ידע בעת הזאת


נשמע מבטיח, הכנס באוניברסיטת תל אביב, בשמו המלא: ידע בעת הזאת: פרספקטיבות היסטוריות, אתגרים עכשוויים ועתיד ההשכלה הגבוהה. היו שם לא מעט מרצים ששווה לשמוע, אני לא לומד בימי ראשון, וגם לזוגתי אין כרגע מייצבים שאני צריך לבנות, אז הלכתי ליום אחד (מתוך שניים) של הכנס.

בפועל, רוב ההרצאות עסקו במצב חברי הסגל האקדמי ומידת החופש ו/או הגבולות שיש להם. יש מין הנחה המובנית אצל המשתתפים, שידע זה משהו שמיוצר באוניברסיטאות, ובמיוחד בפקולטות למדעי הרוח (שאר הפקולטות הן רק "בית ספר מקצועי" אם לצטט את אחד המשתתפים).

הייתה אכן לא מעט בכיינות, כפי שהצביע באומץ אריאל רובינשטייין, שכותרת הרצאתו אכן הייתה:"הבכיינות של (חלק מ)האקדמיה הישראלית". מצב התקנים במדעי הרוח כנראה שאכן לא מלבב, יש יותר ביקוש להנדסה משום מה (לא כל הסטודנטים יכולים כנראה לחיות לנצח על חשבון ההורים…) ועריכת דין, ויש הרבה בוגרים בעלי תארים מתקדמים שאינם מוצאים עבודה באוניברסיטאות, ובמקרה הטוב, משיגים עבודה בתנאי ניצול כמרצים מן החוץ במכללות, ללא קביעות, ללא תקן וללא בטחון תעסוקתי מינימלי. אכן בעיה.

אבל היו טענות שהיו מגוחכות בעיני.  סמדר נוי דיברה "על כמה מההשלכות של אופני ההעסקה ה’גמישים’ באקדמיה". היה לא מעט להזדעזע ממנו, אבל מה שלא הצלחתי להבין, למה היא רואה כפגישה בחופש האקדמי את הדרישה שכל ארבעת המרצים המלמדים במקביל קורס מבוא כלשהו ילמדו את אותו החומר, ויעבירו את אותה הבחינה. נראית לי דרישה בסיסית.

גם אם לא היו ארבעה מרצים במקביל, קורס מבוא צריך להכיל חומר בסיסי שכל סטודנט אמור לדעת. אני לא חושב שסביר שכל מרצה ילמד מה שבא לו בקורס מבוא. לא סביר שסטודנטים יקבלו רקע אקראי בתחום הנלמד. אדם המסיים תואר בחוג מסוים, מגיע לו לדעת שהוא קיבל חבילת ידע בסיסית הדרושה למישהו העוסק בתחום, ולא תכולה אקראית הנובעת מגחמות ונוחות של מרצה כזה או אחר…

חופש אקדמי צריך להיות מוחל על מחקר,  אולי גם על תכולת חומר הלימוד ואופן הלימוד בקורסים מתקדמים וקורסי בחירה, לא בקורסי מבוא. לדעתי…

התפתח שם גם ויכוח מעניין על ניצול יוקרה אקדמית להבעת דעה אישית. העובדה ששמי לא מתנוסס מעל הבלוג הזה כבר מסגירה מה דעתי בעניין. הביקורת הייתה משני כיוונים: האחד שחלק מהכנסים באוניברסיטה, כולל זה, לא באמת "אקדמיים", לפחות במובן זה שלא מוצג בהם חומר מחקרי חדש. הכנס הזה היה מוכוון לעורר מודעות למצב האקדמיה, ליתר דיוק, ל"מצב הסגל האקדמי" שבכותרת הכנס כונה "ידע". כלומר שיש כאן כסות מזויפת באצטלה אקדמית כדי לקדם נושאים היקרים ללבם של האקדמאים. יש מידה לא מבוטלת של אמת בטענה, אך כך פועלים אקדמאים – הם מארגנים כנסים. זה מוסיף גם שורה ברזומה, ומספר השורות, כך שמעתי בכנס, יותר חשוב מתכולתן. אז כן, הכנס היה יותר פוליטי מאקדמי, אבל מצד אחד הכל פוליטי, לבטח במדעי הרוח. ומצד שני, היה בכל זאת מעניין.

הנקודה השנייה הייתה שאנשים מביעים דעות בתחומים שהידע האקדמי שלהם לא ממש רלוונטי לגביהם. וגם אם התחום קרוב, הידע האקדמי של מביעי הדעה לא בהכרח מהווה ערך מוסף לדעות של אותם בעלי הידע. זה נכון גם לבעלי תארים ונושאי דרגות מימין ומשמאל. מימין יש את "חוג הפרופסורים לחוסן מדיני", ישנו המזרחן גיא בכור ויש את מכון שלם. משמאל יש יותר, הרבה יותר. אבל מה לעשות, הציבור מתרשם יותר כשהחתומים על עצומה נושאים שמות שהוא מכיר, או לפחות יש תואר של פרופסור לפני שמם, פרופסור לא חשוב למה. ואם חשוב לך לקדם נושא, והתואר שלך יכול לעזור, אז טוב, אולי עצם השימוש בו לא פסול מוסרית.

עוד נושא שהיה בעיני תמוה, הוא ההנחה המובנית של מארגני הכנס ש"ידע" הוא סינונימי עם "סגל אקדמי" או עם אוניברסיטאות במובן הרחב. הייתי טוען שיש לא מעט ידע שמיוצר בתעשייה ובלא מעט מקומות מחוץ לאקדמיה, אך כיוון שהבנתי מוקדם שידע לא היה באמת נושא הכנס, לא טרחתי להעיר בעניין שם.

ואם ידע היה כן נושא הכנס, הייתי אולי טורח ומסתייג ואומר שבפקולטה למדעי הרוח לא באמת מייצרים ידע. עושים שם דברים יותר חשובים. אם עושים שם את מה שהם צריכים לעשות, אזי בכוחם לשנות את הדרך בה אנחנו טבולים בעולם. הייתי מגדיר את מה שהם עושים כהזזה איטית של עולם ההמשגות שלנו, של האפיסטמה שלנו. לאט, אבל חשוב. לא "ייצור" ולא "ידע".

Advertisements

מחשבה אחת על “ידע בעת הזאת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s