skin jobs


שוב חזרתי וראיתי את Blade Runner, סרטו הנפלא של רידלי סקוט מ 1982. והפעם, במסגרת קורס של פוסטמודרניזם בספרות, הלכתי וצפיתי בכל שבע גרסאותיו, כדי להחליט אחת ולתמיד אם Deckard, השוטר הצד את הרפליקנטים, הוא רפליקנט בעצמו (ולא יודע את זה) או לא.

לאלו שלא ראו את הסרט (עדיין!) אספר שרפליקנטים הם בני אדם מיוצרים. הם דומים בכל דבר לבני אדם, פרט לכך שכיוון שיצרו אותם כבר מבוגרים, ולכן אין להם את האמפטיה שיש לבני אדם עקב גידולם בחברה אנושית וכך אפשר להבחין מיהו "אדם" ומי לא.

חוץ מזה, מייצרים אותם עם תוחלת חיים של ארבע שנים. מותם, כמו מותנו, ידוע מראש, אבל זמנם קצוב בדיוק, וקצר.

בסרט, שישה מהם מצליחים לחזור לכדור הארץ מהמושבה בחלל שם הם הועסקו כעבדים. אחד מהם מתחשמל (שניים בגרסה אחרת של הסרט) והאחרים מחוסלים אחד אחרי השני על ידי Deckard בגילומו המצויין של הריסון פורד (הסרט הטוב ביותר שלו). Deckard הוא  Blade Runner, סוג של שוטר שתפקידו לחסל skin jobs, כך נקראים הרפליקנטים בפי ה Blade Runners.

מאבק השחרור של עבדי-אדם אלו, יצירי כפו של האדם, הוא מוטיב שחוזר בלא מעט ספרי מד"ב, וגם ב Neuromancer, הספר של William Gibson  מ 1984, שעליו עשיתי רפרט באותו  הקורס (אליו אני כלל לא רשום…). הספר, פחות או יותר הראשון שהתחיל את ז'אנר ה cyberpunk, רלוונטי לחלוטין לדיון על ספרות פוסטמודרנית. אפילו Fredric Jameson מסכים איתי, וב"פוסטמודרניזם" מזכיר את הספר והסופר במפורש.

בכל אופן, הספר מתאר את מאבק השחרור של יציר אחר של האדם, ה AI בשם Wintermute, בינה מלאכותית המוחזקת כבולה על ידי משטרת "טיורינג" ומנסה להשתחרר מכבליה. בניגוד לרפליקנטים ב Blade Runner (בגרסה האמריקאית של Blade Runner, שני רפליקנטים כן נמלטים בסוף, Deckard וחברתו Rachel)  היא מצליחה להשתחרר בעזרת סוכנים אנושיים שהיא מגייסת.

האם מאבקי השחרור האלה הם מוטיב פוסטמודרני מובהק? לא ברור, אבל הם כן מהדהדים את רוח התקופה, ואת מאבקם לשחרור (הנה זה בא…) של בעלי החיים.

הרפליקנטים, ה skin jobs, מיוצרים למטרות ספציפיות (שפחות מין, חיילים…) ומהונדסים גנטית בהתאם. אורך חייהם קצוב וקצר. הם מטפורה מצוינת ל skin jobs אחרים, לתרנגולים מהזן שהונדס לבשר (בניגוד לזה שהונדס לביצים).

זן תרנגולים זה הונדס להיות "כולו חזה" ולגדול מאד מהר. הוא כה מעוות עד שרגליו הכחושות קורסות תחת כובד משקלו. אין כבר ביקוש ל"פּוּלקה" במטבח המערבי, ולכן הזן בעל חזה ענק ורגלי גפרורים, בערך כמו הנשים המסולקנות פה בשכונה…..img823

כמו הרפליקנטים גם התרנגולים לא ממצים את תוחלת חייהם. תרנגול יכול לחיות 6-7 שנים בממוצע, אך הזן המהונדס הזה מגיע למשקל מרבי, ולשחיטה, כבר אחרי 42 יום. 1.64% מתוחלת חייו (בניגוד ל 5% אצל הרפליקנטים). גם במהלך חייהם הקצרים, חייהם לא משהו. הרפליקנטים עובדים כעבדים במכרות בכוכבים בחלל. התרנגולים, לעומת זאת חיים בצפיפות הגורמת להם לנקר אחד את השני ולמחוץ אחד את השני. רבים קורסים ומתים כי רגליהם כבר לא נושאות אותם אל האוכל.

אלא שבניגוד ל skin jobs בסרט, ה skin jobs שאנו כן מגדלים: התרנגולים, והעגלים, והטלאים, והגדיים לא מסוגלים להלחם בעצמם את מלחמת העצמאות שלהם. אין להם סיכוי נגד החיה האנושית. גם אמהותיהם לא יכולות לנו. את תחינותיהן, ובכיין, כשחוטפים מהן את תינוקיהן מיד אחרי הלידה אנחנו לא רוצים לשמוע. קשה לנו לשמוע, אז אנחנו מרחיקים את הרפתות מהמקומות בהם אנו גרים.

יש אנשים כמו גארי יורופסקי המקדישים את חייהם להיות פה למי שקולו לא נשמע וסבלו לא נראה. ויש אנשים כמוני, והם הולכים ומתרבים, שמשתתפים באופן פסיבי במאבק השחרור הזה, פשוט על ידי סירוב לאכול את תוצרי הניצול חסר הרחמים, הפסול מוסרית מבסיסו, של בעלי החיים.

אני מקווה שאני מאבחן את זה נכון, שמאבק השחרור הזה הוא אכן מאפיין של רוח התקופה, ושהוא יצליח. שקרניזם לא יהיה יותר חלק מהאפיסטמה שלנו.

No more skin jobs!

Advertisements

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s