תרבות

שבת בבוקר, הדלת בכניסה למכללת ויצו סגורה. שלט קטן מסביר שהשומר בסיור, נא להמתין. בפנים חשוך, לא נראה שהגלריה באולם הכניסה פתוחה, למרות הפרסומים. באנו לראות תערוכה בשם "מה שכרוך" של אורנה אורן ישראלי, אבל השומר, שכיר של אחת מחברות השמירה, טוען שהבוס שלו אמר לו שהגלריה סגורה.

כמה דקות אחרי כן, אחרי שנוכח שאנו מגלים דבקות במטרה, התרצה ונתן לנו להיכנס "לפנים משורת הדין", ואפילו הדליק לנו אורות. היה שווה להתעקש.

נורא עצוב, שאמנים משקיעים את דם לבם בהקמת תערוכה, לא משנה עד כמה החלל בו היא מוצגת שולי וזנוח (דווקא הגלריה בויצו היא יחסית פחות זנוחה, יחסית לחללים שהם מחוץ לרדיוס הביקורים של מבקרי האמנות, קרי תל-אביב (לא רבתי..)) ואחרי כל ההשקעה, חללי תצוגה שכאלה בקושי טורחים לאפשר לקהל להגיע, עם שעות פתיחה בלתי אפשריות, שאפילו בהן הם לא תמיד טורחים לפתוח . כאילו אומרים לעצמם: "ממילא לא יגיע אף אחד חוץ מהאמן, חבריו ובני משפחתו, ואלו ממילא יגיעו לפתיחה או שיתאמצו." (על זה כבר כתבתי בעבר)

האמנות, כנראה לא רק בישראל, היא מקרה מובהק של פרה הרוצה להיניק הרבה יותר מעגל הרוצה לינוק (וגם – רוב העגלים הרוצים לינוק ממילא מוזנים בפורמולה – עד ששוחטים אותם חודשים ספורים אחרי לידתם, חלב אמם מיועד לבני מין אחר…#טבעונות)

כאמור, התערוכה מצוינת  וחוץ מערכה האמנותי (ה punctum), אחת העבודות הציפה בי זיכרונות (ה-studium של Barthes), שעליהם אני חושב לכתוב כבר זמן מה. וזו העבודה:

החלק הספציפי בעבודה, זה טעון ה studium, הוא מימין, האנציקלופדיה "תרבות" בכריכה הכתומה.

מויקיפדיה: אנציקלופדיה תרבות היא אנציקלופדיה לנוער שיצאה לאור בשנת תשכ"ב (1962) בישראל בהוצאת "מסדה". האנציקלופדיה תרבות היא הגרסה העברית של האנציקלופדיה האיטלקית conoscere (להכיר) . אנציקלופדיה הופצה בישראל בשתי מהדורות. המהדורה הראשונה הופצה בהתחלה כחוברת שבועית בצורה של חוברת שבועית שהכילה כעשרים עמודים, ובנפרד נמכרו כריכות כתומות שלתוכן שולבו החוברות כסדרן (דפי העטיפה של כל חוברת הופרדו ממנה, ויצרו אנציקלופדיה קטנה, נפרדת). מפעל הפקת האנציקלופדיה נמשך שנים אחדות, ולאחר השלמתו ניתן היה לרכוש גם את האנציקלופדיה בשלמותה, בכריכה רגילה.

לתערוכה בשם "מה שכרוך", האנציקלופדיה תרבות, אותה כרכו הקוראים בעצמם, נראה לי שמתאימה בדיוק, גם אם האמנית לא הייתה מודעת לגרסת ה"עשה זאת בעצמך"  הזו של האנציקלופדיה, אני כן. אז לידיעתה. עוד לידיעתה, אני ממליץ לה על מברגה מתוצרת Makita, לסגירת הברגים שבעבודות שלה (בדיקה מקרוב של ראשי הברגים מעלה שהם נסגרו ידנית) – על זה כתבתי רשומה שלמה…

את החוברות האלה של "תרבות", הייתי הולך לקחת אחת לשבוע,יחד עם סבא שלי לודוויג, מהחנות של הוצאת מסדה בחיפה, ברחוב הרצל – קרוב לתחילת רחוב ארלוזורוב, הרחוב בו גר סבי. הייתי בן שבע כשהאנציקלופדיה התחילה להופיע, ובמהלך השבוע שעבר בין הופעת חוברת לחוברת, פחות או יותר למדתי את החוברת בעל פה. לא פלא שבבית הספר היסודי היה לי משעמם להחריד, ולא פלא שהתחלתי להפריע בשיעורים, ולא פלא שהעיפו אותי באופן קבוע מהכיתה, מה שהותיר לי יותר זמן לקרוא ב"תרבות", וחוזר חלילה.

למען האמת היא שאני לא באמת יכול להאשים את האנציקלופדיה תרבות בהתנהגותי אז. אני צריך כמקובל להאשים את הורי בזה. בשביל זה יש הורים, לא?

נחשבתי בבית הספר היסודי דרור "גאון" כי היה לי המון ידע, עם דגש מיוחד על הרבה מאד קיסרים רומיים  ועלילותיהם (זו הייתה אנציקלופדיה איטלקית אחרי הכל), שאותו התעקשתי לחלוק בכיתה, בלי קשר למה שהמורה ניסה ללמד באותו הזמן. יש לי אכן זיכרון טוב, ואז היה לי אפילו זיכרון מצוין. חלק מהערכים, אני יכול גם היום, לעצום את העיניים ולראות את הדף הרלוונטי.

ברוב טיפשותי זרקתי את כל כרכי האנציקלופדיה באחד ממעברי הדירה – מעשה חסר תרבות…אני מקווה שמישהו/מישהי אסף אותם, ועשה אתם משהו מועיל, כמו השימוש מחדש שעושה האמנית בתערוכה הזו.

יש לקח אחד מאותה התנסות אנציקלופדית, שאותו קצת שכחתי ואני צריך לחזור ולהזכיר לעצמי: לימוד עצמי, בעיקר מקריאה, עולה בערכו משמעותית על לימוד משמיעה, למשל בהרצאה. הוא דורש יותר מאמץ, אבל במבחן התוצאה, שעת קריאה אפקטיבית פי כמה משעת האזנה להרצאה. בדרך כלל. (הנה מתבשלת לה עוד רשומה…)