Elysium


Elysium, סרט מד"ב עם מאט דיימון, הזכיר לי משפט ששמעתי מאיטלקי אחד: "מה מפריד בין האדם לחיה? הים התיכון". נחמד, הא?

בסרט, אותו דווקא אהבתי למרות הביקורות הפושרות שקיבל (מה לעשות, אני לא פיינשמקר בסוג הסרטים הזה), עניי כדור הארץ, כל אלו שנשארו בעתיד הלא רחוק מאחור על העולם שממש כרגע אנחנו עסוקים בלהחריב, מנסים לחצות את החלל הקרוב, המקביל ל"נהר האוקיינוס" במיתולוגיה היוונית, כדי להגיע את תחנת החלל אליה נמלטו כל עשירי כדור הארץ. שם יש מכונות היכולות לרפא כל מחלה. טכנולוגיה שעשירי כדור הארץ, מסיבה כלשהי, לא מוכנים להעמיד לרשות אלו שנשארו למטה.

ותחנת החלל, Elysium, היא כמובן המקבילה לאזור המסוים ההוא בעולם הבא על פי המיתולוגיה היוונית, אליו הגיעו קרוביו האנושיים של זאוס ("המקורבים לצלחת?") ו"האנשים ההגונים, שהראו צדק וגבורה נשגבת" ("?").

"שם נמצא רדמנתוס בהיר-המחלפות, שם חייהם של בני אדם נטולי-דאגה. אין שם שלג, אין החורף רב, אין גשם לעולם, ואוקיינוס תמיד שולח את משבי זפירוס, הרוח השורק, להשיב את נפשם של בני האדם" ("אודיסיאה" של הומרוס במלים שהפנה פרוטאוס אל מנלאוס)

יש הרבה אנלוגיות ברורות בסרט, שזורות בין סצנות הפעולה. יש את האנלוגיה הברורה, המאזכרת את זרם הפליטים מהעולם העני אל העולם העשיר, ה Elysium של זמננו, שתת זרם זעיר שלו נסחף גם אל גבולנו הדרומי. וישנו כמובן גם המוטיב המובהק של שאיפה לחיי נצח, של סירוב להכיר בסופיות חיינו. כי לא ה McMansions שם במסלול הם המפתים את תושבי העולם מטה לעשות הכל כדי להגיע למעלה, כנגד כל הסיכויים, אלא הסיכוי לחיי נצח, גם אם זה בחזרה לחיים בעולם המחורבן שם למטה. Elysium הוא הגרסה המד"בית לעולם הבא.

שדרת השאנז אליזה, (בתמונת הכותרת) למדתי במהלך ה"תחקיר" (== ויקיפדיה) לרשומה הזו , היא פשוט  "שדות אליסיום", בצרפתית. וגם, ידעתי משכבר, פרידריך שילר עסק ב Elysium. ב"האודה לשמחה" שהלחין בטהובן והפך לחלק האחרון של הסימפוניה התשיעית. שם תורגם Elysium כ"שדות עדן":

Fullscreen capture 20082013 123718

זרם הפליטים הזה, הזורם, תמיד מדרום לצפון, על אף כל המכשולים, הוא משהו שאת קיומו קשה לי להדחיק, גם אחרי שקמה הגדר בגבול מצריים, שזה בדיוק תפקידה – לאפשר לנו לא לראות את כל אלו המתדבקים על שערינו. חשבתי על הזרם הזה כנראה כאשר שחיתי לי בבריכה לילה אחד, מנסה למצוא רעיון לסיפור שיהיה על בלבול, יתרחש בתחנת אוטובוס, יהיה בו וורד,  וגיבורו יהיה ילד מאומץ בן 8 – תרגיל מס 202 מתוך http://creativewritingprompts.com.

וזה הסיפור שיצא לי: חביב.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “Elysium

  1. היו שנים שאמא שלי שרה במקהלה הפילהרמונית. למיטב זכרוני המילים שהם שרו היו הבאות:
    רונו גיל זה נר אלוה
    שיר מזמור — חדווה
    בלבבות שכוּרי —
    נתייצב על סף —-

    (הקווקווים מסמנים מילים שאינני זוכרת )

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s