פרק שישי – אולריך עובר על חרם דרבנו גרשום וקורא את מכתבי גרשום

קישור לפרק הראשון

הדבר הראשון שהזדקר מתוך המכתבים היו שורות של טקסט בשפה אותה לא הכיר. עברית כנראה, משובצות בטקסט שהיה ברובו בשפה הגרמנית. אלא שצורת האותיות הייתה שונה מזו שזכר מעמוד הפייסבוק של חברו החדש, פחות מרובעת והוא הניח שזו גרסת כתב היד של עברית, אף  שהאותיות לא היו מחוברות. הוא צילם בטלפון כמה מהקטעים כדי לברר אחרי כן –  הוא ידע את מי הוא יכול לשאול.

חוץ מזה, הוא שם לב שהמכתבים עצמם, ממוענים לא לאלכסנדר אלא לשלמה, אך כשבדק את המעטפות, השם על המעטפות היה זהה לזה של אביו.  השם שלמה, נזכר, היה גם שמו של מכרו החדש, זה מחיפה.

הוא המשיך לקרוא ושם לב שלמעט שני המכתבים הראשונים, רוב המכתבים לא היו קשורים כלל לנושא השאלת הציור. לצערו הוא ראה רק צד אחד של חליפת המכתבים, ורובה הייתה תשובות לשאלות שאביו מן הסתם שאל, שאלות שאותן יכול היה רק לנחש.

אבל הייתה באחד המכתבים שאלה ששולם הפנה אל אביו, ושאת התשובה עליה, אולריך היה מאד רוצה לראות: "יש לך קרובי משפחה בישראל"?

אולריך ניגש למכונת הצילום והתחיל לסרוק לעצמו העתקים של המכתבים ושל המעטפות. היו שמונה מכתבים, ארוכים כמנהג הימים ההם שבהם אנשים עוד כתבו באריכות, וגם קראו את הנכתב. הוא התכוון להתעמק בהם ולנסות לפענח דרך הצד אחד של השיחה הכתובה הזו, את הצד השני.

ובשלב ראשון, לברר למה המכתבים היו ממוענים לשלמה.

הוא התחיל לברר את הסוגיה בארוחת הערב, על המרפסת בחזית הבית של קלאודיה. הם ישבו תחילה בשתיקה, צופים בסירות עוברות סביב עיקול הנהר ובשקיעה מעל הגבעות של ברן ממול, ואולריך חיכה בסבלנות שקלאודיה תשאל מה הוא מצא במוזיאון. הוא עדיין לא השתחרר מהחשד העמום שהיא מסתירה ממנו מידע.

"מצאת את המכתבים?"

"כן, הם מאד מסודרים שם"

"ומה למדת?"

"יש שמונה מכתבים, סרקתי אותם אך עוד לא קראתי את רובם. אבל משום מה הם מופנים לשלמה, לא לאבא"

"מי זה שלמה?"

"חשבתי שאת תוכלי לספר לי."

"אין לי מושג. אז אלה לא המכתבים אל אלכסנדר?"

"הם כן, על המעטפות, השם הוא אלכסנדר, אבל המכתבים עצמם, חוץ מהראשון, מופנים אל "שלמה" כלשהו"

"מוזר"

"יכול להיות שהיה לאבא שם פרטי נוסף? שלמה אולי?"

"אני לא חושבת. בכל המסמכים שלו רשום רק השם אלכסנדר"

"אבל אלו מסמכים מזויפים בעצם, נכון?"

"נכון. יכול להיות שלפני כן היה לו שם פרטי אחר, או נוסף. אבל אלכסנדר  מעולם לא הזכיר אותו."

"אז למה המכתבים אליו עם השם הזה?"

"אם היינו רואים את הצד השני של חליפת המכתבים, אולי היינו יודעים"

"טוב, אנסה להקיש מתוך הצד הזה את הצד השני. ועוד שאלה – יש לך מושג איזו שפה זו?" והראה לה את המשפטים שצילם בטלפון. לקלאודיה לא היה מושג.

אחרי ארוחת הערב, אולריך התיישב ליד שולחן העבודה של קלאודיה, והעתיק למחשב שלה את המכתבים הסרוקים כדי שגם היא תתעמק בהם במקביל אליו. היה לה גם יותר שנים של ניסיון בקריאה של כתב יד. אולריך כבר כמעט ולא קרא דברים שנכתבו ביד.

הוא גם העלה את הסריקות לאחסון ברשת ושלח קישור לאחותו. ובאותה הזדמנות, שלח את צילומי המשפטים בשפה הזרה מתוך המכתבים אל ההוא בחיפה, עם שאלה: "האם אתה יודע לזהות איזו שפה זו?".

קלאודיה הציעה עבורו את הספה בחדר המגורים והלכה לישון. אולריך השקיע עוד קצת זמן בקריאה ברשת על גרשום שולם והגותו, אותה מצא מרתקת. בסופו של דבר, בעזרת כוסית של שנאפס אגסים מהמזווה של קלאודיה, ולא לפני שהוציא מהחדר את מאדאם שושא, חתולתה של קלאודיה, שהתמקמה לישון על חזהו, הצליח להירדם.

למחרת, כבר לפני ארוחת הבוקר, הייתה לו תשובה מחיפה. כמה תשובות בעצם:

המשפטים הם אכן בעברית,
כתב יד בעברית הוא לא כתב מחובר, אך בכל זאת שונה לחלוטין מהכתב המודפס.
תרגום שלושת המשפטים הוא: "אתה עוד זוכר איך לקרוא עברית?" , "אז לפנות אליך כ"שלמה" או כ"אלכסנדר"?" ,"שלך בידידות, גרשום שולם".

עד פגישתם של אולריך ושלמה שבועיים מאוחר יותר, שניהם כבר קראו את שני חלקי התכתובת שבין שולם ואלכסנדר. שמונת המכתבים שאולריך צילם במוזיאון פול קלי בברן, ושבעה ששלמה צילם בבית הספרים הלאומי של ישראל, שם הסתבר ששמורים כל מסמכיו של שולם. שני חלקי התכתובת הבהירו לא מעט מהתמונה.

אלכסנדר, כפי שסיפר לשולם, נולד בסלובקיה למשפחה יהודית, באותה העיירה בה נולד אבא של שלמה. ושמו העברי היה אכן שלמה. בשנת 1942 אביו של אלכסנדר שכר מבריח שהעביר אותו את הגבול לשוויץ, שם הכיר את קלאודיה והוריה.

אלכסנדר סיפר לשולם שבדק אחרי המלחמה ומצא את שמות כל בני משפחתו ברשימת אחת המשלוחים לאושוויץ, וגם מצא בתיעוד מאושוויץ שכל המשלוח הזה הועבר ישירות מהרכבת אל תאי הגזים. הוא הניח שהם נספו בשואה.

אבל כבר אז, אי שם בהרים, במעבר בלילה מעבר לגבול מאוסטריה לשוויץ, אלכסנדר כתב לשולם, החליט שייטב לו אם הוא ינתק אחת ולמיד כל קשר בינו ובין העם היהודי. הוא לא רצה שיהיה אפילו שמץ של סיכוי שבעתיד אפשרי כלשהו הוא יצטרך לשלוח את בנו שלו עם מבריח אל מעבר לאיזה גבול ולא לראות אותו יותר לעולם. תוך כדי הליכה בשביל בין הפסגות המציא את עצמו מחדש כפולני נוצרי, בן להורים קומוניסטיים. וזה אכן מה שאולריך ידע שהוא סיפר לכולם, כולל לקלאודיה ולהוריה.

אולריך הבין שמן הסתם לא בקלות אביו קיבל את ההחלטה. עברו על אביו כנראה דברים קשים מאד, והוא לא באמת יכול לשפוט אותו. ועדיין. האם הוא באמת ידע מיהו אבא שלו? כל השקרים האלה…זה נראה לאולריך טרגי במיוחד, במיוחד אחרי שהסתבר שבני משפחת אביו לא נספו אחרי ככלות הכול, בנסיבות שהוא עדיין לא ידע. את הצד הזה של הסיפור, הוא קיווה לשמוע בפגישתו עם שלמה.

עד הפגישה הוא סיפק עדכונים יומיים לוורה, לקלאודיה ולאחותו גרדה. אחותו לא ממש יצאה מגדרה לשמוע את הפרטים, אבל אמא שלו הייתה מאד מעורבת. היא הייתה די המומה ללמוד עוד ועוד דברים שלא ידעה על האדם אתו חיה כל כך הרבה שנים, אבל כפי שחזרה ואמרה לאולריך, היו לו מן הסתם סיבות לכך, סיבות שהם עדיין לא מסוגלים להבין. שספק אם הם אי פעם יהיו מסוגלים להבין, מהמקום הכה מוגן, הכה שוויצרי שבו הם חיים.

אולריך גם שרטט לעצמו ציר זמן משוער של חיי אביו וניסה למלא אותו בפרטים. אבל נותרו עדיין קטעים אפלים לחלוטין לאורך ציר זמן חיי אביו.

עם וורה היו לו כמה שיחות מעניינות. את סבתה היהודייה, אם אביה, עליה היא סיפרה לו, היא לא ממש הכירה, כי היא נפטרה כשוורה הייתה צעירה, אבל וורה התענינה וחקרה לא מעט את נושא היהדות. כך למד ממנה אולריך שעל פי הדת היהודית, אם סבתה של וורה הייתה יהודייה, כך גם היה אביה, אבל לא וורה עצמה. ומכאן, שלפחות על פי הדת היהודית, גם אם אלכסנדר היה יהודי, כפי שמסתבר בוודאות גבוהה שאכן היה, אולריך עצמו לא יהודי. לא על פי הדת היהודית.

"תראה" אמרה וורה, "אתה נימול. אמנם הכרתי כמה שהיו נימולים (לפניך כמובן, אל תדאג…) אבל עדיין, הרוב לא. יתכן וזה אומר משהו"

"לא חשבתי על זה. אבא שלי היה נימול גם הוא, ולכן חשבתי שכך זה וזהו. הורי גם אמרו לי שבזמנו חשבו שיש לזה צידוק בריאותי. לא נראה לי חשוב"

"ואם היה מתברר לך שעל פי הדת היהודית אתה כן יהודי, האם זה כן היה משנה לך?"

אולריך נשך את שפתו התחתונה בהיסוס. הוא ניסה באמת ובתמים להיות כנה עם עצמו. עם וורה, באמת לא היה לו צורך להעמיד פנים כך או אחרת. האם זה משמעותי עבורו אם הוא יהודי, או חצי יהודי? האם זה משנה את מי שהוא? עד כמה שהוא יכול היה לתת דין וחשבון אמתי לעצמו, הוא חשב שלא.

הוא נטה לחשוב שבזמן הזה, זה לא כל כך משמעותי להיות יהודי, או לא. אז למה טרח אביו להעלים את זה ממנו? טוב, לא ממש להעלים, יותר לא לחשוף, אך עדיין השתיקה הכבדה, המעיקה הזו הייתה תמוהה, מציקה, לא מובנת.

קישור לפרק הבא, השביעי מתוך שמונה