שלב ההמראה


הלכתי אתמול לספריה המרכזית של חיפה, זו על שם פבזנר, הצמודה לתאטרון העירוני של חיפה, לשאול את המחזה "בדלתיים סגורות", כי אני הולך ללמוד קצת על סארטר בקורס "מבוא לפילוסופיה קונטיננטלית" באוניברסיטת חיפה.  על פי הקטלוג של הספריה, הזמין ברשת, יש להם כמה עותקים.

לא הופתעתי לשמוע שבפועל, אין להם אף עותק. איכשהו, נעלמים שם ספרים בכמויות, ואין להם שום שליטה על זה. התפלאתי, והספרנית אמרה לי, גם היא בפליאה, ש"מה אתה רוצה – הספר מלפני עשרים-שלושים שנה", כנראה שספרים בני עשר ומעלה עוברים אצלם את "שלב ההמראה" (לא "שלב המראה").

לא ידעתי שהמראה (סובלימציה) היא מעבר פאזה אפשרי בנייר. אבל בספריות העירוניות ספרים עוברים ישירות ממצב צבירה מוצק, לגז. כך גם שלושת העותקים של "האיש ללא תכונות" למשל, בשני כרכים, 700 עמודים האחד. עברו המראה והתנדפו.

הספריות האלה הן רעיון כל כך טוב, וביצוע כל כך גרוע, שזה פשוט כואב. הספרניות המועסקות שם הן ברובן בעלות רצון טוב, אך עושה רושם שתנועותיהן, ומחשבתן, מתנהלים בתוך נוזל סמיך. ואיש אינו מנהל את הספריה, את הקטלוג, את המלאי, את מצאי הספרים. הנורמות שם פשוט לא יאומנו. ראו למשל את הפתק שקיבלתי עם ההשאלה האחרונה (את "המבט" של סארטר דווקא היה להם – הוא בן פחות מעשור ועוד לא המריא למחוזות אליהם ממריאים כל הספרים הנעלמים):ספריה 001סוגרים את הספריה ליום בגלל החלפת תוכנה? ניחא. אבל הסגירה ליותר משלושה שבועות  – האם גם היא בגלל החלפת גרסת תוכנה? זה המסר המשתמע מהפתק. אבל המסר פה הוא גם שספריה היא לא ממש שרות חיוני, ולכן אפשר לנהל אותה בחוסר יעילות מופרך ממש, לאבד ספרים עד ימין ועל שמאל, לסגור לכמה זמן שרוצים. רבותי, אלו רק ספרים – למי בכלל אכפת? ובכלל, השרות הוא בחינם, אז מה לכם כי תלינו?

יש כעשר ספריות בחיפה. זו בבית יד לבנים סגורה כבר שנים "לשיפוצים". כל הספרים שלה מאוחסנים השד יודע איפה. הספרניות עברו לספריה אחרת, זו במרכז הכרמל. אבל הספרים, שחלקם הם העותק היחיד של ספרים ששרד (אולי בארגזים הספרים לא מצליחים להפוך לגז…) לא ניתנים להשאלה כבר שנים, וגם בעתיד הנראה לעין. אלפי ספרים שוכבים כאבן שאין לה הופכין. חוק הספריות מחייב את הספריות לקנות עותק של כל ספר היוצא בעברית. הוא לא מחייב אותן לאפשר לקהל להגיע לספרים האלה. והוא לא מחייב את הספריות גם לשמור על הספרים. מחייבים אותם להביא את הספרים, אז הם מוצאים גם דרכים להוציא אותם לאן שהוא.

עותק של "בדלתיים סגורות" נמצא בסופו של דבר בסניף הספריה בנווה דוד. גם זה הפליא את הספרנית בסניף פבזנר. "זה לא מתאים לקהל שלהם….".  אולי בגלל זה הוא שרד שם.

Advertisements

מחשבה אחת על “שלב ההמראה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s