הים


בני ציפר, אני קורא הבוקר בעיתון הארץ, מציע (חצי בצחוק) לעמישראל לשבת בבית ולקרוא ספרים, במקום לצאת לטבע ולסכן את חייהם. עצה לא רעה, הניתנת בהקשר לטביעתם של שלושה אחים בדואים: נאהד, עאטף וסולימאן א-סריעה מכסייפה בחוף הים של אשקלון השבוע ודברי הניחומים של נתניהו לאביהם. (לפחות ציפר כן כולל את הבדואים בקהל עמישראל)

כמובן, שאם יותר אנשים ישמעו לעצתו, יהיו גם יותר קוראים למוסף הספרות של הארץ, בעריכתו. כך שציפר דואג גם לשלום גופנו, גם לטבע וגם לפרנסתו. מוסף הספרים של הארץ הוא באמת מצוין, אבל יש לי הרגשה שהוא לא משופע בקוראים.

עוד בעניין ים וספרים – אלכסנדריה. שם הוקמה "מחדש" הספריה הגדולה של אלכסנדריה על שפת הים, מבנה באמת מדהים, שעל ביקור בה סיפרתי כבר בעבר.

ברשימת הקריאה של ספרים המפארים את הנאות הישיבה בבית, בני ציפר ממליץ לקרוא גם את  "הספר האוטוביוגרפי "כלא החיים" של המחזאי המצרי הקלאסי תאופיק אל-חכים. מסופר בו בין השאר עד כמה הרעיון של רחיצה בים כבילוי הוא מופרך בעצם, ושאין זה אלא רעיון שיובא על ידי הקולוניאליזם האירופי אל מרחבי הים התיכון, ושלפני כן הים נחשב מקום מסוכן ומקולל ומזיק לבריאות בעיני אלה שחיו במשך דורות לאורך חופיו, מה שאולי אינו רחוק כל כך מהאמת בסופו של דבר."

לאור מקרי הטביעה הרבים, לחלוטין לא באופן יחסי לחלקם באוכלוסיה, של ערבים בישראל, נראה שאכן, הרחצה בים היא לא חלק אינטגרלי של התרבות הערבית, אבל זה קשור גם לאיזה מין זלזול בסכנות, חוסר נכונות לנקוט באמצעי זהירות שהוא כן חלק מהתרבות הערבית. כמו חוסר הרצון לחגור חגורת בטיחות או להסתכל במראה האחורית לפני שנוסעים אחורה, או לוודא שאין ילדים המסתובבים מאחורי המכונית. והעישון, כמובן.

נכון, בישובים ערביים אין בדרך כלל ברכות שחיה ואין לילדים ערביים הזדמנות ללמוד שחיה. אבל זה אמור להתרגם לזהירות גדולה יותר בזמן הרחצה בים, ולא לזינוק פוחז משובר הגלים למים עמוקים. באותו הביקור לפני שנתיים בספריה של אלכסנדריה, ישבתי לי בכסא נוח על שפת הים, ים סוער מאד, אגב, וגם מזוהם, וצפיתי בתדהמה בכל אותם האבות שלא ידעו לשחות, אבל למרות זאת לקחו ילד קטן אחד על כתפיהם ואחד ביד, ונכנסו אתם למים, במין מצואיזם מטומטם להחריד, הרבה מעבר לעומק המים בו הם יכלו לעמוד בבטיחות. גל אחד גדול, והם אולי היו יוצאים מזה בשלום, אבל לא עם כל הילדים.P1070334

עניין תרבותי כנראה. האם אנחנו, ב"מערב", חושבים שיש לנו שליטה בעולם, בשמירה על חיינו וחיי קרובינו ובניסיונות להאריך אותם ככל האפשר? יתכן – זוהי מן הסתם דרכנו לנסות ולהתמודד עם חרדת המוות. לתרבויות אחרות או שיש  דרכים אחרות להתמודדות ("כולו מין אללה", "בעזרת השם") או שיש פחות חרדות. אבל אני בכל זאת לא מקנא באב ההוא מכסייפה ששכל שלושה בנים בשעה אחת, ובאלמנותיהם וילדיהם של אותם שלושה בנים.

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “הים

  1. המסקנה בסיום נכונה, אבל מקרי הטביעה בארץ אופיניים גם לחרדים, וגם לרוסים בשנות העליה הראשונות, ולכל אלה מכנה משותף פשוט – הם לא רגילים, ולוקחים חלק בבילוי שבני המקום עושים בטבעיות ולא ערים לכך שהוא יכול להיות מסוכן. כמו הדברים שמראים בטלויזיה עם הכיתוב "אל תנסו את זה בבית"

  2. הרבה פעמים דווקא ליד השובר גלים נוצרת מפגש של גלים שמתנפצים עם גלים חדשים, בנקודה בה נוצר המפגש מפלס המים נמוך יותר משום שיש שאיבה אל הקרקע, מי ששוחה כרוב כבר יכול להרגיש כמו מריונטה שנזרקת לכל הכוונים ולאבד את שיווי המשקל. ישנם חופי רחצה בליווי מציל, לקפוץ משובר גלים לים זאת טעות שאין ממנה דרך חזרה.

  3. האם ידוע לכם האם הספר של תאופיק אל-חכים "כלא החיים תורגם לעברית? תודה

  4. פינגבק: לקרוא היידגר באלכסנדריה | דרכי עצים

להשארת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s