הרֶבֶּ'ה קרא לי, אז באתי


"הרֶבֶּ'ה קרא לי", זה הניסוח במקובל לסיבה בעטיה אנשים נוסעים לאומן, בראש השנה. הרֶבֶּה הוא כמובן רבי נחמן, במקור מברסלב, שמת ונקבר באומן.DSC04313

למה בראש השנה? כי הרֶבֶּ'ה אמר:" כל עניני הוא ראש השנה". נכון, דבריו הוצאו מהקשרם, כי הוא התכוון שזה יהיה בחייו, אבל ה"קיבוץ" מתרחש בראש השנה, והשנה הצטרף גם סוף השבוע לקיבוץ, והקיבוץ היה הגדול מאי פעם, האומדנים היו כ 40,000 איש.DSC04316

ולמה אני נסעתי לשם? נודה על האמת, הרֶבֶּה לא באמת קרא לי. אבל אחרי שהייתי בקומבה-מלה בהודו, ושרדתי את זה (פחות או יותר, ברחתי לפני רגע השיא), ולפני הקרנבל בברזיל, חשבתי שהגיע הזמן לבקר גם בקרנבל היהודי הגדול מכולם, אומן בראש השנה, על ה"ציון" של רבי נחמן. (קרנבל הוא לא שם מתאים, כי הוא נגזר מ"קרנה", בשר, וקשור להתנזרות מבשר לפני חג הפסחא. באומן, ממש ממש אין התנזרות מבשר).

זו הייתה הזדמנות לחוות את האירוע הזה, וגם להציץ קצת אל לב העולם הדתי-חרדי, שפה בארץ הוא סגור ומסוגר בפני שכמוני. שם, השערים פתוחים לרווחה, גם בפני אנתרופולוגים חובבים כמוני, כי כולם בטוחים, משוכנעים אפילו, שאני בעצם "מחפש". שהקרינה מ"הצדיק" תשפיע עלי אם ארצה או לא. שייקח אולי יום, יומיים, אבל בסוף זה יקרה – אראה את האור. דווקא התאים לי, ולא התעקשתי להעמיד אנשים על טעותם. למה לי?

וגם הייתה פה הזדמנות להתאוורר קצת, בכל זאת קפיצה קטנה לחו"ל, גם אם רק לארבעה ימים. אוקראינה היא בפירוש חו"ל. עצי האגוז והערמון הענקיים, המישורים האינסופיים, השמיים הגדולים והקרירות של תחילת הסתיו היו שינוי מבורך לקיץ ישראלי לוהט.

אז זה גם חו"ל, כמעט אירופה. קייב במרכזה היא עיר אירופאית לכל דבר, משגשגת ועשירה. אבל זה גם חו"ל של פעם, כי העיירות הקטנות של אוקראינה עדיין מזכירות את השטטל היהודי של מזרח אירופה מפעם, עם להקת האווזים המגעגעת, מונהגת על ידי "רועת האווזים היתומה", חוצה את הכביש, הבתים הזעירים עם גינות הירק בחזיתותיהם, ומקומות עם שמות כמו אוסטרופולי (כן, זה של הרשלה, יש מקום כזה).

אז הגעתי לשדה התעופה של קייב, מודרני וחדיש. בתור לביקורת הדרכונים, שאלתי את היהודי שאחרי, עולה חדש מקנדה שבא עם בנו בן השבע, לא בפעם הראשונה, לאומן, איפה כדאי לי להחליף כסף למטבע המקומי. הוא הסתכל עלי בתימהון: "בשביל מה אתה צריך מטבע מקומי? אני אפילו לא יודע איך קוראים לו". וכך גיליתי לראשונה שעבור רוב הבאים, אומן היא לא באמת באוקראינה, והמטבע באומן הוא דולרים, הרבה דולרים. שאלתי אותו גם איך מגיעים לאומן, ונעניתי שאין בעיה, יש המון אוטובוסים.

יש באמת המון אוטובוסים בחוץ, אבל לא אלו שבהם נוסעים האוקראינים. אלו מיניבוסים ואוטובוסים המחכים לקהל העולים לרגל מחוץ לטרמינל, ותמורת כ $30 האחד (לאחר מיקוח) , מסיעים אותם היישר לאומן. לא לתחנה המרכזית של אומן אלא ישיר לרחוב פושקינא, ה ground zero של העליה לרגל, מתחם הציון הקדוש, המקום בו מתרחש ה"קיבוץ". ושם, בתוך המתחם זה או דולרים (עד כניסת החג) או תלושים לאחר מכן. תלושים לאוכל, ללינה, למקווה, לכל דבר. לא גריבנה, שזה שם המטבע האוקראיני למקרה שתהיתם, ושמונה גריבנה הם בקרוב דולר אמריקאי אחד.

יש גם אוטובוסים רגילים, מטרמינל B הסמוך לטרמינל D אליו מגיעות הטיסות הבינלאומיות. מחירו רק כ $8, והוא מביא אותך רק לתחנה המרכזית של אומן, ולוקח כשלוש שעות במקום שעתיים וחצי. כך חזרתי לשדה. אבל לאומן הגעתי במיניבוס יחד עם קבוצת יהודים צרפתים, רובם מאלג'יר במקור, שרצו מאד להגיע מהר, וישיר לפושקינה. הם כבר היו 48 שעות בדרך, המסכנים.

הם נסעו ברכב מפריז לדיסלדורף, טסו משם לקייב בטיסת שכר שכמעט וכבר הגיעה, אך חזרה מסיבה לא ברורה. אבל כמו שמלמד הרֶבֶּ'ה, כל "מניעה" רק מגבירה את הטוב שתפיק מהביקור אצלו אחרי שתתגבר על המניעה. בלשונו: "זה יגדיל לך את הכלי". לא הכלי שעליו אתם חושבים שהייתם רוצים שיגדיל, אלא זה המטפורי, שמכיל את הקדושה המורעפת עליך מביקור אצלו. וכך התגברו הצרפתים על המניעה, טסו מדיסלדורף לווינה, ישנו שם לילה ולמחרת טסו לקייב. לצערם הם איחרו את חצות יום ערב החג, אבל כבר היו מאד להוטים להגיע, ומהר.

אז זרמתי אתם, התמקחנו קצת ויצאנו לדרך.

כבר ביציאה משדה התעופה, שלטי ענק משני צידי האוטוסטרדה רבת המסלולים המובילה לקייב ומשם הלאה לאומן: "ברוכים הבאים לרַבֵּינוּ", בעברית. ממומנים על ידי משרדי הנסיעות המארגנים את הרכבת האווירית לאומן בראש השנה. קצת מוזר.

משני צידי הכביש, תחנת אוטובוס מלבנים וורודות, בסגנון מודרניסטי של שנות החמישים, שאהוב עלי במיוחד, ומסתבר שגם בברית המועצות היה חביב.DSC02999

וגם – סככות אבטיחים יש שם לאורך כל הכבישים, כמו אלו שהיו אצלנו פעם, ונעלמו. זו כעת עונת האבטיחים באוקראינה, ומסתבר שהם גדלים שם יפה, כנראה בחצי האי קרים.  יש המון מהם, בכל מקום. אני תוהה אם יש שם עדיין "על הסכין", שנעלם לצערי ממקומותינו, שבו שולפים מהאבטיח, בשלוש אבחות סכין, פירמידה בעלת בסיס משולש שקדקודה מייצג את לב האבטיח.

הנהג, אוקראיני גדול ממדים, לא ממש דיבר אנגלית, כמו 99.99% מהאוקראינים, אבל הצלחתי להבין שמצלמת הווידאו המותקנת בחלון הקדמי ומקליטה את כל מהלך הנסיעה היא מנגנון הגנה בפני המשטרה המנסה לסחוט מנהגים כסף בעזרת איום בקנסות על עבירות שהם לא ביצעו. שיטה לא רעה…DSC03000

ובדרך, שימשתי עד, אחד מאחד עשר עדים, ל"התרת נדרים" מהודרת במיוחד. נשאלתי אם אני רוצה שיתירו גם את נדריי, ואמרתי "למה לא?". מאוחר יותר למדתי (ראו מטה לתיאור יותר מפורט של דיני התרת נדרים בערב ראש השנה) שמדובר רק בנדרים בין אדם למקום, וכיוון שאני לא מודע לכך ש"המקום" אכן מאוכלס, מן הסתם לא נדרתי במהלך השנה נדרים שכאלה. אבל סבבה, שיהיה.אומן 002

נפרדתי מחבורת הצרפתים הנחמדים, שרובם דיברו עברית לא רעה, בכניסה לאומן, ליד פתח פרק סופיה. שם, מחוץ למתחם פושקינה, שכן לו המלון החביב שלי, לשמחתי ממש מעבר לתחום ה"עירוב" של הציון. כי כך יצא ששילמתי כ $25 ללילה, לחדר פרטי חדיש ונחמד, במלון יפה בתוך גן מדהים ביופיו, במקום
150-300$ (לכל שלושת הלילות) למיטת קומתיים עם עוד 10-20 איש באוהל ענק, או חדר בשיכון סובייטי טחוב במקרה הטוב, התעריף הנוהג בקיבוץ וסביבתו.DSC03005

אשריי, כופר אני!DSC03006עוד רשומות על אומן…

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “הרֶבֶּ'ה קרא לי, אז באתי

  1. פינגבק: אומן, ערב חג בקיבוץ | דרכי עצים

  2. "העיירות הקטנות של אוקראינה עדיין מזכירות את השטטל היהודי של מזרח אירופה מפעם" – אולי הן עצמן השטעטל מפעם, רק בלי היהודים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s