שעשוע אינטלקטואלי


כבר כמעט עשור שאני "צובר הון סימבולי" כשומע חפשי באוניברסיטה, ובשנתיים האחרונות, בהן אני לא עובד, אני עושה את זה בחלק גדול מזמני. אני יושב בהרצאות, בעיקר באוניברסיטת חיפה, ולומד להנאתי. אני מאזין בהרצאות, ולפעמים גם קורא את החומר לקריאת רקע בין שעור לשעור (אם  אני מוצא סטודנט שמוכן להוריד עבורי את החומר מהאתר בו הוא נמצא והנגיש רק לסטודנטים הרשומים לקורס).

אם הייתי נרשם לקורס, כ"שומע חפשי", הייתה לי גישה לחומר. אבל אני קמצן. לו הייתי משלם מה שהאוניברסיטה גובה משומעים חופשיים, כ 500 ש"ח לקורס של שעתיים שבועיות, הייתי משלם יותר משכר לימוד מלא עבור מספר הקורסים שאותו אני לומד, שבסמסטר הקודם היה שמונה. חלקם קורסים של ארבע שעות. אז אני בעצם "מתפלח".

באוניברסיטת תל אביב, שם התחלתי ללמוד יום בשבוע, יותר קשה להתפלח. לאוניברסיטה יש מסגרת מסודרת בשם "לומדים בגילמן" עבור שומעים חפשיים (שם קוד לכאלה שכבר לא שומעים כל כך טוב -:) ושם הם גובים אפילו יותר מאוניברסיטת חיפה. כדי לאכוף את התשלומים, יש להם פקחיות ופקחים העוברים בכיתה לפני תחילת השיעור, צדים כל מי ששמץ אפור מתגנב לשערו, ובודקים אם שילם. לא נעים. אבל לא כל הקורסים הם במסגרת "לומדים בגילמן", ובאלו שלא, אין  פיקוח.

כיוון שאני לא משתתף בבחינות, ולא מוסר שיעורי בית, אני לא מוסיף עבודה לא למרצה, לא למתרגל ולא לאוניברסיטה. לכן, אני מרגיש די בסדר עם זה שאני נהנה הנאה אינטלקטואלית (רבה) ולא משלם עליה. כאשר אני יושב עם עוד מאות סטודנטים (בעיקר סטודנטיות) בקורס כגון מבוא לסוציולוגיה, ואני בערך היחידי שלא עסוק בבירור מה חדש באתר של ZARA או בפיייסבוק, היחידי שמתעניין במה שיש למרצה לומר, אז אני מרגיש בסדר עם זה שאני לא משלם על הזכות לתפוס כיסא באודיטוריום.

קורסי המבוא אגב, הולכים ונגמרים לי. אני בוחר אותם לפי הצורך שלי להשלים לי את התמונה במה שצריך לדעת כבסיס עבור מה שיש המכנים "ביקורת התרבות". יותר ויותר אני מוצא את עצמי בקורסים של תואר שני, ובחלק מהם, אני אפילו מצליח להבין על מה מדברים שם. שם, הקבוצות קטנות יותר, ויש מרצים שאינם מוכנים לנוכחות של שומעים חופשיים. אבל אפילו את גדול המתנגדים הצלחתי לשכנע שכדאי לו להשאיר אותי. זה עלה לי בשעות רבות של עבודת תרגום טקסט והכנת הרצאה לקורס שהוא מעין סמינר, אבל היה שווה.

יש לא מעט סיבות שבגללם אני לא נרשם פורמלית ללימודי תואר כלשהו, אבל אפשר לתמצת את הסיבות כך: אם הייתי רשום ללימודים, לא הייתי נהנה מהם באותה מידה בה אני נהנה מהם כעת. למשל – קשה לי להעלות על הדעת שהייתי יושב היום ונבחן בנושאי הקורס. תמיד שנאתי בחינות, וזה שאני יכול ללמוד בלי צורך להיות בסיטואציה של בחינה הוא ממש אוטופי מבחינתי. נכון, אין מי שייתן לי משוב באם מה שחשבתי שהבנתי זה גם מה שהוא רצה ללמד. ואולי מה שמצטבר לי במוח זה אוסף של תפיסות שגויות, אבל ההסתברות של זה נמוכה, לדעתי. וחוץ מזה, מה שאני מבין, אני מפעם לפעם משמיש לכתיבה בבלוג הזה, ופה אני רוצה ומקווה, שיתפסו אותי על שטויות ויתקנו אותי.
אני תמיד יכול לחזור ולערוך את הרשומה, ולהעלים כל טיפשות כלא הייתה. חבל שבחיים זה לא ככה.

אם הייתי רשום לקורסים, והציון היה חשוב לי, הייתי אולי  מקיים יותר את מטלות הקורס. אבל במדעי הרוח הדרישות ממילא כל כך מעטות, יחסית נאמר לאלו של המוסד בו למדתי פורמלית בזמנו הנדסה, שברוב הקורסים אני חושד שלמידתי לא נפגעת משמעותית מזה שאני לא עושה "שיעורי בית".

אם להודות על האמת, גם בטכניון כמעט ולא עשיתי שיעורי בית, גם כשזה היה 10% מהציון. אם אני חושב על זה, בעצם כמעט אף פעם לא עשיתי שיעורי בית, גם לא בבית הספר. תמיד ישבתי לי כמו איזה בטטה וחיכיתי שיאכילו אותי בחומר בכפית בהרצאה פרונטלית. ובשנים בהם למדתי "פורמלית", גם קראתי הרבה פחות קריאת רקע מאשר כיום.

אפרופו קריאת רקע, בסמסטר הזה אני עושה ניסיון: פחות קורסים פרונטליים ויותר ניסיון ללימוד עצמי מקריאה. צברתי ים של טקסטים, גם מכל הקורסים בהם למדתי עד כה וגם מאזכורים שונים, ואני מנסה לראות עד כמה אצליח ללמוד מהם לבד, לגמרי בלי אילוצי לוח זמנים חיצוני. מצד אחד, קריאה עצמית היא הדרך הטובה ביותר ללמוד נושא מסוים באורח יסודי של ממש. מצד שני, נדרשת משמעת עצמית חזקה.

חבר המושבעים עדיין לא שב מדיוניו בנושא, ואני עוד לא יודע מה גזר הדין בעניין אופן הלימוד הזה. הלוואי והיו לי שותפים ללימוד עצמי שכזה, כמו שיש לי בקבוצת הקריאה החודשית שלנו בנושאי תאוריה של אמנות, אבל אני צריך יותר, ובעצימות יותר גבוהה.

10 מחשבות על “שעשוע אינטלקטואלי

      • 🙂
        אני השתתפתי כתלמידה שלא מהמנין בקורס לתואר ראשון של 10 תלמידים, באקדמיה למוסיקה, בתשלום כמובן.
        הקורס היה כמה רמות מעל הידע שלי, זה היה ברור מראש גם למרצה וגם לי. בקיצור, נמנעתי מלהשתתף בשעור. לעומת זאת במספר הפעמים הבודדות שבהן הכנתי שעורי בית, המרצה תיקן אותם.
        אתה מגיע גם לאקדמיה למוסיקה?

  1. לימוד עצמי: אתה מצליח לקרוא ספרים של ראסלינג?
    אפורי השיער: זה יעזור לצבוע באדום?
    בחינות: לשמחתי, בתואר השני בספרות לא היו בחינות (פרט למקצועות השלמה של תואר ראשון).
    המלצות: מוכן לשמוע בשמחה.
    הצילום: נהדר. לקח לי כמה שניות להבין מה אני רואה.

    • לימוד עצמי: אתה מצליח לקרוא ספרים של ראסלינג? — כן. שניים במקביל כרגע.
      אפורי השיער: זה יעזור לצבוע באדום? –> יש לא מעט צבע סגול-כחול. לא עוזר.
      בחינות: לשמחתי, בתואר השני בספרות לא היו בחינות (פרט למקצועות השלמה של תואר ראשון).
      המלצות: מוכן לשמוע בשמחה. –> על מה?
      הצילום: נהדר. לקח לי כמה שניות להבין מה אני רואה –> למרות החסרונות, אני אוהב את הבניין. מודרניסט, מה לעשות…

  2. ,ניסיתי ואם להודות על האמת זה היה יותר שעשוע חברתי מאשר אינטלקטואלי – חברתם של סטודנטיות וסטודנטים צעירים אכן גורמת לך להרגיש צעיר. זה לא בהכרח המצב לגבי העניין האינטלקטואלי. היום אפשר למצוא ב Youtube את טובי המרצים של האוניברסיטאות הטובות בעולם – בלי לשלם בלי להתפלח ובלי להתפדח…

להשארת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s