פרק שני – לאולריך יש סידורים, וקצת על שפות


קישור לפרק ראשון

כבר מהרכבת, בדרך למטה, אולריך התקשר למספרה והתבשר שהם יוכלו לקבל אותו רק אחרי הצהריים. מצער, אך לא נורא – הוא יעשה את הסידורים שלו קודם, ואולי גם יצליח להיפגש עם וורה לארוחת צהריים לא מתוכננת.

עם וורה היה קשה לתכנן דברים מראש. מאז שהם פחות או יותר זוג, היו להם יותר פגישות שהתבטלו מפגישות שהתקיימו. לוורה, שגרה בלוזאן, הייתה עבודה תובענית כמפיקה של סרטים דוקומנטריים, עבודה שלקחה אותה לחלקים לא שגרתיים של העולם, תכופות בהתראה קצרה מאד. אולריך היה הגבר היחידי בחייה, למיטב ידיעתו, אך וורה הבהירה לו עם תחילת יחסיהם שהיא לא מתכוונת לנתק את מערכת היחסים שהייתה לה קודם, עם צלמת קולנוע אתה עבדה לעתים תכופות, ושאתה חלקה דברים שלא יכלה לחלוק עם אולריך.

גם הפעם, כשהתקשר אליה, התנצלה ואמרה שידידתה הגיעה לביקור מולדת קצר, אבל הזכירה לו שהם נדברו ללכת יחד להופעה של Keith Jarrett  , הופעה ראשונה אחרי הפסקה ארוכה, בפסטיבל מונטריי הקרוב. וביקשה שילך לקנות כרטיסים, אם הוא ממילא יורד העירה.

לשם שינוי, לא כל כך התאים לאולריך להיות לבד הפעם. הוא היה צריך מישהו לדבר אתו, ואחרי שקנה את הכרטיסים נכנס לבר שבו נהג לשתות מפעם לפעם. הברמן שם היה מישהו שתמיד אפשר לדבר אתו, במיוחד באחד עשרה בבוקר. הבר, שלא כדרכם של ברים, היה מואר באור יום שחדר דרך החלונות הגדולים שפנו אל האגם, והיה כמעט ריק, חוץ משני גברים משופמים שישבו בקצה הבר ושוחחו בשקט. אולריך התמקם באמצע הבר, הזמין בירה ובירר אם יש משהו קטן לאכול. הברמן, שקלט את הצורך של אולריך בשיחה, התחיל לספר לו שיש להם מזה שבוע טבח חדש, ושמהיום יש להם בתפריט מאכל שהטבח קורא לו Brindzove Haluski, סוג של בצקניות מבצק גבינת ברינזה, בנוסח סלובקי.

שני הגברים שבקצה הבר זקפו אוזן, וזה המבוגר מביניהם ניגש לברמן ואמר שהוא מאושר לשמוע את זה. זה היה המאכל האהוב עליו בילדותו, אמר, וביקש להזמין גם הוא, אפילו מנה כפולה. הוא רק רצה לדעת באיזה גבינה הטבח משתמש. עד כמה שידוע לו, ברינזה סלובקית אמיתית, כמו הנדרשת להכנת המאכל, אין להשיג כאן בשווייץ, וסיפר שכל ניסיונותיו לשחזר את הטעם המקורי עם גבינות מקומיות היו קירוב טוב, אבל לא הדבר עצמו ממש. "אין בעיה," אמר הברמן, "אקרא לו, ותוכל לשאול אותו בעצמך."

שתי דקות יותר מאוחר הופיע הטבח, נתח גבינה לבנבנה בידו, והתפתחה שיחה ערה בינו לבין הלקוח המבוגר, בשפה שאולריך היה מוכן להישבע שהיא היא אותה השפה ממש שהוא זכר משיחות הטלפון של אביו, בפעמים הנדירות בהן לא דיבר גרמנית, אנגלית או צרפתית, השפה שהוא תמיד הניח שהיא פולנית.

התברר, אחרי ששאל, שלא פולנית הם מדברים, אלא סלובקית. כן, אלו שפות דומות, שתיהן סלביות, אבל יש הבדלים ניכרים ביניהם, אמרו.

זה היה האירוע השני בשנה האחרונה שגרם לו לחשוד שאביו לא באמת דיבר פולנית. כמה חדשים קודם יצא לו לשמוע את השרברב שבא לביתו לתקן ברז דולף מדבר בטלפון הנייד עם מישהו, בשפה לא מוכרת, שנשמעה קצת סלבית. הוא שאל, סתם מתוך סקרנות, את השרברב מהי השפה בה הוא מדבר, וזה השיב שזו פולנית. וגם אז אולריך חשב לעצמו שזה לא נשמע כמו השפה שאביו דיבר בה מדי פעם בטלפון עם חברי ילדותו.

אז היו לו כבר שתי סיבות טובות לחשוד שאביו כנראה לא דיבר פולנית אלא סלובקית. איך אפשר להסביר את זה? הוא ידע שפולין "זזה" לא מעט במאתיים השנים האחרונות, עד כדי כך שאפילו כמעט שלא הייתה חפיפה בין השטחים בהם הייתה ממוקמת בתקופות שונות. נכון שהתזוזה הייתה בעיקר מזרחה ומערבה, אך אם פולין זזה גם צפונה-דרומה במידה כזו או אחרת, אזי יתכן אביו היה מחלק של פולין שהיה בעבר חלק מסלובקיה?

אולריך רשם לעצמו תזכורת מנטלית לבדוק קצת יותר על ההיסטוריה הפולנית, ולראות אם יש בסיס לתאוריה שלו.

אלכסנדר, אבא של אולריך, דיבר הרבה שפות: גרמנית-שווייצרית, צרפתית ואנגלית, כולן ברמה טובה, וגם, שפה סלבית במובהק שאולריך חשב עד כה שהיה פולנית. אלכסנדר גם דיבר הונגרית שוטפת, וכשנשאל מאיפה, אמר שכל השטחים האלה היו פעם חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית, ושהאומנת שלו דיברה הונגרית.

בכל השפות בהן דיבר היה לאלכסנדר שמץ מבטא זר שמעט הפריע לו להשתלב בחברה השווייצרית הסגורה. זו קיבלה אותו בעיקר בזכות אימא של אולריך, שוויצרית עם שורשים עתיקים בחבל Engadin. אבל המבטא מעולם לא הפריע לאבא של אולריך בעסקיו. כנציג בית המכירות הפומביות Sotheby בשווייץ, הידע הנרחב שלו באמנות המאה ה 19 וה 20 עזר לו להקים ולנהל סניף משגשג במיוחד של בית המכירות. הוא גם צבר לעצמו אוסף של עבודות אמנות שהשכיל לקנות מאמנים שאת כשרונם זיהה בשלב מוקדם, והאוסף הזה, ליתר דיוק מכירת חלקים ממנו, הוא שאפשר לאולריך להתמסר לכתיבה, גם אחרי שספרו הראשון זכה לשבחי הביקורת אך משום מה, להתעלמות הקהל.

בצקניות גבינת הברינזה הגיעו, והיו אכן מצוינות.  הן לא היו משהו שאולריך זכר שטעם אי פעם, אך הן כן היו די דומות למאכלים אחרים שאמו הייתה מפנקת בהם את אביו בימי ההולדת שלו, מאכלים שהזכירו לאביו את הבית – זה שעליו מעולם לא דיבר. זה ממש לא היה דומה למזון הבריאותני שאמו החלה להכין מאז שהניתוח לאחר המוות של אביו גילה שעורקיו היו סתומים לחלוטין, ושהתזונה המאוד עשירה שלו כנראה שקיפחה את חייו.

ומאז – חסל סדר Rösti עתיר חמאה בביתם, לא הוגש יותר Raclette, וכלי הפונדו הוחלף במסחטת עשב חיטה. אולריך לא היה טבעונאי אדוק כאמו  אך בהחלט היה מודע לקשר בין בריאותו למה שהוא אוכל, ולמרות שבישל ואכל אוכל מבושל, כמעט ולא השתמש במוצרים מן החי. בעיקר מסיבות בריאותיות, אך גם אקולוגיות.

שלוש בירות מאוחר יותר, ושעתיים של פטפוט ידידותי על כלום עם הברמן, הגיעה שעת התור שלו. שבע אך מוטרד עבר אולריך מהבר אל המספרה. חפיפת ראש, עיסוי הקרקפת, ריח השמנים הארומטיים והנוף אל הגן המדהים של המלון בזמן התספורת היו בדיוק מה שהוא היה צריך.

קישור לפרק שלוש

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “פרק שני – לאולריך יש סידורים, וקצת על שפות

  1. פינגבק: פרק ראשון – במצב של חולשה מסתבך אולריך עם ידיד חדש | דרכי עצים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s