הלא מודע החתולי


בחודשים הראשונים של הבלוג הזה, התנוססה בראשו, מתחת לשם הבלוג, רשימה של נושאים שחשבתי שאני הולך לעסוק בהם. אחד מהנושאים היה "חתולים".אך עם הזמן שמתי לב שאין קשר של ממש בין הרשימה שבראש הבלוג לנושאים בהם מצאתי עצמי מתעסק, לפחות לא אלה שמצאתי לנכון לכתוב עליהם, והורדתי אותה.

שלוש מאות ועשרים רשומות יותר מאוחר, ועדיין לא עסקתי בחתולים, למעט רשומה אחת שעסקה בטוקסופלזמה גונדי, טפיל של חתולים. רשומה זו תנסה לפצות את היצורים האלוהיים האלה על העדרותם מהבלוג שלי עד כה.

יש סיבות רבות לקנא בחתולים: על גמישותם, על סדר העדיפויות הכל כך הגיוני שלהם, המייחס חשיבות עליונה למזעור מאמצים ולמציאת מקום מנוחה אופטימלי, ועל כמה דברים שיש להם וחבל שאין לבני האדם: פרווה, שפם וזנב.

הפרווה, קודם כל כי היא פשוט מאד נעימה למגע. אבל אני גם חושד שהחיבה של בני האדם לבעלי חיים בעלי פרווה בכלל, וגם לפרוות בעלי-חיים-מתים (לצערי) קשורה איכשהו לגעגוע שיש לנו לתקופה בה גם לנו, למין האנושי, הייתה פרווה. איבדנו את זה, לא ברור לי למה, ואנחנו מתגעגעים. בדרך כלל אנחנו נוטים לחבב חיות על מאפיינים כביכול אנושיים שיש להם, ופרווה היא יוצא דופן מובהק פה. באמת כנראה שעדיין טבוע בנו זכר הפרווה שלנו.

IMG_1763

דידי

השפם, כי הוא איבר חישה מדהים, וגם יפה. יש לחתולים 24 שערות שפם, שהם יכולים להזיז רצונית, בארבע קבוצות. השפם הוא חלק מחוש המישוש החתולי, ומאפשר להם גם לחוש בזרמי אוויר ולכוון לפיהם את חוש הריח שלהם. הם יכולים ליצור מפה בתלת ממד של העולם רק בעזרת שערות השפם. לא משהו שאני יכול לעשות עם השפם שלי. אולי בגלל זה, אין לי שפם..

והעיקר: הזנב. חוץ מזה שהוא עוזר לחתולים ליפול על הרגליים כמעט תמיד (לא תמיד – זה מיתוס) הזנב הוא גם החצנה של התת-מודע שלהם. החתולים לא באמת שולטים רצונית בזנבות שלהם, ואפשר מצפיה בזנב של חתול להבין מיד באם הוא רגוע או עצבני, תוקפני או כנוע. הזנב הוא הוא פשוט שידור ישיר של התת מודע החתולי. החתול לא יכול להסתיר את מצבי רוחו, לא יכול "להעמיד פנים", שינוי מרענן ביחס לבני האדם…

איבר של חתולים בו אני לא חושק הוא הניבים. בניגוד לחתולים, בעל חיים טורף במובהק, בני האדם הם אוכלי-כל על פי מבנה שיניהם, ולדעתי הגיעו כבר מזמן לשלב באבולוציה בו הם יכולים לוותר על אכילת בעלי חיים ולחיות מצוין מתזונה טבעונית. ולכן, אין לי חפץ בניבים. גם את חתולתנו צ'ילי אני מנסה בדיוק עכשיו להעביר לתזונה טבעונית עם מזון חתולים של Ami. היא אוכלת אותו ונראית בסדר, אף כי היא אוכלת פחות ממזון החתולים הבשרי (לא יזיק לה, היא ממש שמנה…)

צ'ילי

נכון, צ'ילי היא בתאוריה טורף מטבעה, אבל כשאני מאכיל אותה כופתיות בשר, אני זה שבפועל הוא הטורף, וזה לא מתאים לי. מצד שני המזון הזה יקר פי שלוש ויותר מהמזון הרגיל, לא ברור לי למה, כך שלא בטוח שאמשיך עם זה.

ולסיכום, בדיחה על חתולים מתוך שיעור הערבית האחרון שלי (ותודה לירון) – בגרסה "פמיניסטית": אשתו של ג'וחא קנתה ארבעה קילו בשר והביאה הביתה. בערב, הזמין ג'וחא חברים ויחד הם צלו וחיסלו את כל הבשר. למחרת רצתה אשתו של ג'וחא לבשל את הבשר והתעצבנה לראות שהוא נעלם. שאלה את ג'וחא איפה הבשר, והוא התפתל, לא ידע מה לעשות, ולבסוף אמר שהחתול אכל את הבשר.

"החתול אכל ארבעה קילו בשר"? שאלה אשתו בכעס. תפסה את החתול ושמה אותו על המשקל. אלו הראו בדיוק ארבע קילו. שאלה אז אשתו של ג'וחא: "אם זהו הבשר, אז איפה נמצא החתול? ואם זהו החתול, אז איפה הבשר?"

איפה הבשר? איפה שהוא צריך להיות – בגופם של בעלי החיים, לא בצלחתנו…(והנה כך הצלחתי גם לחבר רשימה על חתולים, וגם להטיף לכם קצת על טבעונות :-).

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “הלא מודע החתולי

  1. אהבתי מאוד את תאור החתולים. אם הם כל כך מופלאים (ואכן) למה לשנות אותם (לטבעונים)?

להשארת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s