Après-ski


Après-ski, "אחרי סקי" בצרפתית, הוא סוג של טקס כמעט פגני, שבו עם תום יום של סקי, מצטופף חלק גדול מהגולשים,  עדיין בבגדי ונעלי הגלישה, חלקם אפילו עדיין עם הקסדות לראשם, במקום מוסכם מראש, כזה הידוע כמקום ה Après-ski ה"רשמי" ובצפיפות איומה "רוקדים". קשה לקרוא לזה באמת ריקוד גם כי כמה אפשר כבר לרקוד בנעלי סקי, וגם כי הקהל כל כך צפוף ודחוס שהם יכולים במקרה הטוב אולי להניף את ידיהם מעל הראש, בעיקר כאשר ה DJ מצווה עליהם לעשות כן. אה, כן, רוקדים ושותים. הרבה.DSCN0171

הדבר העיקרי שאני רוצה לעשות בתום יום גלישה, זה להעיף מעלי את נעלי הסקי. אני בקושי מסוגל ללכת בהן, אבל לרקוד? נכון שחלק לא קטן מקהל החוגגים גולש ב snowboard,  ונעליהם הרבה יותר נוחות להליכה, אולי אפילו לריקוד. אני לא יודע. אבל לא מעט הם גולשי סקי, וגם להם לא בוער משום מה להוריד את הנעליים במשך כמה שעות אחרי סיומו של יום גלישה.

אבל הם יותר צעירים. אחרי כן הם עוד ימשיכו לפאב, חלקם עדיין בקסדות ונעלי סקי, חלק כבר בבגדים קצרים במופגן, להדגים כמה הקור לא מזיז להם. בפאב הם יהיו עד קצת אחרי חצות, ואז יעברו ל"מסיבה" באחד המועדונים, שבאתר הזה הם כולם משום מה תת קרקעיים, עד ארבע בבוקר. ואחרי כן אני רואה אותם לפני שמונה בבוקר בארוחת הבוקר, ומיד כשנפתחים הרכבלים, ב 8:45 בבוקר, הם כבר שם. וחוזר חלילה.

אז זהו מובן אחד של המושג.

ויש גם את המשמעות של Après-ski כמסמן של השלב הזה בחיי שהוא "אחרי סקי", השלב שאליו אני חושש שהגעתי.

ולא בגלל שאני לא מסוגל פיזית להמשיך ולעשות סקי. השרירים דווקא פחות ופחות כואבים לי אחרי יום גלישה מבעבר.  שילוב של הטכניקה שלי שהשתפרה והעובדה שאני אולי קצת פחות דוחף את עצמי אל המסלולים השחורים, וגם על האדומים אני גולש יותר בניחותא, ומקפיד להישאר בגבולות המסלולים.

ואני עדיין מתפעל מהנופים המושלגים האלה, מהפסגות, מהעצים, כבר לא נפעם כמו בפעמים הראשונות, כמו שקורה בכל סוג של חוויה מסוג זה, בעצם. אבל הנופים האלה עדיין עושים לי את זה.DSCN0110

אז למה?

אולי זה קצת בגלל שאני הופך קצת פחות מכור לאדרנלין. סימפטום מובהק של גיל.

אולי זה בגלל שמצד אחד כבר הוכחתי לעצמי שאני מסוגל לעשות את זה, אפילו לא רע, אבל מצד שני, הסגנון שלי כבר לא הולך להשתפר. (ויש מקום רב לשיפור.) וגם לגלוש מחוץ למסלולים, מה שנקרא off-piste אני כבר לא הולך לעשות יותר מדי. אולי איזה רבע-עופ-פיסט קטן פה ושם.

אולי בגלל שהבנתי שיש דרכים נוספות "להרגיש אירופאי", איש העולם, חוץ מספורט חורף. שלכבוש את המדרונות באלפים לא באמת כובש לי מקום ביבשת ממנה הראו למשפחתי את הדלת. ובכל מקרה, לבנטיני הייתי ולבנטיני אשאר.

אבל בעיקר זה בגלל שאני קצת מסתכל על עצמי לפעמים מבחוץ, ואומר לעצמי: "מה זה צריך להיות השטויות האלה?", כל הטרחה הזו בשביל כל היום לעלות ולרדת בהר? פעם לעלות ברכבל ההוא ופעם לרדת במסלול הזה? לעלות, לרדת, לעלות, לרדת. מגוחך קצת אם חושבים על זה. ועוד בקור הזה…

נכון שכאשר אתה נודד מכפר לכפר ומעמק ולעמק, תוך שימוש בשילוב הכה משוכלל של רכבלים ומסלולים את מרגיש שאתה גם קצת "מתייר". כי במסלול הזה עוד לא עברת, ואת הזווית הזו של הרכס עוד לא ראית, ומסעדת הגבהים הזו עוד לא עצרתי לשתות בירה וקצת לנוח. השטות הזו עוד לא עברה לי גם אחרי שכבר שמתי לב שהכפרים בעצם כולם נראים אותו הדבר, חלק מתעשיית תיירות הסקי.DSCN0098

ולחשוב על כל מה שנדרש בשביל זה… חוץ מהסכום הלא מבוטל ששבוע כזה, שישה ימים למעשה של מעלה-מטה, עולה.

נתחיל בזה שאתה לא באמת גולש על ההר, אלא על אוטוסטרדות שפולסו בדחפורים על ההר ושינו את הטופוגרפיה שלו במידה לא מבוטלת.  ואל ראש האוטוסטרדות האלה שמדי לילה חתולי השלג מגהצים עליהם את השלג לנוחיותך בבוקר שלמחרת, אתה מגיע באחד מעשרה מינים שונים של רכבלים, כולם מבצעיים הנדסיים יוצאים מגדר הרגיל, בתכנון והשקעה פנטסטיים, שעל השימוש בהם אתה גם משלם מחיר נאה. וכל המבצעים המרשימים האלה בשביל מה? בשביל שתחזור למטה כלעומת שבאת, אחרי שאולי התפעלת כמה שניות מהנוף למעלה.DSCN0101

ושווה לזכור שאחרי שכבשנו ביד חזקה את העמקים וההרים האלה, בעלי החיים שחיו שם, כבר לא.

וחוץ מכל הכלכלה הענפה הזו של אתרי הסקי, יש את כל השלבים שאתה עצמך צריך לעבור לפני שאתה מתחיל בפועל לגלוש במורד.

זה מתחיל עם הגרביים הארוכים ואולי גם תחתונים ארוכים. ואז החליפה או המכנסיים והמעיל, מעל שתי השכבות העשויות לדבר של חולצה טרמית ועוד בגד. ואז באים נעלי הסקי, והמגלשיים, והמקלות, והכפפות, וכובע הצמר או הקסדה (שהופכת חובה ביותר ויותר אתרים), ועל הקסדה חייבת להתנוסס מצלמת ה Go-Pro, עדיף מדגם Hero 3, שגם כדי להצמיד אותה לקסדה, ו/או למגלש ו/או לאחד המקלות צריך אוסף של אביזרים שכולם כמובן עשויים לדבר. ומשקפי סקי, ובטח עוד דברים ששכחתי.

ועם כל הציוד הזה, אני לפחות עדיין לא מרגיש בנוח. אז אני מוריד ומעלה את משקפי הסקי בערך 30 פעם ביום – השילוב עם משקפיים רגילים הוא לא מוצלח ומתמלא אדים. מוריד או מעלה את כיסויי הפנים והראש השונים לפי השמש, הרוח, מהירות הגלישה והטמפרטורה בחוץ. פעם קר לך באוזניים, ופעם בשפתיים, פעם בראש, ופעם בכלל לא. התעסקות בלתי פוסקת, אפילו תוך כדי גלישה.

וכל זה אחרי שכבר קודם רכשת את כרטיס המקנה כניסה למעליות במרחב הסקי בו תגלוש (אני ממליץ על "שלושת העמקים") ושכרת, עדיף יום קודם את הציוד. (כן, יש לי ציוד משלי, אלא שהוא כל כך ותיק שאני כבר מתבייש להביא אותו איתי….)

ובסוף היום, צריך גם להתקלף מכל אוסף החפצים הזה, לאחסן אותו, ליבש אותו, כדי שלמחרת בבוקר יתחיל כל הפסטיבל הזה מחדש. ואז תוכל שוב לעלות ולרדת, לעלות ולרדת.

וגם קצת ליפול פה ושם. כי אם אתה לא נופל, אתה לא באמת מאתגר את עצמך.   ובסקי, אתה מאתגר את עצמך תמיד. זה בלתי נמנע. כי תמיד יש מדרון שאתה לא מכיר, או שאתה מכיר אך הרוחות העיפו מעליו את השלג ונשאר רק קרח, ואין לך דרך נסיגה. או שהמוני גולשים חרשו אותו כל היום ומה שנשאר הוא אוסף תלוליות, מה שנקרא "מוגולים" שעליך להתפתל ביניהם, גם אם הרגליים שלך היו מעדיפות את הקו הישר. אז נופלים. זה חלק מהעסק.

אז בחופשת הסקי הנוכחית קרה יותר מפעם שמצאתי את עצמי כבר קצת מפקפק האם העסק שווה את הטרחה. האם ה ROI, ההחזר על ההשקעה, חיובי.

אפילו ויתרתי באחד הימים על כמה שעות גלישה בערפל סמיך ושלג טובעני, בין המוני גולשי סוף השבוע שגדשו את המסלולים, והלכתי לי סתם לטייל בכפר, וגם ישבתי לכתוב את הרשומה הזו. וכל זה – בזמן שהרכבלים פועלים! משהו שלא היה עולה על הדעת בשנים עברו.

ואגב, רוב הרשומה הזו נכתבה לפני שסובבתי את הברך ביום האחרון, בעקבות שילוב של סלטה ופליק-פלק שעשיתי כשגיליתי שהתחלתי את ההאצה לקראת קטע שטוח במסלול (מה שנקרא "שוס") הרבה מוקדם מידי, ונבהלתי מהמהירות. באמת שלא קשור. וגם לא קשור לזה שהייתי מצונן כל השבוע הזה הספציפי. באמת שלא.

אז זה סימפטום של גיל? כנראה. האם זו הייתה באמת הפעם האחרונה שנסעתי לעשות סקי? יתכן, אבל אני לא מוכן להתחייב. בכל זאת זהו סוג מעולה של חופשה לבלות עם הילדים או עם חברים, למרות "חוסר התכלית" המובנה בעניין.

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “Après-ski

  1. אני רוצה להאמין שפעם (עד לא מזמן) נהנית – אפילו מאוד- מהסקי ולכן השקעת זמן, כסף ובריאות בזה. אני מכיר הרבה אנשים ("צעירים בגילנו") שעדיין עושים סקי. וכן, אני מאמין ש "לכל זמן ועת לכל חפץ" …

    • ודאי שנהניתי, ואפילו לא הייתי צריך להשקיע בזה בריאות. להיפך אולי. ואני עדיין נהנה, השאלה היא רק שאלה של ROI

  2. פינגבק: בים האדום | דרכי עצים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s