עכבר מת יכול להציל את ילדיך


ביום השני של החג, ראיתי שב"היכל השיעורים בציון 'לשמוע ולעשות'" הרב ישראל שלמה מעביר שיעור בדף הגמרא היומי,  (גמרא == תלמוד בבלי). אז הלכתי.

לא יכולתי להוציא מחברת ולרשום מחמת קדושת החג, אז מה שלקחתי מהשיעור מבוסס על זכרוני בלבד, וזה כבר לא כשהיה. אז קבלו התנצלותי על אי דיוקים שיהיו מן הסתם. וגמר חתימה טובה לכולם.

לא היו לו הרבה קופצים, לשיעור הזה. שני צרפתים, שני אמריקאים, שאחד מהם אוטיסט ושהשני המלווה שלו, ישראלי אחד שנמנם רוב השעור ואני. סביבנו באוהל ישבו עוד כמה אחרים שעסקו בענייניהם, אלא שעם התגברות הגשם החלה יריעת הפלסטיק הכחולה שלמעלה לדלוף ביותר ויותר מקומות ואט אט נותרנו רק אנחנו באוהל, ישובים בין הטיפות. אחרי כעשרים דקות פרשו האמריקאים עם הבטחה לשוב למחרת לדף גמרא אחר, הישראלי השני הוריד את הראש על השולחן ונרדם, נותרנו שלושה. התאים לי – יכולתי לחפור לרב כאוות נפשי (אבל התאפקתי).

אני מצרף פה למטה צילום של אחד הדפים מדף הגמרא שלמדנו (וגם למדתי ש"דף גמרא" הוא לא בהכרח דף אחד) כדי שלא תחשבו שאני ממציא את כל זה מדמיוני הקודח. זה מדמיונם הקודח של אחרים, בעיקר האמוראים רבי יוסי ורבי אלעזר החלוקים ביניהם בסוגיה הקרדינלית שאפשר לנסח אותה בקיצור כך: האם הציץ מֵרַצֵה?

לי ברורה התשובה. אותי, הציץ מֵרַצֵה. מרצה מיום שנולדתי, וזה עדיין לא עבר לי. אבל במסכת פסחים, ב-ציץ מתכוונים לאותו סרט זהב בגובה של כארבע אצבעות שהיה כרוך סביב  מצחו של הכוהן הגדול בבית המקדש. והסוגיה היא האם הציץ יכול להכשיר קורבן שהפך טמא ולאפשר את אכילתו ואת התזת הדם שהוקז ממנו על המזבח.

למה קורבן יכול להיות טמא? אם למשל אחרי שנשחט נפל על הקורבן פגר או חלק מפגר (בשיעור של לפחות פרי העדשה) של שרץ (כהגדרתו בהלכות טומאה וטהרה – למשל עכבר או לטאה). ופה נחלקים בדעתם  שני האמוראים הנכבדים האלה, או שאולי בעצם לא? את זה רצינו לברר.

אני חייב להגיד, שמלכתחילה לא התחברתי לנושא הקרבת הקורבנות. כטבעוני המכבד את זכויות בעלי החיים, קשה לי עם העיקרון שאם למשל מישהו חילל שבת, גְדי צריך לכפר על זה בחייו. אני יודע שאפשר להחליף תרנגול כפרות בתרומת כסף לצדקה, ושאלתי את הרב הנכבד האם יש בהלכה משהו לגבי האפשרות להחליף קורבן בעל חיים בקורבן חליפי (לא כל הקורבנות היו של בעלי חיים מומתים. למדתי שבשבועות הקורבן הוא דייסת דגנים ובחג אחר יש קורבן של שתי ככרות לחם, אבל עדיין, רוב הקורבנות היו של בעלי חיים שבהם הוקז הבשר מהחיה, נאסף, והותז על המזבח. הבשר עצמו נאכל על ידי הכוהנים).1234971_10152205045444908_289980966_n תשובתו, קצת בשליפה, הייתה שאלוהים הוא שהחליט שהגיע זמנו של הגדי הרך לסיים את חייו, וזה שחיללת שבת היה רק כדי שתוכל לבצע את רצון האל. טוב, ככה אפשר להצדיק כמעט כל עוולה.

במשך כשעתיים ישבנו שם, סביבנו מטפטף הגג ורוח קרה נושבת, והתנדנדנו הלוך וחזור בין הדעות האומרות שיש חילוקי דעות בין רבי יוסי לרבי אלעזר ואלו שאומרות שבעצם לא. פעם זה היה שבעצם זה מתכוון לקורבנות ציבור וזה לקורבנות פרטיים, אבל אחרים אומרים שבעצם לא. פעם זה בין למפרע לבין לדיעבד, פעם זה סביב הסוגיה שאם הציץ מתיר את אכילת הקורבן שנטמא, אז אולי גם מותר להזות את הדם שנוקז ממנו על המזבח, ועוד ועוד, אינסוף התפתלויות הנה ושמה.

אני חייב להודות, שלמרות כל הפתיחות שגייסתי לעניין, וסקרנותי הטבעית ללמוד, התגנבה לראשי מפעם לפעם המחשבה שלימוד יומי של אוסף כזה של שטויות חסרות כל תועלת עלול להמיס את מוחו של אדם. כל המסכת הזו, גם אם היה קיים היום בית מקדש והיו מקריבים שם מיני בעלי חיים, לא הייתה רלוונטית. זה אוסף של טיפשויות שנדבקו אחת על השנייה במהלך קיבוץ התלמוד הבבלי ללא שום סינון. אז נכון שיש משהו יפה בפלורליזם הזה של התלמוד, זה שאין שם משנה סדורה אלא אוסף של דעות, תכופות סותרות, אבל הנושא כולו, בלי קשר למה שאני חושב על הקרבת קורבנות מן החי, פשוט לא ראוי שמישהו יבזבז עליו שנייה מזמנו.

אני מודע לטעונים שסוג כזה של "התפלפלות" מפתח את המוח ואת הכישורים הלוגיים של הלומד. אם הפרק הזה הוא מייצג, (ואני מקווה שלא) אז אני לא יכול להסכים. התפלפלות על אוסף כה נורא של תיפלויות היא בזבוז זמנם של הלומדים במקרה הטוב, והטפשתם במקרה הפחות טוב. אני ישבתי שם בשקט שעתיים עד שהגיע הזמן לשמוע את הדרשה בבית התפילה הספרדי שמתחת לקלויז והלכתי לשם. כשיצאתי, הרגשתי לא משועמם כי אם מאוכזב. זה הסיפור של דף הגמרא? בשטויות האלה מבזבזים מאות אלפי אנשים את זמנם יום-יום?

חוץ מזה, אני חייב לציין שגם מהרב לא התרשמתי. הוא פשוט לא היה חכם במיוחד, ואפילו שהוא עשה את זה עשרות פעמים ולי הייתה זו הפעם הראשונה, ולמרות שהשליטה שלו בארמית עולה על שלי בסדרי גודל, לא יכולתי שלא להבחין בלא מעט כשלים לוגיים שלו בפרוש הדף. וגם בעיות בהבנת הנקרא (היה תרגום לעברית של הארמית בדף הנגדי). יתכן, רק אולי, שעם רב אחר, יותר מרשים, הייתי יוצא עם רושם יותר טוב, אבל בכל מקרה, לא חושב שהייתי משנה את דעתי על תכולת הדף והנושאים הנידונים בו.

אני עדיין חייב לקוראים תשובה איך הם יכולים להציל את צאצאיהם. אז ככה: יש הבדל משמעותי, למדתי, בין טמא לפיגול. הקורבן הפך פיגול אם למשל מקריב הקורבן, בזמן ששחט את הגדי הרך, חשב לעצמו שהוא הולך לאכול משהו מהבשר בעוד שלושה ימים למשל, במקום לאכול את כולו בתחום הזמן המוגבל של שני ימים והלילה שביניהם (מה שעושה שכל כשעוד לא המציאו מקררים). ואז, בשר הקרבן הפך פיגול.

מי שאוכל פיגול, דינו דין כרת. גם אם הוא אכל את הפיגול בלי לדעת שזה פיגול. למשל אם הוא מצא את הפולקע במקרר ונתן בו ביס בלי להיות מודע למחשבות שעברו במוחו של זה ששחט את החיה.

מה זה דין כרת? יש לזה הרבה גרסאות. היותר מחמירות אומרות ששאתה וצאצאיך תומתו. פחות מחמירים גורסים רק שתמות מוקדם ו/או לא תזכה לעולם הבא. ויש עוד גרסאות. בכל מקרה, לא נעים. אז איך אפשר לצאת מזה? אפשר.

מסתבר שקורבן שהוא פיגול, אם הוא גם טמא, אזי הטמאות מבטלת את הפיגול. משהו כמו מינוס ומינוס שווה פלוס. כך שאם שרץ כלשהו*, למשל עכבר מת ייפול על הפיגול שהוא הקרבן, ואתה תאכל ממנו בלי משים, לא יהיה עליך דין כרת, וכך, בזכות עכבר מת, ינצלו חיי ילדך וגם חייך.

חשוב לדעת, לא?

*בהלכות טומאה וטהרהטומאת שרץ היא טומאה החלה על פגרים של שמונה בעלי חיים ממשפחת המכרסמים וממשפחת הלטאות: "החולד והעכברוהצב[1] למינהו. והאנקה והכח והלטאה והחומט והתנשמת"

Top-003

עוד רשומות על אומן…

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “עכבר מת יכול להציל את ילדיך

  1. אמנם מתקבל הרושם שהחלטת עוד לפני הנסיעה מה תהיה דעתך (השלילית) על מושאי ההתבוננות (הקצת-מרושעת) שלך, אבל אפילו אני חייבת להודות שהתיאור (המפולפל!) יצא מצחיק 🙂
    בלי קשר – ראיתי עכשיו את הגירסה שלך לכפתור ה"תרום", ומצא חן בעיניי. שנינו כנראה בלוגרים מהזן המאוד-מיושן, אבל אני מסכימה אתך לגמרי.

    • לגבי דעתי הקדומה – לא אני יכול להעיד בעניין, אבל כן יש לי סקרנות אמיתית ורצון ללמוד על עולם היהדות.
      לגבי כפתור ה"תרום", זה כבר התחיל לעצבן שכל מי שמפרסם רבע הגיגון פעם בחצי שנה, מנסה לשדל את הקוראים לתרום לו כסף. יש בלוגים, כמו זה של אישתון, ששם אני משלם בשמחה על תוכן איכותי ומושקע.
      הבלוג שלי לא כזה. הוא איכותי (לפעמים, לפחות לדעתי) אבל לא מושקע, ואני כותב אותו להנאתי, אם אנשים יתחילו לשלם לי, זה יפגע בהנאתי ובהנעתי.

  2. פינגבק: דברים ששמעתי באומן | דרכי עצים

להשארת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s