סיפרתי כבר שברחבי האינטרנט יצא שמי (בטעות) כמומחה עולמי לאוכל אתיופי, בזכות כמה מתכונים שתרגמתי מהעיתון והעלתי לרשת בימיה הראשונים? מאז ועד היום חיכיתי בסבלנות שהעליה האתיופית תפתח מסעדות, שבהם אוכל להפגין מומחיות באכילה, ולא בבישול.
היו לי לא מעט אכזבות במשך השנים. כל מקום שנפתח, ושמעתי עליו, דגמתי. היו לא מעט מסעדות שנפתחו, לא נוהלו כמו שצריך ונסגרו תוך זמן קצר. כנראה שלדעת לבשל ולדעת להריץ מסעדה הם לא בדיוק אותם הכישורים, גם אם אתה לא מכוון גבוה, אלא מקים מסעדה שתספק בעיקר אוכל ופחות אווירה.
יש את כל ה"מסעדות" האתיופיות באזור התחנה המרכזית בת"א שהן בעצם מקומות לשתייה ועישון נרגילה, והאוכל שם הוא אופציה תאורטית בלבד. גם באלו ניסיתי לאכול, וממש לא הצלחתי.
כבר ממש התייאשתי, והנה, ממש מול גלריה בניימין ברחוב צ'לנוב בתל אביב, התחלף בית הקפה הנחמד שהיה במספר 27 במסעדה אתיופית עוד יותר נחמדה. ולא סתם אתיופית, טבעונית! מקום בשם טנאת.
טַנַאת אגב, הוא הֵלְחֶם של טְאְנָ – בריאות. ו אְנָת – אמא, משהו כמו "הבריאות של אמא"
התפריט לא ארוך במיוחד, אבל האינג'רה עם שלל המנות שעליה, היא ארוחה מגוונת ושלמה, התשובה האתיופית לטאלי ההודי. וטעימה.
המקום לא גדול, אבל נחמד מאד. יושבים שם בצוותא עולי אתיופיה, שנהנים גם הם מהאוכל (עדות הכי טובה) ותושבים מהסביבה, המשתכנזת אט אט (איך אומרים בעברית Gentrification? ג'נטריפיקציה?)
אין פעם שאני מזדמן לגלריה בנימין שאני לא יושב שם, ותמיד טעים לי. מנהל את המקום יצחק, ואחותו גם היא פעילה שם לעתים.
הם מנהלים את המקום בנחת, בלי לחץ ובאווירה נעימה. מהירות ההגשה היא לא בסדר גודל של מסעדה מזרחית, זה לוקח זמן. וזה בסדר – אם אתה לא ממהר. ככה זה כשאותו אדם גם מבשל, גם מגיש, גם שוטף את הכלים וגם הולך לשוק לקנות אספקה.
בשורה התחתונה – אוכל טעים, טבעוני, אווירה נעימה, מיקום טוב (יש גלריה מצוינת ממול (בנימין), ואחת מעבר לפינה (חזי כהן). שוק לוינסקי לא רחוק, ואפשר לקנח שם ב"אָשוּרֶה" אצל בורקס פנסו, גם זה קינוח טבעוני, שמשום מה אני מתעצל להכין בבית, למרות שלא נראה לי קשה
Ashura
. לכו לאכול בטנאת, טעים.
מאשר. אכלתי שם שלוש פעמים. וגלריה בנימין ממש ממול…
חייבת לנסות פעם.
(טְאְנָ = בריאות. אְנָת = אמא)
פינגבק: בתחנה המרכזית | דרכי עצים