למה שתיים?


בצה"ל, הכל מתחלק לשלושה חלקים, ואצל הנוצרים יש את השילוש הקדוש+מריה, אבל למין האנושי יש חיבה עזה למספר שתיים, ליתר דיוק לסווג כל דבר לאחת משתי קבוצות. דיכוטומיה קוראים לזה, וזה כל כך נפוץ, שאנחנו לא באמת שמים לב לזה.

למשל: טבע – תרבות, גבר – אישה, פנים – חוץ, רע – טוב, ימין – שמאל, מעלה – מטה, ילד – מבוגר, גוף – נפש, אדם – אל, אטום – שקוף, בהיר – כהה, לבן – שחור, …

יש בעצם שתי שאלות: הראשונה: למה אנחנו הופכים כל תחום רציף לאוסף של  בדידים? על זה ניסיתי לענות בזמנו ברשומה בשם: דיגיטלי, בעולם אנלוגי. הסיבה העיקרית – השפה.

והשאלה השנייה: למה שתיים? למה בכל כך הרבה מקרים, אנחנו מחלקים אספקטים חשובים של העולם לשתיים? ופה אני רוצה להציע כתשובה אפשרית את הפיזיונומיה שלנו.

לדעתי, כתשובה לשאלות יסודיות, שתיים זו תשובה לא מאד מתקבלת על הדעת. אחד כן, אינסוף גם כן, אבל שתיים? אם שתיים, אז למה לא שלוש? חמש? 12?

הסבר אחד ששמעתי, הוא שזה נובע מחלוקה לעולם שבתוכנו והעולם שמחוצה לנו. למשל החלוקה של נפשי – פיזי. למרות שמה שקורה בתוכנו הוא גם פיזי, לא רק נפשי. ולהפך. וחוץ מזה, רק מספר קטן של דיכוטומיות יכולות להיות מוסברות על ידי הסבר זה.

אני חושד שחיבתנו הלא מודעת לדיכוטומית קשורה קשר חזק לפיזיונומיה הסימטרית שלנו. לזה שיש לנו שניים כמעט מכל האיברים (חוץ מכמה חשובים…). לזה שאנחנו סימטריים מימין לשמאל, ולכן אנחנו מחלקים את העולם בעיקר למה שנמצא מימיננו ומשמאלנו. פחות למה שנמצא מאחורינו ומלפנינו (כי אנו רואים בעיקר את מה שלפנינו) ועוד פחות למה שמתחתינו ומעלינו (כי לתוך האדמה קשה לנו לראות). ולכן אנו לא מחלקים הכל לשש או לארבע, אלא בעיקר לשתיים.

נכון, יש את ארבע רוחות השמים, ועשרת הדיברות, ותשעים ותשע השמות של אללה. ויש את צה"ל, ויש עוד חריגים. ובכל מקרה, אני לא מנסה לטעון שהכל לא מתחלק לשתיים, או שלא צריך להתחלק לשתיים. וכן, אני מבין שהשפה כופה עלינו קטגוריות, וחלוקה לקבוצות או מחלקות של כל דבר. שקשה לנו להתנהל עם רצף של דברים. בסדר.

ובכל זאת – אם היינו מצליחים להיות קצת פחות "קטגוריים", קצת פחות "דיכוטומיים", אז אולי היינו מצליחים יותר לראות את הדברים "כמות שהם" ופחות על פי ההכללות הנוחות אך הלא מדויקות בהגדרה שהחלוקות, בייחוד אלו לשתיים, יוצרות.

בכל מקרה, מספרים גדולים משתיים עדיפים בעיני. הם קירוב יותר טוב לרציפות המהותית של רוב הדברים. כמה גדולים? נאמר שבע. שבע מה? שבע כל דבר.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s