טוב הַטְלֵא מֵכַּלֵה


"עולם חדש, נועז" של אלדוס הקסלי עשה עלי רושם כביר בזמנו. קראתי אותו בתרגום מיושן משהו לעברית, ואני נזכר לא פעם באותה הססמה שמחדירים שם למוחות הילדים – "טוב כַּלֵה מֵהַטְלֵא", תרגום של Ending is better than mending. משמע – עדיף לזרוק (ולקנות חדש) מאשר לתקן. הססמה הזו מוחדרת למוחות הילדים בעזרת "היפנופדיה", דקלום מונוטוני מתחת לכרית שלהם כאשר הם ישנים.

בעולם ההוא, שבו סוגדים ל"פורד אדוננו", על האזרחים להיות מאושרים ולצרוך יותר. האקסלי קצת לא ראה את הנולד. הוא לא חזה את האופן שבו "ג'ובס אדוננו" פיתח את זה הלאה – לא צריך לסמם את האנשים ב"סומה", כפי שדמיין האקסלי, אלא אפשר לשלב בין הדברים, לסמם את האנשים להיות מאושרים על ידי פעולת הצרכנות עצמה.

לסומה "יש את כל היתרונות של דת ושל אלכוהול, ואף לא אחד מהחסרונות שלהם" ( All of the advantages of Christianity and alcohol; none of their defects) לאייפון לעומת זאת, דת לכל דבר ועניין, יש גם את יתרונות הדת אך גם את חסרונותיה.

עד כמה שזה ישמע לא יאומן, "ג'ובס אדוננו" הצליח להפוך חפיצים (gadgets) למושאי תשוקה פטישיסטית כה עזה,עד שהמאמינים מוכנים לחכות לילות שלמים בקור מקפיא על המדרכה מחוץ לחנות כדי להיות הראשונים שיהיה להם את הדגם עם האות S שלצידו, אחרי שכבר יש להם את הדגם בלי ה S, תקין, כמעט זהה לו, ופונקציונלי לחלוטין.

גם בזה התעלה "ג'ובס אדוננו" על  "פורד אדוננו". האקסלי מתאר עולם שבו מעודדים אנשים לא לתקן דברים שהתקלקלו ("הטלא") אלא לזרוק אותם ("כלה") ולקנות חדשים. ג'ובס יצר עולם דיסטופי אף יותר בו אנשים קונים חדש גם כשהישן לא התקלקל. ועושים את זה שוב ושוב, במחזוריות של שנה. ולא בסכומים פעוטים. בסכומים גדולים מאלו שמעריצי "ג'ובס אדוננו"  מוציאים על דברים חשובים בחייהם.maran123_g

"ג'ובס אדוננו" הצליח אפילו להתעלות על הרבובדיה. עשרת אלפים אייפונים נתבקשו חסידי המר"ן לשבור כדי להבטיח את התאוששותו, וכנראה שהם עשו זאת, כי עושה רושם שמרן כבר מתאושש, ובקרוב יוכל אפילו לחזור לקלל את רופאיו, בועלי הנידות שכמותם. אולי אפילו יסכים לחלק להם כמה סטירות.

אבל כדי לרצות את "ג'ובס אדוננו" אנשים מוכנים להוציא משימוש מליוני אייפונים, רק כי סר חינם בעיני הג'ובס.

אבל חוץ מהחסידים השוטים של חברת Apple, השיטה הקפיטליסטית כולה מעודדת תחלופה מהירה של חפצים, והחפצים (בעיקר החפיצים) מתוכננים בהתאם. קוראים לזה planned obsolesence.

אותי זה מעצבן. והדרך שלי למרוד, היא ללכת ל"שרות רם" ולמסור אותם לתיקון, או לקנות בעבורם חלפים. ומחר אני מתכוון לשוב ולבקר אצלם.DSC_0048

אבא שלי התקשר. ואחרי שסיפר שגם היום היה לו יום גרוע במיוחד, סיפר שהמיקרוגל שלו לא עובד, והתחיל מיד להכתיב לי את המידות של הגומחה שבתוכה הוא ממוקם כדי שאקנה עבורו חדש. בניסיון השלישי הצלחתי לשכנע אותו שאני לא צריך את המידות כרגע, ושייתן לי הזדמנות מחר לבוא אליו ולקחת את המכשיר לתיקון, מה שכלל לא עלה בדעתו. הוא היה כה משוכנע שחדש יעלה פחות מתיקון, ויתכן שהוא צודק.

אבל אני, במחאה דון קישוטית משהו, אקח את המיקרוגל לשרות רם בהדר, ואבדוק כמה יעלה לתקן אותו. וגם אמסור את המצלמה לניקוי החיישן, בפעם השניה, אבל בהחלט האחרונה. כי זהו פגם בסיסי בתכנון של מצלמות פנסוניק הקומפקטיות. הן פשוט שואבות את האבק פנימה כשהעדשה מתכנסת אל תוך הגוף.

טוב, היום כבר מחר, והבוקר לקחתי את המיקרוגל עם אבא שלי יחד לשרות רם שבהדר, ושעה אחרי כן, המיקרוגל כבר היה מתוקן, וברבע העלות של אחד חדש. מסתבר שפנימו היה מלא בשמן מאכל מהמחבתות שהמטפל של אבא שלי נוהג להניח עליו והיה צורך להחליף את "הכרטיס האלקטרוני" (אף אחד כבר לא מחליף רכיבים בודדים, גם אם זה קַבַּל או נַגַד). אבל גם יצאנו משם גם עם טוסטר חדש. אבא שלי, קטן אמונה עדיין, העדיף בעניין זה כלה על הטלא.DSC_0049

חוץ משרות רם, יש עוד כמה מקומות בחיפה בהם אפשר למסור לתיקון דברים כמו בגדים, תיקים ונעליים. הסנדלרים הוותיקים נעלמו כולם מזמן, אבל בזכות העליה מברית המועצות לשעבר, יש לא מעט מקומות בהם אפשר למסור לתיקון תיק שנקרע, תרמיל שהתקלקל לו הרוכסן או מכנסיים ששוליהן התרפטו, לקיצור מינימלי. כן אני עושה את כל הדברים האלה. אבל גם המקומות האלה, אני חושש, ייעלמו, מאותה הסיבה שגרמה לירידה הדרסטית ה"פתאומית" במספר הרופאים – כאשר גל הרופאים שעלו מברית המועצות פרש מעבודה. עוד עשר שנים, אני חושש שאצטרך לנסוע להודו כדי למצוא מישהו שיתפור לי סוליית נעל שהתפרקה. שם יש סנדלר על המדרכה בכל פינת רחוב.

יש מקום אחד בחיפה בו החפצים שכולנו משליכים בחדווה כה רבה, זוכים ללידה מחדש. גיליתי אותו רק לפני שבוע. שוק הפשפשים, לא זה של החנויות אל זה שבו אותם האנשים המפשפשים בפח האשפה שלנו מוכרים את מה שהם מצאו שם, כולל בגדים שלאו דווקא כובסו לפני המכירה.DSC03553

השוק הועלם מרחוב שיבת ציון כאשר הורחב שם הכביש, ומסתבר שנמצא כרגע בין חורבות שכונת ואדי סאליב (סאליב = צלב בערבית). שם חפצים שלא הייתם מאמינים שיהיה למשהו חפץ בהם, נמכרים, בעיקר על ידי ערבים מחיפה והגליל  ואף נקנים, בעיקר על ידי עובדים זרים מסודן ומהפיליפינים. שיא השוק הוא בשבת, אבל גם ביום ראשון, יום החופשה של המטפלים והמטפלות בקשישים, יש עדיין פעילות לא מעטה שם.DSC03563

המוכרים משלמים לבוס של השוק 120 שקלים תמורת הזכות לפרוש את מרכולתם על שטח של כמה מטרים רבועים של מדרכה. אין שם שום תשתיות או קרוי מגשם, ואיש גם אינו מפנה משם אשפה. יש רק מחסום מאוייש בשומר בכניסה המאפשר רק למכוניות הרוכלים להיכנס. ויש שם המון מכשירי חשמל ואלקטרוניקה שאני לא מבין מי מוכן לקנות בלי אפשרות לבדוק.

בכל אופן, זה המקום לרכוש מכנסיים בשני שקלים, מקטורן בשבע. שם בפרוש טוב הטלא מכלה.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “טוב הַטְלֵא מֵכַּלֵה

  1. אני מסכימה גם הפעם לכל מילה. יש לטעמי יופי רב גם בהתיישנות של חפצים, בשריטות, בכתמים – כל אלו מציירים התרחשויות ואירועים ואינם מודל סינטטי של יופי חדשני מבריק ומנוכר.
    ישנם חפצים (חפיצים יש לי הרבה פחות ואני פחות יכולה לדמיין את עצמי מתקנת אותם) שפשוט בא לי לשפץ, לתקן, לצבוע. זה כל כך לא מקובל שמישהי שאינה אומנית, ולאו דווקא יודעת להשתמש ממש בידיים ליצירה ובנייה תעשה את זה, שאני מפחדת מתגובות על התוצאה…
    אבל בתחושה, נדמה לי שהמרדף אחרי החדש, הנוצץ, המותגי, מכבידה על העולם, על הצרכנים. ודי, די לרוץ.

להשארת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s