על תשוקת הגברים ללדת


שני סרטים שראיתי בשבועיים האחרונים גרמו לי לתהות, עד כמה ההיסטוריה האנושית מונעת על ידי תשוקתם של גברים ללדת. ללדת, לא להוליד. קנאת רחם, זה נקרא בפסיכולוגיה הפמיניסטית.

עבור סמינר בו אני משתתף באוניברסיטת תל אביב, צפיתי באודיסאה בחלל 2001 (בערך בפעם העשירית), סרט מופת של סטנלי קובריק מ 1968, וב  פרנקנשטיין, סרט ירוד ביותר  של  James Whale מ 1931.il_fullxfull.227489235

מוטיב חוזר בשני הסרטים הוא  הגולם הקם על יוצרו. באודיסאה בחלל 2001 זהו HAL 9000, המחשב המנסה לחסל את חברי הצוות האנושי של החללית לתוכה הוא מובנה (רואה כל ושומע כל כמו איזה מין deus ex machina), כדי שלא יפריעו לו למלא את המשימה אליה נשלחה החללית. בסרט פרנקנשטיין, זו המפלצת, המגולמת על ידי בוריס קרלוף (שבסרט אין לה שם, ושבטעות זכורה לרובנו כ"פרנקשטיין") המנסה להרוג את יוצרה, הד"ר פרנקנשטיין. ב 2001 לא ברור אם היוצר של HAL ששמו מוזכר כד"ר צ'נדרה, הוא גבר או אשה. אני די בטוח שארתור ס. קלארק, ראה גבר כיוצר של HAL.Hal_brain_room

מעבר למסרים הברורים והגלויים, כגון העונש על ההיבריס האנושי, המוטיב של חטא התבונה ועונשה המסתתרות בטכנולוגיה ובמדע, וכמובן לשאלה האם יציר כפיו של האדם עתיד להחליף אותו על במת ההיסטוריה, חשבתי לי שעולה פה עוד נושא חשוב: קנאת הרחם – התשוקה המודחקת של המיעוט (48%) הזכרי ללדת. (זכרי כמושג ביולוגי, לעומת "גברי" כמושג חברתי).

הכוונה היא לא להוליד בעזרת נשים, אלא ללדת ממש. ליצור חיים במו גופם, בלי מעורבות של נשים. התשוקה ללדת, אני חושד, מניע חלק לא קטן מפעילויות החלק הזכרי של האנושות, כולל הצורך האובססיבי שלו לשלוט בחלק הנקבי של האנושות.

החלק הזכרי של המין האנושי, שהצליח להגיע לשליטה כמעט מוחלטת בעולם, כולל ברוב הנקבי של המין שלו עצמו, עדיין מתוסכל מהעדר יכולתו להתרבות וליצור חיים בעצמו, מהזדקקותו לאשה כדי להוליד צאצאים ולקדם את הגנים שלו קדימה. וגם מהצורך לוותר על מחצית מהמטען הגנטי של צאצאיו, בעצם מחוסר יכולתו לשבט את עצמו.

אז הוא מחפש פתרונות טכנולוגיים, למשל שיבוט. המפלצת של פרנקנשטיין היא סוג של  שיבוט low-tech (הספר אגב, נכתב על ידי אישה, מה שקצת אולי מחליש את התזה שלי, אבל לא מאד). היוצר, שתפר את המפלצת מחלקי גופות, אומר ש"זה הכל ממנו". זה במגדל מרוחק ומבודד, בנפרד  וללא קשר לארוסתו הנמצאת בטירת המגורים של המשפחה.  גם יצירת אינטליגנציה מלאכותית, כמו HAL היא סוג של שיבוט, יצירת חיים באופן א-מיני, כזה שגם גבר יכול לבצע בלי אשה תוך שליטה מוחלטת בתוצאה. בשני הסרטים, הניסיון נכשל. אבל בשניהם, השאיפה ללדת, אולי אפילו "לברוא", נחשפת בברור.

לפני העידן הטכנולוגי, נאלץ החלק הזכרי של המין האנושי להסתפק בפתרונות לא טכנולוגיים. בעיקרם הם התבססו על צמצום האשה לכדי "מכשיר" פסיבי להולדת ילדים, באמצעות השליטה הגברית הכמעט שלמה בגוף הנשי.  ה"לידה" הופכת להיות בעצם של הגבר, כי הוא המחליט מתי ואיך וכמה. האשה היא רק הכלי שלו, אמצעי טכני. מבחנה עם רגליים.

כך הם הדברים עדיין, למשל בחברה החרדית או בחברה הבדואית. לנערה חרדית נשואה, אין ברוב המקרים את האופציה שלא להיכנס להריון מיד, או לבחור ללדת רק 3 ילדים, ובזמן שמתאים גם לה. הגבר החרדי, חמוש  בדוגמא הדתית, הוא השולט בתהליך הרביה. הוא מצליח ללדת בלי ללדת. אבל החרדים הם רק חלון לעבר, שריד פרימיטיבי של תקופות קודמות, רוב ההיסטוריה האנושית בעצם, בהן נשללה האפשרות של רוב נשים שלא להכנס להריון, אם על ידי לחץ חברתי / דתי או על ידי מניעת אמצעי מניעת הריון, מכל הנשים כמעט.

או בדרך של אונס. האונס השיטתי הנפוץ כל כך באזורי מלחמה כמו אפריקה או הבלקן. הנשים הנאנסות הן רחם כבוש המשמש את האנס לרביה "א-מינית". כי אין מין באונס. הנאנסת היא לא שותפה ביצירת הילד. היא מכשיר. המניע ברוב מעשי האונס ההמוניים האלה הוא לכאורה "לאומני" אך אני חושד שגם פה הצורך האישי המודחק לשלוט בתהליך הרביה משחק תפקיד משמעותי.

ולגבי המניע הלאומני לאונס בעת מלחמה, אני לא רואה הבדל מהותי בינו לבין פעילות עמותת אפרת. גם היא, אונסת נערות צעירות להרות בשרות הלאום, גם במקרים בהם ההריון מקורו באונס פיזי. גם היא הופכת את הנשים ללא יותר מרחם בשרות האומה. מכונת לידה.DSC02297

חיילי צה"ל למשל, שלא מרבים לאנוס פלסטיניות, למרות פסק הלכה של רב ברבנות הצבאית, בדרגת אל"מ, שלא רק שמתיר להם את זה במקרה של "שבויות יפות תואר", אלא אפילו מחייבים את זה אם זה נחוץ למורל החיילים ולכן להצלחת המשימה. (כל זה בתשובה לשאלה, שאני תוהה מה הסיבה לזה שנשאלה, וכן, אני מודע שהרב אייל קרים לא שרת בצבא כאשר נשאלה השאלה, אך הוא גם לא מתכחש לתשובתו כיום).

היה מחקר בזמנו שניסה להסביר את הסיבה בסוג של גזענות, אבל אני חושב שהסיבה היא אולי שיש לנו בעיה דמוגרפית גם ככה, וצאצאי הנאנסות לא היו יהודים. אז מתאפקים…לציבור הדתי, יש הרי מספיק "מכונות ילודה" כנועות, המקבלות את דין הרבנים, ויולדות, ויולדות. או שהן עולות לגג בית החולים וקופצות מטה, אחרי הילד התשיעי או העשירי (מישהי שאת בעלה הכרתי). בחברה החילונית, לפחות "במקומותינו", השליטה הגברית בגוף הנשים,  נחלשת, בדיוק בזמן בו התפתחות המדע והטכנולוגיה, במיוחד סביב הגנטיקה והרביה, מאפשרת שיבוט. היום, זו כבר רק שאלה של זמן עד שגברים ישבטו את עצמם. ואולי יש כבר העושים זאת, בלי לפרסם. נכון, גברים עדיין צריכים להשכיר רחם כדי לשאת את העובר. ומבחינה זו "הבעיה" לא נפתרה. אבל אם אתה מתייחס לאשה הפונדקאית הנושאת את עוברך, כמו אל מלצרית המביאה את צלחתך אל השולחן, אז אתה מוותר על מידה מזערית בלבד של שליטה.

ועוד שתי שאלות שאני שואל את עצמי, באותו הקשר:

האם זה גורם משמעותי במה שמניע אותנו הזכרים ליצור יצירות אמנות? להעמיד אחרינו מונומנטים? להוציא לאור את מחשבותינו כך שיוותרו אחרינו, בדיוק כמו צאצאינו? ולעשות את כל זה בעצמנו, בלי שמחצית הגנים של התוצר הסופי תהיה לא  שלנו?

נכון יש כיום יותר נשים יוצרות, בתחומים מסוימים אף יותר מגברים. נכון שבעבר נחסמו הרבה אפיקי יצירה בפני נשים, אבל עדיין, יש לי רושם שהגברים מנסים לפצות, גם כיום בפעלתנות יתר יצירתית. או כמו שהפסיכואנליטיקאית הפמיניסטית  Karen Horney אומרת את זה:
"drive themselves to succeed in perpetuating their names via material legacies"

בעבר הן הילודה והן הספרה הביתית, גידול הילדים ו"עיצובם" היו בבעלות כמעט בלעדית של הנשים (לא תמיד מבחירתן) ומה נותר לגברים (גם לא תמיד מבחירתם), אלא לתעל את התשוקה ללדת אל יצירות אמנות, ומדע וטכנולוגיה?

ושאלה שנייה, קצת יותר אל הקצה: אולי יש  סוג של רצון כמוס אצל המין הזכרי לבטל לחלוטין את התלות במין הנקבי? ובהמשך אולי אפילו לייתר את המין הנקבי כולו? משהו כמו חברת האמזונות, אך במהופך –  חברה שיכולה להתרבות גם בלי נשים? יש לא מעט יצירות מדע בדיוני המספרות סיפור כזה.

זה לא עתיד בו אני רוצה למצוא את עצמי. ראשית, כי אם אני מסתכל על צאצאיי, הם בלי ספק הושבחו מהגנים שהם קיבלו מזוגתי (שתחייה). וחוץ מזה, ישנם העצים והשיחים שלי, "הילדים" שלי אותם אני מגדל "לגמרי לבד".

ואני תמיד יכול לכתוב עוד רשומה לגמרי בעצמי – אם זוגתי שתחיה תאשר את תוכנה, כמובן..

מודעות פרסומת

16 מחשבות על “על תשוקת הגברים ללדת

  1. לא יודעת ולא מכירה את המחקרים הקשורים בכך, אבל על פניו – לא השתכנעתי. נניח, בתחום האמנות, זה נראה לי די מופרך. אם כבר לחפש מניעים נסתרים – אז הייתי מחפשת בתחום של לנצח את המוות ולהגיע לצורה מסוימת של אלמותיות. אתה עלול לטעון שזה קשור, אבל אני לא בטוחה גם בזה, ואני לא חושבת שזה מאפיין רק גברים. עכשיו מהדהד לי בראש המשפט שאנה פראנק כתבה ביומנה, על הרצון לחיות לאחר מותה. והיא הייתה אמנית, ואישה.

    • יש לי ברשומה עירוב שאני מודע לו בין "ילודה" ל"יצירה" אבל אני גורס שלשני המינים יש תשוקה לשניהם, אבל רק הנשים יכולות לממש את התשוקה הראשונה – ללדת. הגברים צריכים למצוא דרכים לתעל את התשוקה הזו לאפיקים אחרים, ואני גורס שהם אכן עושים זאת. גם באמנות. מה שלא סותר את זה שנשים עוסקות באמנות – במיוחד בעידן בו ללדת הוא כבר לא תכלית קיומן באופן בלעדי

  2. גברים לא באמת רוצים ללדת. בשניה שזה יקרה הם יבינו את הכאב וההקרבה ולא יהיו מוכנים לעשות זאת יותר לעולם. הכחדות המין האנושי מובטחת.

    • גברים יוצאים למלחמות, ונהרגים, והופכים נכים. כאב והקרבה בלי גבול. אולי, אם היו יכולים ללדת, היה להם פחות צורך לצאת לקרב.

  3. אולי. אני לא מסכים לשום דבר ממה שכתבת, קודם כל משום באופן אישי אני ממש לא מרגיש צורך או נטיה כזאת (אם כי, כאשר אני מביט בבני אני מרגיש מעין המשכיות פרטית (ולא זוגית) – זאת אולי נקודה להתייחסות)
    לגבי הטיעונים שלך – הנה מספר הערות
    1. הרצון הגברי לברוא הוא לא קנאה באשה אלא באלוהים
    2. אכן בחברה התנכ"כית האשה חסרת משמעות. "ויולד אברהם את יצחק"
    3.לידה פרועה' ללא אמצעי מניעה – היא התהליך הרגיל בטבע, כאשר מתוך הצאצאים המרובים, רק קומץ קטן שורד. המצב הנוכחי, בו רב הילודים שורדיפ, שגורם לפיצוץ אוכלוסין, הוא זה שלא כדרך הטבע.
    4. כל יום שהרב-אנס עדיין משרת בצבא הוא בזיון לצבא ולמדינה
    5. אכן, בלי שום קשר להסבר שלך, גברים היו תמיד הדומיננטים בכל סוגי היצירה. יכול להיות שזאת תוצאה של נטיה ליצירתיות, אבל גם תוצאה של דכוי האשה.
    6. גברים אולי ילמדו להתרבות ללא עזרת נשים, אבל ביטול המין הנשי יצריך גם את ביטול אהבת-הנשים, וזה ויתור שנדמה לי מרבית הגברים אפילו לא יחלמו עליו.

    • לנשים יש יתרונות רבים, מעבר לרחם, אני מודע לזה היטב. אבל שים לב עד כמה, בחברות רבות, חברת הגברים נפרדת מחברת הנשים. לי, זה אומר שיש המון גברים, המרגישים יותר נוח בחברת גברים, בלי קשר לנטייתם המינית. ונטייה מינית היא לא במעט כן עניין חברתי.

  4. אני חושבת שיש לפחות שמץ של אמת בדברים שלך.
    כוח הזרע, הוא כוח של בריאה, מטבעו הוא רוצה לברוא, ומעבר להולדת ילדים דרך אשתו – הוא אכן רוצה להוליד יצירות בעולם.
    ברור שכאשר הכוח הזה יהיה מונע על ידי חשיכה פנימית נוכל לצפות בצורות שונות של כוחנות כגון אונס וכו'.
    זכריות ברמתה הביולוגית והיסודית ביותר מזוהה עם הכוח האדיר של הזרע ולכן אני יכולה להזדהות עם הכיוון של המאמר.
    מה שהייתי רוצה להוסיף כנקודה למחשבה הוא מה הייתי רוצה שגברים יעשו עם הכוח האדיר הזה שנובע מתוכם – הייתי רוצה שהם יצרו עולמות חדשים, שייוולדו בעצמם קודם כל כמנהיגים של עולם חדש, עולם שרוצה להיטיב ולא להרע, שרוצה לאהוב ולא לכפות בכוח.
    לזכריות האדירה הזו יש תכלית – אך בעיניי היא מתגלה רק כאשר הניחוח שלה הוא חיובי לחלוטין.
    תודה!

    • קשה לי קצת להזדהות עם עניין "הכוח האדיר של הזרע". ביולוגית, הביצית היא זו שבוררת לעצמה את הזרע שיחדור לתוכה..

  5. יש לי המון מה לומר, אך כיוון שהפוסט פורסם אחרי אינסוף שיחות בעניינו אשתדל להתייחס כאן רק לכמה נקודות שלא הוזכרו על ידי מגיבים קודמים, אם אני לא טועה:

    אין ממש לדעתי בטיעון שיצירתיות גברית היא פיצוי על חוסר היכולת ללדת. בהריון ולידה אין שום יצירתיות. במקרים המוצלחים יש התרוממות רוח, סיפוק, שמחה אבל בשום פנים אין תהליך יצירתי. מדובר בתהליך ביולוגי שרק לאחרונה עצם ההתנעה שלו נעשתה עניין של בחירה ומרגע ההתנעה הוא מתנהל מעצמו. ההיפך הגמור מיצירה.
    אבדן מחצית מהמטען הגנטי מתרחש גם אצל האישה כך שלא הייתי מנסה להצביע על שונות בין גברים לנשים על בסיס זה.
    היעדר הדומיננטיות של נשים מהעולמות השונים שמחוץ למשק הבית – אמנות, מדע, וכו – אינו קשור ליכולותיהן (מידת היצירתיות וכו) אלא ממאות שנים של הדרתן מתחומים אלה. הדרה זו נחלשת אט אט.
    אני חושבת שאונס בעת מלחמה, אינו בא לענות על הצורך הפרטי של גבר להנציח את המטען הגנטי שלו. הרבה יותר מכך מדובר בצורך להשפיל, להביס "עד העצם", לכבוש. מניע נוסף יכול להיות יותר "אידאולוגי" – סוג של טיהור אתני.
    אולי לתסכול הגברי מחוסר היכולת ללדת יש תפקיד בייצור אלימות רחבה וקשה בעולם הן בספרה הלאומית והן בפרטית?
    ועוד ועוד ועוד…

  6. פינגבק: ביקורת סוגנית | דרכי עצים

  7. פינגבק: Sliwo-witz | דרכי עצים

  8. יותר מזה – הם הצילחו לגרום לכולם להאמין שהם-הם אלו שבורכו במאפיינים הנשיים הכי בולטים שיש ולהיפך.
    למשל בדת היהודית – אחד מהקללות (למעשה לא מדובר ב3 קללות שנתקללה חווה אלא אם בודקים היטב בכתבים היהודיים, מדובר בלפחות כמה עשרות אלפי קללות) שנתקללה חווה היא – "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך" ואין רוע גדול מכך. הרי התשוקה מאז ומעולם היתה של הגבר כלפיי האישה. האישה מקסימום נהנתה מהשתוקקותו ושיעבודו התשוקתי אליה, אבל היא מעולם לא היתה המשתוקקת העיקרית (מקסימום שיחקה אותה). אין דבר יותר חזק מאשר תשוקתו של הגבר המשעבדת אותו לאישה. הכוח הזה הוא שהניע אותו לפעולות נגד האישה והפיכת היוצרות.
    זה הפוך ושקרי, בדיוק כמו הקללה על הנחש – שיאכל עפר כל ימיי חייו (שקר כמובן) והגבר שיעבוד את האדמה בזיעת אפו כל ימיי חייו (שקר כמובן). אומנם הגבר מזיע ומסריח, אבל כבר לא עובד אדמה.
    אומנם הגבר מזיע ומסריח, את הדת היהודית טוענת שדווקא האישה היא המסריחה והיחידה שיכולה להסריח (יש דבר יותר הפוך מרעיון זה בעולם המציאותי-מדעי-עובדתי יומיומי?).
    דבר נוסף שהפכו בו את היוצרות זה כמובן הלידה – "3 שותפים לו לאדם – הקב"ה, אביו ואמו"…כלומר את האחראית העיקרית להיווצרות כל אחת ואחד מאיתנו הפקיעו מהאישה ונתנו כרדיט לגבר ולאל הזכרי קודם כל.
    הפחד העצום מתשוקתו של הגבר לאישה, גרם להם גם להכחיש זאת ולטעון שאין בעולם תשוקות מלבד תשוקת ישראל ליהוה ותשוקת האישה לבעלה (תשוקת האישה ל"בעל" היא אחד השקרים הגדולים שקיימים. לפי מחקרים, הגברים משתוקקים לנשים שלהם הרבה יותר מלהיפך) ועוד בעידן שבו חיתנו ילדות קטנות בכוח. לא רק שתשוקתם וחרמנותן של הזקנים הפעילה אותם להתעלל בילדות, אלא שהציגו זאת כאילו הן אלו המשתוקקות אליהם. לדעתי אחרי שקרים כאלה ועוד מליארדים אחרים בדתות הגבריות, הנשים היו צריכות לפעול בצעדים קשים מאוד כנגד כל הגברים.

    • לא מעט תהו למה הדת לא נעלמת מחיינו כפי שדמיינה ה"מודרנה". בשלב זה של ההיסטוריה היינו כולנו אמורים כבר להיות
      "אחרי" השלב הזה בהתפתחות המין האנושי.
      האם יתכן שמה שמחזיק את הדת כגורם פעיל בחברה הוא השימושיות שלה כמנגנון דכאני? כדרך של אוסף הגברים (החפצים בכך) להחזיק את נשותיהם קצר? כדרך לא לאבד שליטה…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s