ביקורת סוגנית


הסרט "אודיסאה בחלל 2001" , יצירה גאונית של קיובריק, הוא סרט מעורר מחשבה. יצאתי ממנו כשאני תוהה באיזו מידה אנחנו (הגברים) מונעים על ידי תשוקה לא מודעת ללדת. ואף כתבתי על זה רשומה.

הסרט הצליח לתאר חלליות, מסע בין כוככים וטכנולוגיה, באופן שעדיין נראה היום, 35 שנים אחרי שנעשה, לא מגוחך. אפילו היום, 12 שנה אחרי 2001, עדיין אין טיסות מסחריות לירח בחלליות של "פן אמריקן" כמתואר בסרט. אולי בגלל שהחברה פשטה את הרגל  ב 1991.  אבל הוא לא מצליח לדמיין עתיד בו נשים יהיו יותר מדיילות. נכון, יש גם 3 מדעניות רוסיות הפוגשות את המדען האמריקאי בדרכו לירח, כולן בעלות תואר ד"ר, אבל מי שמתחקר את האמריקאי על מה שקורה בירח, הוא עמיתן הרוסי הגבר. עם הנשים, הוא מפטפט פטפוטי סרק, בעיקר על בעליהן. וזהו. כל גיבורי הסרט הם גברים.

זה הטריד אותי, והלכתי לבדוק מה אומרים על זה ברשת. ביקורת פמיניסטית היא תחום שהתפתח לא מעט בשנים האחרונות, ואכן מצאתי המון חומר. יש ביקורת פמיניסטית על כל דבר ועניין, וטוב שכך, גם אם יש חלקים ממנה שכבר גובלים בפרנויה, לדעתי. גם על זה כבר כתבתי בעבר.

לא מצאתי ביקורת מגדרית מהכיוון השני, מכיוונם של הגברים. אני אפילו לא יודע אם בכלל יש לזה אפילו שם, לביקורת מזווית ראיה גברית, לתמונת הראי של ביקורת פמיניסטית. איך נכנה ביקורת של החברה והתרבות על המקומות שבם הגברים מוצגים בצורה סטראוטיפית, ועל האופנים בהם מונצחים סטראוטיפים  שליליים לגבי גברים? ומה לגבי עבודות אמנות העוסקות בפוביות של גברים, בדברים שהם מדחיקים? דברים שהם של גברים בלבד? לא מגיע גם לגברים שיתחיל להיות גוף של כתיבה ביקורתית שייצג את נקודת המבט שלהם, כגברים? למרות שהם מיעוט לא מוחלש?

לא מצאתי למשל שום התייחסות ביקורתית ברשת לאופן בו הוצגו כל הגברים גיבורי הסרט כרובוטים קרים וחסרי רגש. ביקורת מגדרית, מהצד הגברי, הייתה צריכה לעסוק בזה, למשל.

ואם כבר מחפשים איפה עוד חסרה כתיבה ביקורתית, מי עוד זוכה לייצוג באופן שמנציח את הקיפוח והשעבוד שלו? מיהם אלה שאין כתיבה ביקורתית שתייצג את האינטרסים שלהם?  מה שחסר לי הוא ביקורת סוגנית.

סוגנות (באנגלית: Speciesism) הוא מושג  המתאר, על דרך הגנאי, הבדלה מוסרית בין בעלי חיים על פי מינם הביולוגי.  המושג מתייחס להבדלה מוסרית בלבד ולא למתן יחס שונה לבעלי־חיים הנובע מההבדלים הביולוגיים הקיימים ביניהם. בסוגנות יש שני מצבים:

  • הבחנה בין האדם ובין כל יתר בעלי החיים. הבחנה זו רואה בהריגת פרה (או בעל חיים אחר) פסולה פחות מהריגת אדם.
  • הבחנה בין בעלי חיים שונים. דוגמה לכך היא הגישה התומכת באכילת בשר בקר, אך שוללת אכילה של בשר כלב.

נכון שהאדם הוא היצור התבוני היחיד שיכול לכתוב ביקורת סוגנית שכזו, והוא צריך להוות פה לסוגי בעלי חיים אחרים. אבל אני לא חושב שזה שומט את הקרקע מתחת לקטגוריה הזו של ביקורת. ממילא על האדם מוטלת החובה להאיר את המקומות בהם האדם עצמו לוקה בעיוורון.

וממש באותו אופן, אני לא חושב שגברים לא יכולים לכתוב ביקורת פמיניסטית. להפך, הם חייבים להיות מסוגלים לעשות את זה, וביקורת פמיניסטית שנכתבת על ידי גברים יכולה אף להשלים, במקומות חשובים, את זו של הנשים. ולהפך, על נשים לבקר את המקומות בהם הסטראוטיפים מאירים גברים באור לא הוגן או לא נכון. בשורה התחתונה, החברה תצא נשכרת אם הביקורת לא תצא אך ורק מפי בעלי עניין, כאלה החשודים מראש שדעתם מוכוונת אינטרס.

אז הנה ניסיון שלי לביקורת סוגנית על אודיסאה בחלל 2001:

בתחילת הסרט, יש סצנה בה קופי אדם יושבים ואוכלים. אוכל צמחוני. סביבם מסתובבים בשלווה וללא פחד, טפירים (סוג של חזיר). ואז מופיע אותו החפץ החייזרי השחור, חלק מהקופים נוגעים בו, ותוך זמן קצר חלה אצלם קפיצה משמעותית באינטליגנציה. ומה קורה אז? הם מבינים לפתע שעצם יכולה לשמש ככלי. ושהכלי יכול לשמש כדי להבריח את המתחרים מבור המים, וגם כדי להרוג טפיר. ולפתע, הם כבר לא צמחונים יותר. לפתע הם אוכלים בשר.

הבנתם את זה? תבונה == אכילת בעלי חיים. זה מה שאומר לנו הסרט. אותם החייזרים, שבינתם נעלה משלנו בסדרי גודל מן הסתם, הניחו את השער הזה לכוכבים פה כדי שנבין שאנו נזר הבריאה, פרימיטיביים שכמונו? ללמד אותנו  שכל בעלי החיים האחרים נמצאים על כדור הארץ רק כדי שננצל אותם? לו אני חייזר בן מין תבוני, לא הייתי רוצה שום שיג ושיח עם מין המחסל כל מין אחר שממנו אין לו תועלת כלכלית, ומגדל וממית בצורה תעשייתית ובתנאי שעבוד איומים את שאר המינים מהם יש לו תועלת כלכלית. וגם אוכל אותם.

ובכלל, אם אנו נמצאים כל כך יותר "גבוה" מבעלי החיים האחרים, אם אנו לא בעל חיים אלא משהו אחר לגמרי,  כזה שהתבונה שלו אחרת לגמרי. ושזה מה שאומר לנו שזה בסדר לאכול אותם, גם כיש לנו שפע של מזון זמין שצריכתו לא מביאה על כך הרבה נזק לנו ולסביבה, אז אין לנו גם מה להתלונן אם יגיע הנה מין הרבה יותר תבוני מאיתנו, ויתחיל לפטם אותנו בכלובים בהם לא נוכל לזוז, ולאכול אותנו. מוסרית, זה בדיוק אותו הדבר, לא?

או שאולי, כך יראו אותם חייזרים (ואז נוכל לאכול אותם…)Monster-Green-Eggplant-600x960

וכמו שהסרט לא מצליח לדמיין עתיד בו נשים תהיינה יותר מדיילות חלל (ששערן מוסתר בתוך מעין בלון מגוחך – בניגוד לשיער הגברים), הוא גם לא מצליח לדמיין עתיד, בו אכילת בעלי חיים תהפוך מ"מובן מאליו" ל "לא יעלה על הדעת". אני דווקא כן מסוגל לדמיין עתיד כזה. יש לי חשד שזה השלב הבא בהתפתחות המוסר האנושי. ושזה ייקח פחות שנים מהשנים לקחת למין האנושי להפוך את העבדות מ"מובן מאליו" ל "לא יעלה על הדעת", או את זכויות הנשים.tumblr_ljo7thfnHb1qh8tmoo1_400

בסרט אגב, מה אוכלים הגיבורים בחניית הביניים בדרך לירח? יש להם בחירה בין כריך טונה לכריך עוף. שניהם מלחם "צמר גפן" לבן, שממנו הוסר הקרום. גיבורי הסרט יודעים להגיע למאדים, אבל לא מודעים לפגעי הקמח הלבן? ואוכלים טונה בחלל? נו באמת.

אפילו יוצר גאוני כמו קובריק לא מצליח לצאת את מחוץ מה שנראה לו מובן מאליו. ולכן חייבים שתהיה ביקורת פמיניסטית בפרט, וביקורת של כל תיאור סטראוטיפי של מגדר בכלל, גם של המגדר הגברי. וחייבים שתהיה ביקורת סוגנית. רק כך אפשר יהיה לקדם זכויות של בעלי חיים. רק כך אפשר לחשוף את העוולות המובנות עמוק לתוך הדרך בה אנו רואים את העולם, ושמונעות  מאתנו לראות את מה שמסתתר ממש מתחת לאפנו. בצלחתנו למשל.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “ביקורת סוגנית

  1. פינגבק: רשומה לאחד במאי | דרכי עצים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s