הפתתה


למדתי כמה מילים חדשות השבוע בסיור האקזוטי של העמותה הישראלית לפירות (אקזוטיים). הראשונה, במרכז המבקרים של אתר אשכול של המוביל הארצי, הייתה "הפתתה" (flocculation).

באתר אשכול מנקים את מי המוביל, שעד לשם זורמים בתעלה פתוחה, בשלשה שלבים. בשלב הראשון, מוסיפים למי המוביל,  האגומים בבריכת שיקוע, גופרת האלומיניום שגורמת למוצקים שבמים להתגבש סביבה לפתיתים, מכאן – הפתתה. אלו שוקעים לקרקעית והופכים ל"בוצה" וזו נשאבת מהמים על ידי דוברה, ולא מוטמנת אלא מוערמת בשטח האתר עד שהיא מתייבשת והרוח נושאת את האלומיניום אל ריאות התושבים בישובים ליד. זה חומר שמסוכן לנשום אותו.

בשלב השני של הטיהור, מעבירים את המים לבריכה בה יש דגים ממינים שונים ואלו אוכלים את החומר האורגני. משום מה אין בעיית ציפורים בברכה הזו, כמו בבריכות דגים אחרות. אולי בגלל ציפורי הפלסטיק שהותקנו על ראשי כל המגופים ועמודי התאורה.DSC02687

, ובשלב השלישי, מסוננים המים דרך גבישי פחם אבן. כך נראים המים בכניסה למסננים:DSC02696

מרכז המבקרים של מקורות באתר אשכול הוא מקום מוזר משהו. צריך להירשם מראש ולספק מספר תעודת זיהוי כדי לבקר שם – לא ברור למה. וגם צריך לבוא בנעליים שלמות,  גם לא ברור למה. שם אתה נחשף למופע מים-אור מושקע ביותר אף כי נלעג משהו, המפאר ומרומם את חברת מקורות ופעולותיה. אם יש מסר שאתה אמור לקחת משם, הוא שלא כדאי להפריט את מערכת אספקת המים.  בהמשך הרשומה אפשר לראות למה גם למדינה יש אינטרס בשימור אספקת המים בידי המדינה.

יש שם גם מודל מוקטן של האתר, וסרטוני הסברה המסבירים את פעילותו. שווה שעה מזמנכם, בייחוד עם ילדים.DSC02682

עוד מילה שלמדתי שם: אקווה. תרגום עברי ל-אקוויפר. גם מזכיר בצליל Aqua, מים בלטינית, וגם יש בזה את ה"קווה" מ"היקוות". נחמד. יש שתי אקוות בארץ: אקוות החוף ואקוות ההר, ושתיהן יחד מספקות כרגע מים לשתיה יותר מסך כל המים מהכנרת (350 מליון קוב) וממתקני ההתפלה (300 מליון קוב, אמור להגיע ל 600) גם יחד. כי סך כל הצריכה, ללא מים מושבים, הוא 1.7 מיליארד קוב בשנה.

לגבי אקוות ההר תהיה לנו בעיה במקרה שתקום מדינה פלסטינית, כי אלה יהיו אז המים שלה. לא נוכל להמשיך ולשאוב כאוות נפשנו, לקחת 86% מהמים ולהשאיר להם 14% כמו היום. לתת למתנחלים 300 ליטר לנפש ליום ולתת לפלסטינים 70 ליטר לנפש ליום.

ממסמך של האו"ם:

כל ההתנחלויות המוכרות רשמית על ידי הרשויות הישראליות, כמו גם רובם המכריע של המאחזים הלא מורשים, מחוברים לרשת מים ומקבלים שירות מחברת המים הלאומית הישראלית מקורות, מבארות בגדה המערבית ובישראל.

כ-300,000 פלסטינים ברחבי הגדה המערבית, לעומת זאת, סובלים ממחסור במים. נתון זה כולל כ-14,000 בני אדם החיים בכ-100 קהילות רועים משוללות כל תשתיות מים בשטח C, שלהם יש גישה לפחות מ-30 ליטר לנפש ליום. קהילות אלו מסתמכות על מים מובאים במיכליות, במחירים גבוהים עד פי חמישה ממחיר מים מוזרמים בצינורות.

כאשר הקהילות הללו בונות מבנים לאיסוף ואגירת מים בלי היתרים מהרשויות הישראליות, שכמעט בלתי אפשרי להשיגם, מוצאים נגד המבנים הללו צווי הריסה; ב-2011 לבדה נהרסו 70 מתקני איסוף מים כאלה.
__________________________
את זה האחרון, ראיתי במו עיני. בורות חצובים בסלע לאגירת מי גשם, בדרום הר חברון, אזור על גבול המדבר, נהרסים על ידי דחפורי צה"ל כ"מבנים בלתי חוקיים". בורות אלו, שהיו שם מזה מאות בשנים ושמשו להשקיית הצאן, אפשרו לתושבים שם לשרוד את הקיץ. כנראה שזו בדיוק הסיבה שבעטיה הורסים אותם.  רשע מזוקק.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s