נחרצות


יש סדרת טלוויזיה  בשם "שוברים שורות" (Breaking Bad) שאחריה אני עוקב באדיקות. היא ו "24" הן היחידות שראיתי את כל פרקיהן, ועכשיו באמצע העונה החמישית אני ממתין לחצי השני של העונה, שאמורה להיות האחרונה, לצערי.

כאשר באמצע השיעור על היידגר באוניברסיטת ת"א, שאל המרצה אלי פרידלנדר (מעולה…) איזו סדרת טלוויזיה ממחישה היטב את סט המושגים שעליהם דיבר עד כה, ובמיוחד "נחרצות", היה לי ברור מיד לאיזו סדרה הוא מתכוון. וחשבתי שלהשתמש בסדרה להדגמת המושגים יכול לעזור לחובבי הסדרה, וגם לחובבים העתידיים של הסדרה (אין עוד אפשרויות אחרות..) להבין  ארבעה מושגים בהגות של היידגר הבונים דרך לראות את העולם שעושה לי שכל:

"היזרקות"  (thrownness, Geworfenheit)– מושג הקשור לעבר. זהו האופן בו העבר שלי ממקם אותי בהווה. אני (ה Dasien של היידגר – זה שכבר מלכתחילה נמצא בתוך העולם)  "נזרק" אל העולם ללא שום בחירה.
במקרה של וולטר וייט, גיבור הסדרה, כימאי שבעברו עסק שהיה מבוסס על המצאה שלו, אותו עזב, ועבר להיות מורה לכימיה בתיכון. כי העסק היה בקשיים, כי נולד לו ילד עם צרכים מיוחדים וכי הוא רצה משרה בטוחה וזמן פנוי. השותף שלו המשיך בעסק, והפך מיליארדר בזכות אותה המצאה
. זה העבר שלו, והוא מגדיר מי הוא היום ואיפה הוא נמצא בעולם. הבחירה שעשה בעבר עדיין מבעבעת בו, אוכלת אותו מבפנים.

"הטלה"  ( projection, Entwurf)– האופן שבו אני מבין את עצמי מתוך מה שמסמן את האופק של האפשרי עבורי. איך אני מבין את עצמי מהעתיד (שהוא תלוי עבר). תלוי כמובן במקום אליו "נזרקתי", בעבר שלי, ב"היה כבר" שלי.

אנחנו לא בהכרח יודעים במודע מה האפשרויות שלנו. אני מרגיש במעומעם בסוג של קשר או דאגה, אי נחת באפשרויות האלה. אולי תקווה. אופנים רגשיים. אנחנו כן מודעים, גם אם במעומעם, לאפשרות האחת שהעתיד צופן לנו, מיום לידתנו, האפשרות הבלתי נמנעת של מותנו.

בתחילת הסדרה, מגלה וולטר שהוא חולה סרטן במצב סופני. ובנוסף, משרתו כמורה לא מאפשרת לו לממן את הטיפולים העשויים להאריך את חייו. השותף שלו לשעבר מוכן לממן לו את הטיפולים, אבל וולטר לא מוכן לקבל כצדקה מה שהוא חושב ששלו כדין. מטבע הדברים, אופקיו נראים לו לפתע אחרת לגמרי.

"נפילה"   (fallen-ness, Verfallenheit) – מתאר את הדרך בה אי הנחת והחרדה הכרוכים בתחושת ההטלה, בהבנת האפשרויות העומדות בפני, כולל המוות, גורמים לרתיעה וזו גורמת לי להיאחז במה ש"הם" אומרים. ב"מה שמקובל". גורם לי ל"חוסר אותנטיות"

"נפילה" היא בדיוק הבחירה שעשה אותו בחור, שבצבא התגייס שנה וקצת אחרי ואותו הדרכתי בקורס הבסיסי, מה שנקרא "היה טירון שלי". כמה שנים אחרי כן, מצאתי את עצמי בשרות מילואים, יושב יחד אתו מחוץ לתיבת קשר על ראש ג'אבל צפי בלבנון, כשמסביב מעידים המואזינים בכל הכפרים שמסביב להר ש: "אַשְׁהַדֻ אַנַּ לַא אִלַאהַ אִלַּא אללַּהַ, וַּאַשְׁהַדֻ אַנַּ מֻחַמַּדַן רַסוּלֻ אללַּה".

שאלתי אותו מה גרם לו להתחרד אחרי שרותו הצבאי. (בשלב זה הוא עדיין שירת במילואים). והוא ענה לי שאחרי הצבא הוא לא ידע מה הוא רוצה לעשות, ובאיזה אפשרויות מאלו שהוא יכול לדמיין לעצמו ("הטלה") לבחור. ואז, בניסוח שלו, הוא החליט "לא להיות שפן הניסיונות של החיים שלי". הוא החליט להתחרד ולהעביר את ההחלטה למסורת, לרב שלו. הם שידכו אותו, אמרו לו איפה לעבוד וכמה (מעט) והסירו את כל הדאגה מלבו. החיים שלו לא "אותנטיים" במובן ההיידגריאני, כי "הם" אומרים לו מה להיות. זו "נפילה".

נפילה, במקרה של וולטר, הייתה לקבל את הדין, לוותר על טיפולים ולחכות למוות, כמו שהחברה האמריקאית מצפה מכל מי שלא התאפשר לו לרכוש ביטוח רפואי אולטרה-יקר בעצמו או במקום עבודתו. או לקבל אותם במתנה משותפו לשעבר. אלא שעברו, האופן שבו הוא "נזרק" אל ההווה לא באמת פותח בפניו את האופק הזה.

"נחרצות" (resoluteness, entschlossekeit):  זו פתיחה אחרת, נחרצת, בבחירה באפשרויות של הקיום. כאן נדרשת אחיזה בחרדה (מן המוות) כדי לעבור לצורת חיים "אותנטית", כזו שבה אתה מכתיב את מהלך חייך, כמובן מתוך האפשרויות העומדות לפניך ("הטלה"), שהן פונקציה של המקום בהווה שבו מיקם אותך עברך (הזרקות).

אדם יכול לבחור ב"נפילה" וללכת בדרך הקלה, לבחור שלא לבחור, לחיות חיים שאינם אותנטיים, או לבחור ב"נחרצות", לקחת את גורלו בידיו ולחיות חיים אותנטיים.

וולטר וייט בוחר בנחרצות. הוא סמל הנחרצות. ממורה בתיכון הוא הופך ל"הייזנברג" – ייצרן meth בקנה מידה גדול, ,תוך שהוא מנצל את הידע שלו בכימיה.  בדרך הוא מחסל או גורם לחיסול של כמה עשרות אנשים (עד אמצע העונה החמישית), כולל ילדים. הבחירה שלו היא לא מוסרית. אבל הוא נחוש להיות מסוגל לממן את הטיפולים שלו בכוחות עצמו, להשאיר את משפחתו "מסודרת" כלכלית (גם אם מנוכרת לו – אשתו מודיעה לו שהיא מחכה בקוצר רוח למותו) ולבנות אימפריה תחת האימפריה שהחמיץ, גם אם זו אימפריה של סמים.

בחירה "נכונה"? אין דבר כזה. היא נכונה עבור וולטר. היא נכונה ל"יש בתוך העולם" שהוא, לאופן שבו עברו "זרק' אותו אל תוך ההווה, לאופן שבו ההווה שלו מכוון אותו לסט של עתידים אפשריים, ובמיוחד אל העתיד האפשרי המוחלט, המוות. שמבחינת וולטר הפך מוחשי מאד.

האם וולטר הולך למות מסרטן בסוף החצי השני של העונה האחרונה, זו שתתחדש באוגוסט? עד כה, חמש עונות אך רק שנה כרונולוגית אחרי תחילת הסדרה הוא ב remission, סימני המחלה לא ניכרים בגופו. אך אני מנחש שהוא מרגיש, כמו שאבא שלי , גם הוא ב remission, סיפר לי אתמול שהוא מרגיש, שהמחלה מכרסמת בו מבפנים, בשקט. הסדרה הזו לא מכבדת שום מוסכמה הוליוודית, וזה מה שאני אוהב בה, חוץ מהדמויות המרתקות והצילום הנפלא. קצת אתאכזב אם בסוף הסדרה יופיע לפתע סוף הוליוודי, שבו וולטר ימות בשלווה במיטתו מוקף בבני משפחתו האוהבים. אבל ל Vince Gilligan, יוצר הסדרה, פתרונים. עד כה, הוא לא אכזב.

הייתי רוצה לחשוב, שעזיבתי את העבודה בגיל 56, גם היא הפגנה של נחרצות. נכון, לא קניתי motor home והפכתי אותו למעבדת סמים, אבל במונחים של רוב האנשים שעבדתי אתם, פשוט להפסיק לעבוד, לא משנה מה אתה עושה עם זמנך במקום זה, הוא כבר מהלך רדיקלי. וכמו וולטר וייט, גם אני שיניתי את מהלך חיי רק כאשר התחלתי להרגיש שהשעון מתקתק, גם בלי שבישרו לי בשורות איוב. הסוף נמצא היה תמיד במודעות שלי, והסוף שלפניו, זה שאחריו אתה רק עסוק בביקור הרופא הבא, אני מודע שקרוב עוד יותר.

נכון, גם אם אחיה מאתיים שנה, לא אספיק את כל מה שהייתי רוצה לעשות. אבל לפחות אני מנסה שאת עשר השנים הבאות, שאני מקווה שיהיו טובות, בעיקר בבריאות טובה, אני לא אבזבז על דברים שאני לא חייב לעשות. שהן יהיו פנויות לדברים שאני כן רוצה לעשות. אני, ולא "הם".

שאחיה חיים אותנטיים.

עוד רשומות העוסקות בהיידגר ומשנתו

לקריאה נוספת: היידגר ומשמעות החיים

 

מודעות פרסומת

14 מחשבות על “נחרצות

  1. אתה מקרה חריג של מישהו שעשה שינוי שלא בעקבות אסון.
    זו תעוזה, או כמו שאתה כותב, ואני מקווה שהבנתי: בחירה נחרצת.
    ואני בעד 🙂

  2. וואו. וואו. אכן הסידרה מרתקת, אני בסוף העונה הרביעית, ורואה כמה פרקים בכל יום ברצף. ההסברים לאור המושגים שתיארת כל כך מעניינים ומוסיפים.

    מעניינת באמת ההתפתחות הפסיכולוגית שלו של וולטר/הייזנברג. איך ברגע אחד, כשהחזיק בידו את הכספית הרועמת מול טוקו, הוא גדל והתעצם, וחש בכוחו, ביכולותיו.

    איך הדגמים המגדריים ברורים וחזקים – גבר צריך לפרנס… –

    קשה מאוד לחיות חיים אותנטיים. אבל השיחרור שהנסיון הזה מקנה, העוצמה, התחושה שאני מנווטת, שאני מנסה לנווט, הם עצומים. כדאי לך לקרוא – לפחות בחלקו ואם יש לך סבלנות את כולו – את הספר של בטי פרידן (ממובילות הפמיניזם) שנקרא "התחדשות", ושעוסק בגילאי אמצע החיים ובעיקר בגיל השלישי.

  3. פינגבק: אמא שלי – פרק הסיום | דרכי עצים

  4. פינגבק: אותנטיות | דרכי עצים

  5. Heidegger uses various terms for the appropriate attitude to the past. Wiederholung , ‘repetition, retrieval’, comes from wiederholen , which has two senses: 1. ‘to repeat, reiterate, say or do again [wieder]’; here the verb is inseparable, that is, it cannot appear as holen … wieder , with other words intervening between the two constituents. 2. ‘to retrieve, get back [e.g. a ball]’; here it is separable. When Heidegger speaks of ‘the necessity of a(n explicit) Wiederholung of the question about being’ (BT, 2, 3), he means that we need to repeat it, ask it again. He also uses it in a sense closer to 2: ‘By the Wiederholung of a basic problem we understand the disclosure of its original, so far hidden possibilities; by working these out we transform it and the substance of the problem is first preserved’ (K, 204/139). His treatment of Kant exemplifies such repetition. He first considers Kant's ‘grounding of metaphysics in its originality’, presenting an interpretation that goes beyond Kant's words to his ‘unsaid’ thoughts: that reason and sensibility are rooted in transcendental imagination, that imagination is the source of time, and that Kant withdrew from this ‘abyss’ in the second edition of CPR (K, 126ff./87ff.). He then considers the ‘grounding of metaphysics in a Wiederholung’ and presents not an interpretation, but a summary of his own thought, drawing attention to its

  6. פינגבק: The Road Not Taken | דרכי עצים

  7. פינגבק: על האפשרות לשינוי | דרכי עצים

  8. פינגבק: סקרנות | דרכי עצים

  9. פינגבק: גם הוא Dasein, סוג של | דרכי עצים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s