האף

כבר כמה חדשים שאין לי חוש ריח. אלרגיות. נזכרתי בהן כשאפי החל לנזול במהלך צניחה חופשית פה ב-Paradive בחוף הבונים, אחרי שהצלחתי סוף סוף להיחלץ מהמטוס המלא קופצי Tandem מעצבנים. ואז עלה לי הרעיון לסיפור פה למטה. עד כדי כך הייתי עסוק בניסיונות למצוא לסיפור סוף עד שמצאתי לעצמי סוף – שכחתי לפתוח את המצנח בזמן, ונהרגתי. אבל לגיבור הסיפור אין בעיה כזו, יש לו אחרות. תכירו את F234GH5558FF9.

————————————————————-

F234GH5558FF9 בחן בקפידה את הרווח שבין הבוהן והאצבע ברגלו הימנית. היה כל כך הרבה יותר נוח לעשות את זה במצב של נפילה חופשית. הפעם, בפירוש היה נדמה לו שנקודת החן שבין האצבעות שינתה את גודלה. מעט אמנם, אבל זה הדאיג אותו. הוא רשם לעצמו לבדוק דגימה משם כשיגיע הביתה, ולכייל את סינון ה UV סביב כפות רגליו באותה ההזדמנות.

הוא כבר היה כמעט ליד הקומה השישים, והתחיל להכין את עצמו נפשית להבדל בעוצמת האור ברגע בו יעבור אל החלק התת קרקעי של הפיר. הוא העדיף לכוון "ידנית" (איזה מושג ארכאי…) את רגישות עיניו, כי ההתאמה האוטומטית הייתה מהירה מדי ואוטומטית מדי לטעמו. היא סננה יותר מדי מהעולם החיצון, עד שגרעה מחוש ההתמצאות שלו, שגם אותו העדיף לשמור רוב הזמן על מצב ידני.

ואז זה קרה. ריחה רק הגיע לאפו והיא כבר חלפה על פניו, נופלת כלפי מעלה במהירות. הוא התפתל על צירו בזריזות והספיק רק לראות את ישבנה העגול נעלם כלפי מעלה אל אור השמש, בדיוק כשהוא עבר את פני הקרקע והמשיך ליפול אל חלקו התת קרקעי של הפיר.

לא היה לו ספק – זו הייתה היא. האחת והיחידה. אפו לא שיקר.

זה היה אחרי הכול האף המשוכלל ביותר בשוק, אף שרוכשים רק דקדקנים כמוהו. כי F234GH5558FF9,  או F23 ב"פי" ידידיו, לא האמין שקשר זוגי מוצלח הוא שילוב של מזל ועבודה קשה. F23 האמין בדרך המדעית, ואפו זה עתה דווח לו שבת הזוג המושלמת עבורו, התאמה גנטית עד רמה של שלוש ספרות אחרי הנקודה, זה עתה חלפה על פניו, והוא הצליח לקלוט רק את ארבעת התווים האחרונים של שמה.

הוא בלם בלימת חירום, ושלושת הנופלים אחריו בקושי הצליחו להימנע מלפגוע בו. "תתעדכן!" קילל אותו האחרון.

F23 לא התרגש. הוא כן היה מעודכן. גרסאות התכנה שלו, ווידא, היו מעודכנות לשבוע האחרון. חוסר עדכון של שבועיים ומעלה נחשב לא קביל חברתית, חוסר עדכון של חודש הפך אותך למצורע. וויתור על עדכון אוטומטי נחשב אמנם למוזרות מסוימת, אבל עד שבוע של פיגור בעדכון היה עדיין סביר.

הוא הפך כיוון והחל לפול מעלה, בקצב כפול, מכוון את אפו לרגישות מקסימלית. הוא היה חייב למצוא אותה. הסיכויים להתאמה כה מושלמת היו אחד לעשרה מיליארד, וכיוון שהיו רק חמש מאות מיליון נשים בעולם, היא הייתה בהסתברות גבוהה מאד, האחת והיחידה.

הוא כבר הגיע לקומה השמונה מאות, ועדיין כלום. אם היא המשיכה בקצב בו נפלה כשראה אותה, הוא כבר היה צריך לעבור על פניה. היא או שהגבירה קצב או שיצאה באחת מהקומות שבדרך.

הוא הציג מחדש, בהילוך איטי, את אותן עשיריות השנייה שבהן הוא ראה אותה. לא היה שם הרבה מידע נוסף. הוא הצטער שלא רכש את הדגם עם קצב הדגימה הגבוה יותר, אבל רוב חבריו שכן עשו זאת דווחו שזה מעייף אותם לעבד כמות כזו של מידע חזותי, אז הוא בחר ללכת על העיניים הבסיסיות. אבל כן היה נדמה לו שהוא יכול להבחין ששערה אדמוני וארוך. והוא הבחין שהיא נופלת ורגליה מעלה. די נפוץ אצל אנשים בעלי שיער ארוך. וישבנה היה בהחלט עגול ונחמד.

F23 ניגן מחדש את הריח ההוא. לא היה שום ספק. זאת הייתה היא. הוא כבר היה מאוהב. הוא תהה איך זה שהיא לא הריחה אותו.

הוא החל לרדת חזרה למטה, עוצר בכל קומה, מנסה לקלוט את שיירי ריחה. אפו היה במצב רגישות מקסימלית, וצונאמי של ריחות הסתער עליו. מוחו נאבק, לא בהצלחה, לסנן אותם. הוא הרגיש סחרחר, ובקומה ה 726 נאלץ לעצור, ידו על מוט העצירה של הקומה לייצב את עצמו. הוא קרב את ידו אל האף כדי להקטין קצת את הרגישות, והריח שוב היכה בו.

היא נגעה במוט הקומה הזו. לא היה לו ספק בכך. הוא ליקק את אצבעותיו, ופיו אישר לו מה שאפו כבר גילה. התאמה מושלמת. הוא חזר אל המוט, וליקק אותו מצד לצד ביסודיות –  עכשיו היה לו גם את ה DNA השלם שלה. השאלה עכשיו הייתה רק האם היא הייתה במאגר או ששמרה על פרטיות.

F23 בדק. היא הייתה במאגר. אבל לתדהמתו ואכזבתו הייתה מתויגת  כ"א-מינית – יחידאית". וזה היה סוף הסיפור. לא היה טעם להמשיך ולחפש אותה. אנשים שהזדהו כא-מיניים נטו רק לעתים מאד נדירות ליצור קשרים מיניים, ויחידאים לא היו זמינים לקשר כלשהו, ברמת העיקרון. הוא היה מאוהב, אבל היא לא תחזיר לו אהבה.

הוא התעכב עוד קצת במבואה. בכל זאת, ההתאמה הכה מושלמת הזו… עם אחוז התאמה כה גבוה, עבודה קשה וויתורים לא מעטים הוא יוכל אולי להרשות לעצמו היתר לצאצא ביולוגי.  שווה לנסות, אולי שווה להציע לה סוג הורות משותפת ללא קשר זוגי. או לפחות לקבל ממנה תרומת ביצית. אבל לזה היו צינורות רשמיים מקובלים. פניה ישירה הייתה בטעם רע, ונידונה לכישלון.

הוא ליקק את שפתיו, טעמה עדיין על לשונו, והסתכל שוב סביב, במבואה לקומה. היא לא הייתה שם, וגם עקבת הריח כבר נמוגה. F23 ניגש אל קצה הקומה, וקפץ, ריחה עדיין באפו. עדיין מאוהב.