כפר ביקרתם?


יום עיון על המורשת הדרוזית בכפר ג'וליס התברר ככנס לקידום התיירות הכפרית במגזר הדרוזי. המשרד לפיתוח הנגב והגליל, משרד התיירות ומשרד ראש הממשלה משקיעים כספים בפיתוח ענף התיירות הדרוזית, והכנס הזה היה בשבילם הזדמנות לטפוח לעצמם על החזה ולספר לנכבדי הקהילה, ולאורחים שבאו, שמספר חדרי האירוח גדל מכ 70 לכ 700.

התיירות שהם מכוונים אליה היא תיירות חוץ, באופן די הגיוני. כי לתיירים מאירופה למשל, הברדק והכיעור של הכפר הדרוזי הטיפוסי, זה שלא באמת שונה מהכפר הערבי הממוצע, יראו כמשהו "אותנטי", ו"הקולינריה הדרוזית" (זה המונח בו השתמשו בכנס. פיתה דרוזית עם לבנה? שולבטה?) יכולה אולי להראות להם משהו ששווה להתארח בכפר דרוזי בגללו, ולא רק לעצור לצד הדרך לדקה.

באמת שאין לי רצון או צורך לפגוע בבני העדה הדרוזית. כל בני העדה שאני מכיר הם אנשים מצויינים (חוץ מיוסף הרצף המנוול מדליית אל-כרמל, שנעלם לי באמצע העבודה, אחרי שקיבל מקדמה גדולה מדי), ואני מכיר לא מעטים אישית. דתם, מה שאני יודע עליה, יש בה דברים יפים מאד. והדרוזים כאמור אזרחים נאמנים למדינה, משרתים בכוחות הביטחון, ויש להם גם נשק.

אבל, יחסית למקומות שבהם ממוקמים כפרי הדרוזים, הכפרים עצמם היו יכולים להיות אטרקציה תיירותית הרבה יותר מוצלחת. הדרוזים, מיעוט נרדף מיום שדתם נפרדה מבפלג האסמעיליה של האיסלם במאה ה 11, נטו תמיד להתיישב במקומות גבוהים  – עליהם יותר קל להגן. גם בישראל, שבה התיישבו רבים בימי האמיר פח'ר אל-דין הראשון, כפרי דרוזים רבים, כמו בית ג'אן, עספיה ודליית אל-כרמל, ממוקמים במקומות גבוהים, יפים, ובעלי מזג אוויר מצוין.

יש רק שתי בעיות:

הראשונה –  ששלושת הכפרים האלה מוקפים בשמורת טבע, שרובה על קרקע פרטית של הדרוזים. זה גם מגביל את האפשרויות של הכפרים להתרחב, (והם הפכו מאד צפופים עם השנים) וגם לא מאפשרים להם לבנות לגובה.

הבעיה השנייה, שאין להם איפה לבנות חדרי אירוח מחוץ לכפר, בחיק הטבע, כמו שיש למשל במצפה אבירים. משפחה מבית ג'אן שעשתה זאת בתוך שמורת הר מירון נשפטה לא מזמן בבית המשפט השלום בעכו, שגזר על סאמי אסעד מבית ג'אן קנס בגובה 200,000 שקל בגין בנייה בלתי חוקית. כמו כן, נגזר עליו להרוס את שלושת המבנים הבלתי חוקיים, איסור מוחלט להשתמש בהם וחצי שנת מאסר על תנאי. פסק הדין הזה גרר מיני-אינתיפדה דרוזית, מחאה צודקת בחלקה, אבל גם שמורות הטבע הן ערך חשוב, לכל האוכלוסייה.

אז מה עושים? הפתרון היה יכול להיות חדרי אירוח בתוך הגרעין העתיק של הכפרים, בבתים משוחזרים בטעם של פעם. אבל הדרוזים, על אף מעלותיהם הרבות, הם יותר עם של לוחמים מאשר עם של מעצבים. נגיד את זה בפשטות: אין להם חוש לזה.

אני נמצא הרבה בעיספייה ודלית אל כרמל. האקלים שם נפלא, שוויץ ממש שם גם בקיץ. הנופים מהיפים בארץ, ירוק מכל עבר, חוץ מהמקומות שנשרפו בשרפה הגדולה. ובכל פעם אני לא יכול להימנע מלהשוות את שני הכפרים האלה לכפרים במקומות אחרים בעולם, כאלה הממוקמים במקומות גבוהים. יש תמיד מין אופי שונה לכפרים הרריים, ואפילו בארצות עניות יש לכפרים גבוהים תמיד יופי מיוחד כזה, הררי כזה. אבל לא כך בכפרים שעל הכרמל. 

יש כוח כלכלי לא מבוטל בכפרים האלה. יש הרבה בתי מידות, וניכר שיש רווחה כלכלית לא קטנה. אבל הסך הכל פשוט מכוער. הרבה בתים ללא גימור, או עם גימור אך בטעם ממש רע. אין צמחיה בין הבתים או אפילו גינון מינימלי, למרות שכמעט כל הגננים בחיפה הם דרוזים. פסולת בניה זרוקה במגרשים בין הבתים. זה פשוט לא נראה כמו מקום שהיית רוצה לבלות בו חופשה. ממש לא. אלא אם כן אתה תייר שסוג כזה של כיעור נראה לו "אותנטי".

גם אתרי התיירות המוקמים בכפרים, כמו למשל "מוזיאוני מורשת" קטנים שאנשים מקימים אצלם בבית הם בדרך כלל בעלי "אמירה אוצרותית לא ממש הדוקה".  בפחות נימוס: לא יותר מאוסף גרוטאות מעלות אבק.  די פתטי בדרך כלל.DSC02792

ומסעדות? מאז נסגרה כתר הכרמל המהוללת, אני לא מכיר מסעדה אחת ראויה לא בעספיה ולא בדלית אל כרמל. הייתה מסעדת שף שנפתחה מעל חנות רהיטים בעספיה, אך בחצי הדרך במעלה המדרגות המצופות דשא סינטטי מתקלף, הסתובבתי וירדתי חזרה. וזה בדיוק העניין – המסעדות רובן מנוהלות בחוסר מקצועיות משווע. יש במטבח את עקרת הבית שגרה מעל, ומקדימה יש את הגבר המנהל. כשלקוח נכנס, מזעיקים את האשה מאחור שתבשל משהו. כך על כל פנים זה באמצע השבוע. בסופי שבוע, העסק יותר מאויש, אך האוכל הוא פשוט אוכל ערבי טיפוסי, ורחוק מלהשתוות למסעדות הערביות של חיפה, רובן מנוהלות על ידי אנשי טורעאן. אלו, מבינים באוכל. הדרוזים, אני מצטער, פחות. לא בגלל המסעדות יגיעו אנשים לכפר להתארח. אולי בבתים יש אוכל יותר טוב שיכול להיות זמין לאורחים באירוח כפרי. אני מקווה.

אז יש סיכוי לתיירות להיות מנוף משמעותי לכלכלת הכפרים הדרוזים? אני חושב שלא. השילוב של חוסר מקצועיות משווע עם המראה הממש לא מלבב של הכפרים, מגביל מאד את אופי התיירים שייהנו מבילוי כזה. וחבל. כי יש הרבה מאד נשים דרוזיות שבעליהן לא מרשים להן לנהוג ולהסתובב מחוץ לכפר, שהיו יכולות להרים פרוייקטים של אירוח כפרי, איכותי אפילו. רק לא בתוך סביבה חצי-עירונית מדכאת שכזו. זה פשוט לא יכול להיות הצלחה גדולה.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “כפר ביקרתם?

  1. אני מסכימה מאד עם מה שכתבת. הפוטנציאל קיים בכפרים שלהם אבל אין להם את החוש לזה..
    וחבל.. יכלו לעשות מזה מקור פרנסה משמעותי לנשים שלא מאפשרים להן לצאת לעבודה מחוץ לכפר

  2. פינגבק: על המרפסת | דרכי עצים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s