שבע עד שלוש עשרה


כשחשבתי על אותו פרויקט של תיעוד כל המקומות בהם חייתי, ספרתי את מנין הבתים, הדירות והחללים בהם התגוררתי. מסתבר ששכחתי (או שהדחקתי) שלושה בתים שהיו ביתי השני במהלך תקופה של כחמש עשרה שנים. אלו היו הבתים שבהם התגוררו אמי, בעלה השני ואחותי בשנים אחרי שהורי נפרדו. בתים שבהם הייתה לי מיטה, שבה ישנתי בכל סוף שבוע שני ובמחצית החופשות.

הסידור בין הורי כלל סופי שבוע שבהם היינו אני ואחותי יחד פעם אצל האחד ופעם אצל השני, וערב אחד באמצע השבוע שבו היינו נפגשים, פעם אצל אבינו ופעם אצל אמנו. ביקורי אמצע השבוע, נמשכו עד שאמי ואחותי עברו מחיפה, שבה גרו בבית ברחוב הירקון 19, ששרד עד לפני יומיים.Ruth Hans and Yehudit Feldstein at Hayarkonבבית הזה, שבו הם שכרו דירה בוילה של משפחת ז'ילוני, הם גרו מ 1961 עד 1967, גיל שבע עד שלוש עשרה שלי. משפחת ז'ילוני השכירה שלוש דירות קטנטנות בבית המידות שבנו לעצמם, מתי שהוא בשנות הארבעים, בית שנבנה בפאר והדר, והרבה טעם טוב.

DSC02437

אמי שכרה שם בדמי מפתח דירת חדר וחצי. חדר אחד היה גם חדר מגורים וגם חדר השינה של אמי ובעלה, על ספה נפתחת. חצי החדר היה גם פינת האוכל, גם חדר העבודה של אמא שלי (תפירה) וגם חדר השינה של אחותי, וגם ושלי בסופי השבוע בהם הייתי לן שם. המטבח היה גומחה בקיר באותו החדר. ולמרות הממדים הזעירים, והתנאים הספרטניים, אמא שלי השכילה לעשות מזה בית.

הדירה הייתה אולי זעירה, אבל לפחות היו ממנה שתי יציאות, ישר לחצר שהקיפה אותה ועשתה את הצפיפות בדירה הרבה יותר נסבלת, והייתה לה גינה נחמדה ופורחת שאמי אהבה וטיפחה, עד שוויתרה באחת על כל עניין הגינון כשעברה לאזור המרכז.תמונה (1)-001

חזית הבית פנתה אמנם לרחוב הירקון, אך דירתנו שם פנתה אחורה, אל מגרש ריק שגבל ברחוב מוריה. קולנוע מוריה, המת-החי עדיין, היה במרחק של פחות ממאה מטרים.
DSC02446

אחותי ואני ישנו באותו מחצית החדר על מיטת נוער, מהסוג שהיה לו חלק נשלף תחתון, אליו היו מעבירים מזרן דקיק מהמיטה העליונה, ועליו ישנתי. הקימה הייתה מוקדמת, כי באותו החדר אכלו ארוחת בוקר, והיה צפוף, אבל מאד מאד מסודר, אסתטי ומוקפד. אמא שלי הייתה טובה בזה.

לא היה לאחותי הרבה פרטיות שם. חדר משלה היה לה רק במשך כשנה וחצי, בדירה שאליה הם עברו מחיפה, ברחוב הבילויים ברמת גן, שלה אני בספק אם אקדיש אי פעם רשומה, אלא אם באמת כבר לא יישאר לי על מה לכתוב. אני גם לא זוכר עליה כמעט כלום, פרט לכך שהייתה ליד קולנוע קסם. בדירה שאליה עברו אחרי כן, בל אביב, שממנה יש לי לא מעט זיכרונות, שוב לא היה לאחותי חדר משלה. אני מתאר לי שזה לא היה לה קל, במיוחד לא כבת מתבגרת.

Ruth and Mimi at Hayarkon

ביתי העיקרי בקריית אליעזר, עם אבי ואשתו השניה, עליו כבר כתבתי כאן, היה המקום בו היו כל חפציי ושם גם הלכתי לבית הספר. בדירת אימי, ברחוב הירקון 19, ללא היו לי חפצים כלשהם על בסיס קבוע עד כמה שאני זוכר, למעט הספר "צרור בדיחות (קרש) לילד". אבל הדירה הייתה באמת קטנה מאד. DSC02451

הספקתי לבקר בבית שברחוב הירקון כמה שבועות לפני שהדחפור עלה עליו. הוא עמד נטוש הרבה שנים, החלק בו התגוררה משפחת בעלי הבית, שנפטרו לפני שנים רבות היה נטוש, והחלונות חלקם חסומים בבלוקים. אל דירת אמי לא הצלחתי להיכנס, היא הייתה כנראה מושכרת כמעט עד לסוף, הדלת הייתה נעולה ויכולתי רק להציץ מהחלון. המרפסת הקדמית נשארה ללא שינוי.Ruth at Hayarkon 1962

יופיו המקורי של הבית עדיין ניכר, והוא היה בהחלט ראוי לשימור. חשבתי שזו הסיבה שבעטיה שרד כל השנים האלה בעוד כמעט כל הבתים האחרים ברחוב כבר הפכו לבתי דירות מְמַקסמי נדל"ן, אבל זה היה כנראה רק סכסוך בין היורשים שמנע את מחיקת הבית בעשרים השנים שבהם אף אחד מהם כבר לא גר בו. באופן מפתיע, זה הבניין היחידי שבו גרתי (שלא בצבא) שכבר לא עומד על תילו.DSC03799

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “שבע עד שלוש עשרה

  1. 🙂
    וגם, בספר האחרון, כנראה, של פול אוסטר, יומן חורף, הוא עושה מעין "ספירת מלאי", ודי בהתחלת הספר הוא מתאר את כל הדירות שבהן התגורר…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s