לזונים יש רגליים יפות


אחת לחודש אנחנו מתכנסים לקרוא טקסטים העוסקים בתאוריות של אמנות, ורוב המפגשים הם בסטודיו של אחת מחברות הקבוצה, באזור תעשייה התחום על ידי המפגש של הרחובות הר-ציון וקיבוץ-גלויות בתל אביב.

האזור הוא כבר לא ממש אזור תעשייה. אפילו הדפוס של נכטיגל, שהיה שייך לישראל נכטיגל ז"ל, עמיתי לאיסוף החתמות יום ראשון של חותמי דואר ישראל כבר לא שם. (כן, כן, אותו הנכטיגל שבשנות השמונים לחייו, יחד עם בנימין פיקסלר, הוציא לאור את הקטלוג המקיף ביותר לחותמי דואר ישראל, בארבעה כרכים!).

רוב האזור הפך לגלריות וסטודיות של אמנים. התעשייה העיקרית שנותרה שם היא בשעות הערב, כשהרחובות הקטנים הופכים למרכז תעשיית המין של הזונים. יש תנופה בשביל התנופה, בלילה.

יש להם רגליים יפות, לזונים, כמו שרק לגברים יש. נשים פשוט לא יכולות להתחרות בגברים ברגלים. ויש להם תנועות נשיות, וקולות גבריים. והם מתקוטטים זה עם זה בלי הפסקה על טריטוריה. כי הגברים במכוניות המסיירות שם נוטים כנראה לא להיות בררנים מדי, ולקחת את זה/זו שעומד/ת הכי קרוב לפינה בכניסה לרחוב.DSC06694

בשבוע שלפני פגישתנו האחרונה, שלקראתה קראנו בהגיונות של דקארט, קראתי גם כמה מאמרים משם לוס איריגראי, כמטלה לקורס ה"מבוא לפילוסופיה קונטיננטלית" שניתן (סוף סוף קצת "קונטיננטלית"!) באוניברסיטת חיפה. למרות שאיריגראי היא נשואת עבודת הדוקטורט של אחייניתה של זוגתי (שתחייה כמובן), עדיין קשה לי לעכל את דעותיה (מצטער, קרן…), וחלקן נראות לי מופרכות לגמרי.

אבל כשהצצתי מחלון הסטודיו על הזונים המתקוטטים שם ברחוב, ממש כדקארט בשעה שהציץ על העוברים ושבים מתחת לחלונו וסבר שאינו יכול לסמוך על חושיו שיגידו לו אם אלו אנשים שם מתחת לכובעים או בובות מכניות (מין הפרעה קרטזיאנית כזו, אבל cogito ergo sum…), חשבתי שלפחות דבר אחד שאיריגראי טענה, אולי לא עד כדי כך מופרך…

ישנה האבחנה ההיא, נדמה לי של סימון דה בובואר, הגורסת שהדיכוטומיה זכר-נקבה היא ביולוגית, אבל הדיכוטומיה גבר-אשה היא תרבותית. כפי שאמרה זו דה-בובואר:"את לא נולדת אשה, את נעשית אשה..".(אני מניח שאפשר להגיד את אותו הדבר על גבר…).

איריגראי כופרת באבחנה הזו, וטוענת שהתרבות משפיעה גם על הגוף. שהמין כפי שהוא מתבטא ברמת הגוף, גם הוא תלוי תרבות, פונקציה של העולם התרבותי בו אדם נמצא/ת. ישנן הדוגמאות המובהקות של העדר שיער גוף בבתי השחי של נשים (וכיום גם יותר ויותר כמעט בכל מקום הנמוך מהריסים…), אבל גם מפתחי גוף מסירים שיער. יש ניתוחים פלסטיים, הזרקת בוטוקס, פיתוח הגוף לכיוונים יותר או פחות שרירניים על פי המין התרבותי. ויש את המנותחים לשינוי מין כדוגמה מובהקת.

אני לא יודע באם הזונים שם למטה ברחוב מנותחים או לא. יתכן שחלקם מנותחים חלקית. לרובם יש, עד כמה שאפשר לראות מרחוק, שדיים די מפותחים, אבל זה יכול להיות גם מילוי, ומה שקורה למטה משם אין לי מושג. קשה לראות. אבל המין שאותו הם עוטים, משפיע על התנועות שלהם. איברי גופם נעים בתנועות נשיות של ממש. הם אפילו רבים כמו בנות. יש לאיריגראי קייס כנראה.

עוד חשבתי לי שזו תחרות לא הוגנת מצד הזונים. כי דימוי הגוף הנשי הנחשק הופך להיות יותר ויותר גברי. ירכיים צרות וחזה שטוח, רגליים ארוכות וכתפיים רחבות, כך נראות שחקניות ודוגמניות שדופות כמו גל גדות למשל, או מצעד הרוסיות האנורקטיות בערוץ האפנה. ההגמוניה הגברית משתלטת והולכת גם על דימוי הגוף הנשי. מודל היופי הנשי הולך ונהיה דומה לזה של נער, לא נערה. לנער, כמו למשל זה שהפך לדנה אינטרנשיונל, יותר קל להגיע למודל הזה מאשר לנערה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s