טקלובן


העיר Tacloban, נהרסה על ידי סופת טייפון השבוע. רוחות של 400 קמ"ש העיפו לכל עבר את הבתים שרובם בנוי מעץ. שם מתו כ 10,000 אנשים ופה התעסקו יותר באיזה לוויין שאמור לצנוח איפשהו, ושהיה סיכוי, אפסי אמנם, שינחת על ראשינו, מה שהפך את הסיפור הזה ל"רלוונטי" לקהל הישראלי, בניגוד לכל אותם הפיליפינים ההרוגים וחסרי הבית.

עברנו  ב Tacloban בסוף פברואר 1986. מה חיפשנו שם? חיפשנו, זוגתי ואני, מה לעשות עד שיוכרעו הבחירות שהתקיימו שם שבוע אחרי שהגענו בסוף ינואר. ידענו מראש שיהיה שמח סביב הבחירות האלה, ביחוד אחרי שמועמד האופוזיציה, בנינו אקינו נרצח בהוראת הנשיא המכהן, ה"קלפטוקרט" פרדיננד מרקוס, שגנב בלי בושה את כל כספי המדינה הענייה הזו. אשתו של הנרצח, קורזון אקינו, רצה לבחירות במקומו, בססמה "Ninoy", הכינוי של בעלה המת. היא כנראה זכתה, אבל מרקוס סירב להכיר בתוצאות וטען שהוא זה שניצח. וכך, למרות שבילינו בנעימים את הימים שלפני הבחירות וגם כמה אחריהן על החופים החלומיים של האי Boracay, ב"בטן גב", בגלישת רוח, באוכל מצויין, עשה רושם שהעסק לא הולך להיגמר. מרקוס התבצר בארמונו עם זוגתו אימלדה ועשרות אלפי זוגות הנעליים שלה, הצבא נשאר נאמן לו והאופוזיציה סירבה לוותר.

היה שמח מדי לטעמנו, ובעיר הבירה מנילה נורו מפגינים ונהרגו על ידי הצבא מדי יום. שדה התעופה הבינלאומי במנילה היה סגור, ואנחנו היינו תקועים בגן עדן.

אחרי עוד כמה ימים, אמרנו לעצמנו שננסה לפחות לנצל את הזמן לקצת תיירות, לחלקים של הפיליפינים שרוב התיירים מבקרים, בטרסות האורז והשבטים שבצפון לא יכולנו להגיע כי היה צריך לעבור דרך עיר הבירה, ושם היו קרבות. אז יצאנו לדרך, לחפש מה יש לעשות באיים שמדרום לאי הראשי, לוזון, שם נמצאת עיר הבירה. רוב 7000 האיים שמרכיבים את הפיליפינים נמצאים שם, כולל האי מינדנאו, שנשמע מאד מעניין אלא שמחתרת מוסלמית התרגלה לחטוף את המטיילים הספורים שהגיעו לשם, והארכיפלג tawi-tawi שבו חיים אנשים, ה"צוענים של הים" על בתי כלונסאות שעל ריף שקוע לגמרי באמצע הים. נשמע מאד מעניין, בלב ים זולו, אלא שים זולו שרץ אז פירטים שנהגו לעצור ספינות ולבזוז את הנוסעים.

אז מה נשאר? לא הרבה. נדדנו מאי לאי, ועד לאי בוהול הגענו וראינו את "גבעות השוקולד" שעליהן תפארתו המעטה. מבירת האי, Tagbilaran  עשינו את דרכנו לעיר Tacloban כבר בדרך לעלות צפונה. כי באמת שהיה כבר ממש משעמם. זו העיר שבה פגע השבוע הוריקן. לא זוכר משם כלום.

כמה ימים יותר מאוחר, בעיר למרגלות הר הגעש היפיפה Mayon, עצרנו. לא רצינו להתקרב יותר לעיר הבירה וכדי להרוג זמן נכנסנו לקולנוע שהקרין ברצף את שלושת חלקי הסרט "בחזרה לעתיד". כשיצאנו מהקולנוע, ממצמצים אחרי שש שעות של חושך, אכן הגיע העתיד. עתיד חדש לפיליפינים. מהריקודים והשמחה ברחובות למדנו שהאמריקאים, שתמכו במרקוס לאורך כל הדרך, "שכנעו" אותו לוותר וחילצו אותו משם במסוק אל נושאת מטוסים ומשם לאי גואם. קורזון אקינו הפכה נשיאה והכל היה מרגש מאד.

וצפון האי לוזון, אליו זכינו סוף סוף להגיע, היה אכן יפה במיוחד.

מודעות פרסומת

7 מחשבות על “טקלובן

  1. גם אני הייתי שם באותה תקופה – קצת לפני
    משם ירדתי לזמבואנגה ולאיי סולו – אכן גן עדן

  2. נראה לי שאין חילוקי דעות בעניין חומרת האסון שפקד השבוע את הפיליפינים, אבל תרשה לי לרגע להתייחס בתהייה אל הפסקה הראשונה שלך: אני לא ממש יודעת על איזה לווין אתה מדבר, אבל אני נתקלתי בדיווחים על הפיליפינים בראש מהדורות החדשות ובעמודים הראשונים של העיתונים, כך שנראה לי שדווקא הייתה הסכמה מקיר לקיר על הרלוונטיות של הנושא "לקהל הישראלי". מה בעצם נותנת לך על החזרה על המנטרה הזאת של "ולאף אחד לא אכפת"? כי על פי התרשמותי דווקא די אכפת, אם כי אכפתיות היא לא בדיוק מה שיעזור לפיליפינים שחיים עכשיו בתוך אסון.

    • היה לווין של סוכנות החלל האירופית שמשקלו טון, שאיבד גובה ועמד לחזור הביתה, למקום לא ידוע. הסיכוי שינחת כאן היה אפס, אבל בזה עסקה כל תכנית רדיו ששמעתי בימים האלה. הפיליפינים היו בשער עיתון הארץ. אכן.

  3. פינגבק: על המרפסת | דרכי עצים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s