אז מה אתה עושה?


את הפטנט הראשון שרשמתי אי פעם, ( WO 1997045787 A1, US 5784307 A,  DE 19781794 T0) בתחילת שנות התשעים, רשמתי יחד עם מל ב. – סוג חדש של אלגוריתם ומימוש של אלגוריתם (מה שנקרא method and apparatus ) לביצוע חלוקה של מספרים בנקודה עשרונית צפה וקבועה. זו הייתה נחמה פורתא מבחינתי, כי לא קיבלו את הרעיון שלנו למימוש בפועל ברכיב שאותו תכננו, פרוייקט ששם הקוד הפנימי שלו היה P67. אמרו לנו: "קחו את התכנון של הפנטיום, תכנון מוכח ובדוק". וההמשך ידוע – השגיאה במחלק ההוא עלתה לאינטל 475 מליון דולר. אצלנו השגיאה הייתה בחינם, כי הפרויקט שלנו בוטל. ולמה הוא בוטל? כי אינטל מצאה ארכיטקטורת 64 סיביות יותר סקסית, זו שהמימוש שלה הוא התקלה שנקראה ברבות הימים איטניום. התקלה ההיא עלתה הרבה יותר כסף מהתקלה במחלק. אבל אני סוטה מהנושא, כרגיל.

פגשתי היום בבוקר במרכז הכרמל את מל דנן. מל כבר מזמן לא באינטל. לפחות 15 שנים אני מעריך. הוא שאל: "אתה עדיין באינטל?", ועניתי שלא. ואז באה השאלה הבלתי נמנעת הבאה: "אז איפה אתה עובד" והתשובה הקבועה: :אני לא עובד". את השאלה הבאה, יכולתי כבר לנחש: "אז מה אתה עושה?", כי שמעתי אותה כמעט מכל אחד שלו אני מספר שאני "לא עובד". וכיוון שהשאלה הזו חוזרת שוב ושוב, חשבתי שעכשיו, בסוף היום, אנסה לענות על השאלה הזו. לא "אחת ולתמיד" כי היום לא היה יום טיפוסי בחיי.

בעצם, הוא כן היה טיפוסי. טיפוסי בזה שהוא מייצג את חוסר הסדר הקבוע בחיי. אמנם בזמן הסמסטר באוניברסיטה מערכת השעות הדי עמוסה שלי מהווה עוגן קבוע בשבוע שלי, ויש גם עוגנים אחרים, כמו קבוצת קריאה (בנושאי תאוריה של אמנות) אחת לחודש, קבוצת כתיבה (סיפורים קצרים) אחת לשבועיים, קבוצת שיחה בערבית אחת לשבוע, סרט זבל עם החברה אחת לשבוע ועוד כמה כאלה שמוציאים אותי מהבית ומאפשרים לי לראות קצת אנשים. אבל איפה הולך שאר היום? במיוחד בזמן שאין לימודים?

אז תוך לקיחת סיכון שאני אשעמם את הקוראים, הנה יום אחד לא טיפוסי . השמטתי פעילויות הקצרות מעשר דקות.

6:50 השכמה
7:15 בטלפון עם אבא שלי, מוודא שהוא קם ומתלבש. מוודא שהוא לא הולך לעלות לכביש עד שאני לא מתקשר שוב מהדרך (זה קורה לא מעט)
8:00 מגיע עם אבא שלי למעון יום לקשישים, ברחוב שושנת הכרמל.
8:15  פוגש במרכז הכרמל את מל ב.: "אז מה אתה עושה?". מל, בן 66, עובד ב marvell. לא יודע מה היה עושה אם לא היה עובד.
8:25 בקפה מנדרין במרכז הכרמל, על כוס קפה, עובר על כמה משפטים בטקסט שכתבה האוצרת של תערוכת היחיד של זוגתי (גלריה בנימין, 17 לאוקטובר, בואו בהמוניכם – יהיה שווה) ומציע הצעות לשיפורים.
8:40 כותב problem statment  ן overview לרעיון ששמואל ואני ננסה למכור לחברה אמריקאית בשם Intelectual ventures inc, רעיון שהעלינו בארבע לפנות בוקר בדרך חזרה מירושלים לחיפה, אחרי לילה של הרצאות בליל הושענא רבא. עזר לנו לא להירדם בדרך, וגם הרעיון נראה טוב. נקווה שמישהו לא חשב על זה כבר קודם.
10:15 מרצה במרכז היום לקשיש הרצאה שהכנתי כמה שבועות קודם, עם מצגת מושקעת למדי, על "הקופטים". שילוב של טקסט מויקיפדיה ותמונות שצילמתי אנוכי במצרים.
11:30 בקופת חולים כללית, מוציא מרשמים ולוקח תרופות עבור אבא שלי לשלושת החדשים הבאים. כולל מעבר אצל המתמחה של רופאת המשפחה שלו לברר משהו שאבא שלי חשב שהשתנה. יוצא משם אחרי שעה וחצי עם שלוש שקיות ענק של תרופות, אחת לכל חודש.
13:00 בחזרה בבית, מנסר את החלקים של גוף מספר 15 במיצב עכשיו (כאן + שם) של זוגתי (מזכיר שוב – פתיחה 17 באוקטובר 20:00, גלריה בנימין, רחוב צ'לנוב בתל-אביב) ועושה עוד כמה תיקונים קלים.
13:40 ארוחת צהרים, בלי הרבה הכנות. חיתוך סלט וחימום דברים שהוכנו קודם. כי חשבתי שאני יוצא לשוט ב 16:00 בשדות ים. טעיתי. התקשרו מהמועדון במהלך הארוחה להגיד שהתורן עדיין לא בסדר, ולא נפליג היום. מעצבנים..
14:10 קראתי בערך 10 עמודים בספרו המצויין של ערן פישר "קפיטליזם בעידן התקשורת הדיגיטלית" (הוצאת רסלינג). מסדר לי הרבה דברים בראש. אבל אז כבדו עפעפי (לא בגלל הספר, בגלל ההרגל), שמתי את השעון המעורר לתנומה של 30 דקות ונרדמתי מיד
14:40 שנ"ץ בריא.
15:15 התיישבתי לגמור את כתיבת ההצעה לפטנט, גירסה ראשונית.
17:05 גמרתי, שלחתי להערות לשותפי לרעיון, החלטתי שאלך לראות את "נשף העתידנים" של ארי פולמן, בחוצות המפרץ (כי המנוי שלי לחדר הכושר הוא רק מהשעה 20:30 ואילך)
17:20  "נשף העתידנים" של ארי פולמן. חשבתי שבימוי השחקנים בחלקו הראשון, הלא מונפש של הסרט, לא טוב. וגם לא אהבתי את עיצוב ההנפשה בחלק השני. וכל הסרט הוא לדעתי "תפסת מרובה לא תפסת" , בקיצור – אכזבה מסוימת. אבל אני גם לא חסיד גדול של סטניסלב לם שעל פי ספרו (בערך) הסרט. פולני מדי.
19:50 ארוחת ערב קצרה
20:00 קצת מיילים, קצת תמיכה בידידה הרוצה גם היא להתחיל בלוג.
20:10 קורא מאמר של דוד גינתון על דגנית ברסט:"מים רבים לא יוכלו לכלות את האהבה". הוא לא כותב קל, אבל המאמר שלו על מיכל נאמן שקראנו בזמנו לקבוצת הקריאה תרם לנו רבות, וניב, שמנחה את המפגש הבא, אומר שגם זה מאמר טוב. אני עדיין לא יכול לחוות דעה על המאמר, אבל התערוכה של דגנית שנסגרה לפני שבוע במוזיאון תל אביב הייתה טובה, אם כי לא ראיתי בה הרבה דברים שלא ראיתי קודם.
20:50 חדר כושר. אני חייב להגיע לשם יותר. אבל עבדתי קשה שם היום, יצאתי תשוש והשתרכתי לאט ברגל הביתה, מתכנן את הרשומה הזו.
22:14 כתיבת הרשומה ההזויה הזו. בטח שכחתי לא מעט דברים שקרו היום. גם זה חלק די קבוע משגרת יומי. אני כותב לפחות שעה כל יום. משפר איזה סיפור קצר, מתחיל או גומר איזו רשימה. תמיד יש משהו, ואני פשוט נהנה מזה.
23:55 אני חושב שארשה לעצמי עכשיו לראות את הפרק  החמישי בעונה השמינית והאחרונה (לצערי) של Dexter. היום גם מקרינים בארה"ב את הפרק האחרון בעונה החמישית והאחרונה (עוד יותר לצערי) של "שובר שורות" המופתית ועכשיו אוכל להוריד את כל העונה בבת אחת ונצפה בה, כל המשפחה יחד.

אז מל שאל את השאלה ואתם קיבלתם את התשובה, בפירוט יתר.

אני עדיין לא מבין איך היה לי זמן לחיות כשעבדתי.

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “אז מה אתה עושה?

  1. זה נפלא, מעורר השראה, מאוד יצירתי וכייפי. השאלה היא ממה מתקיימים ומקיימים את המשפחה. אלו חיים של מישהו שיכול להרשות לעצמו, לא? תהנה ותבלה, אבל זה לא מתכון לחיים לכל אחד, אף כי רכיבים רבים מהם אפשר להשחיל גם לחיים שיש בהם עבודה בשכר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s