

ו

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “אמבטיה באוטו

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s